שבוע לאחר נישואיה ישבה ג'יימי גלר בסלון ביתה המרווח בניו-יורק ולראשונה חשה חוסר אונים.
השבת מתקרבת ואין לה מושג איך תוכל לבשל לה ולבעלה הטרי את סעודות השבת. המטבח מבחינתה היה מחוץ לתחום והיא מעולם לא העזה להיכנס אליו. רק לאחר שנישאה הבינה כי אין לה יותר מדי ברירות, ואם היא לא רוצה לרעוב בשבת יחד עם בעלה היא חייבת להתחיל לבשל משהו. כל דבר, ובלבד שיהיה "אכיל" כהגדרתה.
אז מה אכלתם לבסוף באותה שבת?
"קופסאות שימורים נחשבות היום לאוכל?", היא עונה משועשעת, "האמת היא שבעלי מגיע ממשפחה שאוהבת ויודעת לבשל, ופתאום הוא מתחתן עם אישה שהידע הקולינרי שלה שואף לאפס. אפילו לטגן חביתה לא ידעתי. בדירת הרווקות שלי לא היה אפילו מטבח".
בית בלי מטבח?
"כן. בארצות הברית יש לא מעט דירות כאלה. הייתה לי דירת פנטהאוז ענקית עם סלון שצופה לעיר הגדולה וחדרים גדולים, אבל בלי מטבח. אכלתי במסעדות הרבות שהיו בסביבת מגוריי. כך שלכאורה, לא היה לי צורך במטבח".
כדי להבין איך הפכה ג'יימי גלר למרתה סטיוארט של עולם הבישול, צריך לחזור אחורה בזמן. גלר (39) נולדה בבית יהודי-ליברלי בפילדלפיה, כחנה גלר. הוריה השתייכו לקהילה יהודית גדולה, אך לא שמרו תורה ומצוות. "זו הייתה השתייכות חברתית בלבד", היא מספרת, "סוג של מועדון גדול שבו כולם יהודים. היינו מגיעים לבית הכנסת בשבת עם הרכב, אבל הקפדנו לאכול בשר כשר, אם כי לא הפרידו אצלנו בבית בין בשרי לחלבי". לאחר שסיימה את התיכון החליטה ג'יימי להירשם ללימודי תקשורת באוניברסיטת ניו-יורק. המעבר מפילדלפיה השקטה לניו-יורק הסואנת העניק להוריה ציפיות גבוהות באשר לעתידה המקצועי, אך בד בבד גרם להם לחששות לא מעטים.
ממה הם בעצם פחדו? הרי לא הייתם דתיים.
"ברעיון את צודקת. אבל צריך לזכור שעד המעבר לניו-יורק חייתי רק בין יהודים. אמנם בלי קשר מעשי לדת, אבל ידעתי בבירור שכל מי שנמצא בבית הספר שלי, בתנועת הנוער ובעצם בכל אספקט אחר של החיים, היה יהודי. פתאום אני מגיעה לניו-יורק ופוגשת במסדרון של האוניברסיטה אלפי אנשים מכל מיני תרבויות. נוצרים, סינים, הודים ויפנים, וכולם כל כך נחמדים ומאירי פנים. אמא שלי הייתה מבועתת מהאפשרות שאכיר בחור לא יהודי נחמד ואתחתן איתו חלילה. אפשרות שלצערי יכולה לקרות באמריקה גם ליהודיות טובות".
כצעד מונע ובניסיון לחזק את בתה בסביבה הלא יהודית שבה למדה, החלה האם לשלוח לג'יימי במייל שיעורי יהדות מוקלטים, ובהמשך גם צירפה אותה למפגשי סטודנטים יהודים שהתקיימו אחת לשבוע בתוך הקמפוס. "אמא שלי, שהייתה רחוקה מהדת, היא זו שחשפה אותי לעולם המופלא של היהדות. בלעדיה לא בטוח שהייתי חוזרת בתשובה", היא אומרת ברצינות.
על גג העולם
במקביל ללימודיה באוניברסיטה, קיבלה גלר הצעת עבודה שלא ציפתה לה: לשמש כמפיקה ומגישה בערוץ הבידור של רשת הטלוויזיה הפופולרית CNN. "הייתי בקושי בת 19 וקפצתי על ההצעה בשתי ידיים. נסעתי לסקר את האירועים הכי נוצצים בהוליווד, הגעתי לכל טקסי האוסקר וראיינתי את גדולי הסלבריטאים של עולם הבידור. טקס רדף טקס והרגשתי על גג העולם. נגעתי במשהו שהמון אנשים היו שמחים לגעת בו, בטח בגילי הצעיר".
התגמול הכספי היה לדבריה עצום, אך ככל שעבודתה הפכה להיות תובענית יותר, כך הצימאון שהיה בליבה ליהדות הלך וגבר. "עבדתי שישה ימים בשבוע, משש בבוקר ועד עשר בלילה, וכך כל מי שעבד לצדי. לא היו לנו חיים משל עצמנו, אלא שעבוד ענק לבוסים שלנו, לאולפן ולמרואיינים". לבסוף, וכשעדיין לא מלאו לה 22 שנה, החליטה ג'יימי להתפטר מערוץ הטלוויזיה ולנסוע ללמוד בישראל.
זו החלטה מאוד דרמטית לבחורה בת 22.
