גיל המעבר, כמו הרבה מעברים ושינויים בחיינו, מעורר אצלנו התנגדות. ב"התעמלות בהרפיה", שהיא התעמלות ייחודית שלמדתי אצל מורתי חיה שטראוס ז"ל ופיתחתי על ידי שילוב עם "עבודת החלל הפנוי" לעבודה מעמיקה בגוף ובנפש, אנחנו מותחים את השרירים ולומדים, על פי הוראות מאוד מדויקות, איך להרפות בתוך המתיחה.
המתיחה, מכיוון שהיא מוציאה את השריר מאזור הנוחות שלו, גורמת להתנגדות, שאנחנו חווים ככאב. ההרפיה בתוך המתיחה מאפשרת את השינוי. ואז חווים, רואים ומרגישים איך השריר התארך.
המתח, הנפשי וגם הגופני, גורם לשרירים שלנו להתכווץ, ואם אנחנו לא משחררים את המתח הזה, השרירים בגופנו רק הולכים ומתכווצים יותר ויותר ככל שאנחנו מתבגרים. ואכן, אם נתבונן באדם מבוגר לעומת אדם צעיר, ועוד יותר בילדים, נראה הבדל גדול ביציבה, בטווח התנועה ובעיקר בנשימה.
מחקרים מראים שיש ירידה קבועה מסוימת באחוז האוויר שנכנס לריאות שלנו כל שנה. כל זה נכון לגבי אנשים שלא מתעמלים בהרפיה. אבל המתעמלות שלי, שחלקן מתעמלות אצלי כבר יותר מ‑25 שנה, חוות שטווח התנועה שלהן והנשימה שלהן רק הולכים ומשתפרים עם השנים.
כך שלא הגיל הוא הגורם, אלא המתח, העומס וההתכווצויות הם אלא שגורמים לתהליך ההתאבנות הזה. ואנחנו, ממש כמו השרירים שלנו, מתנגדים לשינוי, ליציאה מאזורי הנוחות שלנו.
גיל המעבר הוא אכן שינוי, ולכן מובן שתהיה לנו התנגדות לשנוי.
אחד החידושים הגדולים ב"עבודת החלל הפנוי" הוא שכאשר אני אומרת להרפות בתוך המציאות, אני מתייחסת גם להתנגדויות כחלק מהמציאות! ואסביר את זה בשפת "עבודת החלל הפנוי".
ר" נחמן בתורתו על החלל הפנוי מסביר את השאלות העולות מהחלל הפנוי כשאלות שקשורות לסיפור הבריאה: כדי לברוא את העולם היה הקב"ה צריך לצמצם את עצמו, כי אם לא היה עושה כך לא היה מקום לשום דבר חוץ ממנו. כי הוא אינסופי וממלא את הכול. ולכן יצר מקום שפנוי ממנו כביכול.
למה כביכול? כי הרי לא יכול להיות מקום שה' לא נמצא בו! אם כך, הוא נמצא או לא נמצא? אז זהו, שהוא נמצא ולא נמצא ממש באותה המידה! וזה דבר שהשכל שלנו לא יכול לקבל. כי השכל מוכרח להכריע. ולכן אנחנו יכולים להכיל קונפליקט כזה רק ממקום שר' נחמן קורא לו שתיקה, ואני קוראת לו: הרפיה. הרפיה מהשכל. זה נעשה אצלי בסדנאות על ידי נשימה מעגלית.
למעשה, כל הקונפליקטים הלא פתורים בחיינו, והם רבים לאין ספור - הרגש מול השכל, הלבד מול הביחד, האיש מול האישה, הנשמה מול הגוף - נובעים מאותו מקום.
ואיך זה קשור להתנגדויות שהזכרתי קודם? ההתנגדות לשינוי היא רק אחת מאלה. אם אני רגילה לפתור דברים בעזרת השכל, קשה לי לקבל התנהלות אחרת. אם אני מבינה בשכל שגיל המעבר הוא תהליך טבעי של הגוף, ובכל זאת ברגש אני כולי מתקוממת, אני רוצה להישאר צעירה, אני מפחדת מהזקנה ומכל מה שמתלווה אליה בדרך כלל - כשאני מזהה את הפער בין הרגש לשכל שלי, ומקבלת שטבעי שתהיה לי התנגדות לפער הזה, בדומה להתנגדות של השריר למתיחה, אני מרפה בתוך המתיחה הזאת, נושמת אליה, לתוכה, באותה נשימה מעגלית שהזכרתי קודם. ואז אני חווה שההתנגדות מתרככת, כמו השריר, ואני מוצאת שאפשר לי להתרווח בתוך הפער שכל כך הכאיב לי קודם.
ומשהו משתנה בתוכי. מתגמש.
הכותבת היא מורה ל"התעמלות בהרפיה", "עבודת החלל הפנוי" ובקורס להכשרת מורות להתעמלות בהרפיה, המשלב את שניהם.
פורסם בפנימה