"תמיד היה לי אופי חזק", היא עונה בקריצה ומוסיפה כי אמה קיבלה בהבנה את רצונה להחליף אווירה ולבקר בישראל. "באותה נקודה הייתי בשלבים מאוד מתקדמים של שמירת מצוות, אבל האווירה בערוץ הייתה מאוד מתירנית. אנחנו הרי עוסקים בעולם הזוהר, ושם זה מאוד מקובל. רוב השקות הסרטים שהוזמנתי אליהן היו בימי שישי אחר הצהריים, כך שכמעט לא יכולתי להביא לידי ביטוי את שמירת ההלכה וקיום המצוות".
הביקור בישראל היה מרגש ומעורר השראה. "הגעתי ללמוד בנווה ירושלים (פנימייה דתית לחוזרות בתשובה מארצות הברית, ש"ר) והכרתי המון אנשים נפלאים. צללתי עמוק לתוך שיעורי התורה והצימאון האדיר שלי לידע רק הלך וגבר. גיליתי פתאום את היהדות בצורה הכי חזקה שלה, וזה היה תענוג רוחני שקשה לתאר אותו במילים". לאחר ארבעה חודשי לימודי יהדות אינטנסיביים, הגיעה הצעה חדשה מאולפני HBO. גם היא עסקה בעולם הזוהר.
אבל לא ברחת משם קודם?
"הפעם הרגשתי שאני יכולה להציג ג'יימי חדשה. לא כמו בערוץ הקודם, שאנשים ששבוע קודם לכן התחבקו איתי פתאום רואים אותי משתנה להם מול הפנים ומסרבת אפילו ללחוץ את ידם. הגעתי ל‑HBO מוכנה. הבוסית שלי ידעה שאני יהודייה שומרת מצוות, שאני אוכלת רק גלאט כושר, ושאין סיכוי שאסקר פרימיירות בימי שישי או בשבת". עמיתיה לעבודה היו גויים, אך הם "הבינו וכיבדו את ההגבלות שנטלתי על עצמי בגלל היותי יהודייה שומרת מצוות".
ארוחה בפחות משעה
גלר עבדה בערוץ הטלוויזיה כארבע שנים, במהלכן פגשה את בעלה, שאף הוא חזר בתשובה. "את נחום פגשתי אחרי עשרות דייטים כושלים ומאכזבים. בחורים היו שומעים שאני גם מפיקת על וקרייריסטית וגם יהודייה שומרת מצוות, והיה להם כנראה קשה להכיל את זה. היום המצב שונה ויש יותר פתיחות במגזר".
לאחר לידת בתה הבכורה, הבינה ג'יימי כי לא תוכל להמשיך ולנווט בין הקריירה שלה ובין גידול הילדים. "הייתי צריכה לבחור, ובחרתי בילדים", היא אומרת בפשטות. ערוץ הטלוויזיה שבו עבדה ניסה למנוע ממנה להתפטר והציע לה בונוס שמן לפני כל חג, העלאה הדרגתית בשכר החודשי וגם פטור מהגעה לאולפן בימי שישי וערבי חג יהודיים. אבל כל זה לא ממש עזר. "עשיתי את הצעד הזה בתמיכת בעלי ובהכוונתו של רב ומורה הוראה. התוכניות שהפקתי היו בעייתיות מבחינת ההלכה, וחוץ מהזמן הרב שהן גזלו ממני ידעתי שעם לידת הילדים אצטרך לבחור צד. להחלטה הזאת היה כמובן מחיר כלכלי ולקחתי גם את זה בחשבון".
גלר, שמצאה את עצמה לפתע בלי הלחץ הגדול של אולפני הטלוויזיה, החלה לחשוב כיצד תמלא את הזמן שהתפנה לה פתאום. "מאז שהתחתנתי ונכנסתי למטבח בעל כורחי, נחלתי אכזבות גדולות בכל מה שקשור לבישול ואפייה. כמעט כל מאכל שהכנתי לקח לי שעות ארוכות של הכנה, כשבסופן או שהוא נשרף או שהידיים שלי נשרפו", היא מספרת. "פשטידות שעמלתי עליהן המון זמן, היו יוצאות מבושלות מבחוץ אבל בפנים הכול היה חי ולא אפוי. שרפתי סירים ומחבתות ועשיתי טעויות גדולות בכל ארוחה פשוטה שניסיתי להכין. אני זוכרת ערב אחד שישבתי מיואשת מול ערימת הסירים המלוכלכים ואמרתי לעצמי: האם יגיע היום שאצליח לבשל ארוחה טעימה לבעלי ולילדיי? כמובן שבאותם רגעים מייאשים התשובה הייתה שלילית".
המהפך המקצועי שחוותה, מהיותה מפיקה בערוץ הבידור ל"כוהנת האוכל הכשר" כהגדרת חבריה מעבר לים, לא קרה ביום אחד אלא נמשך לא מעט שנים. "אין כאן נוסחת קסם", היא נחרצת, "הכול התחיל מהרצון הבסיסי שלי להכין לבעלי ולילדים משהו טעים לאכול. משהו מהיר וקליל. שנים חיפשתי מתכונים שאפשר יהיה להכין אותם בלי צורך במיומנות מיוחדת ושהמרכיבים יהיו זמינים ואפשר יהיה לקנות אותם בכל סופר כשר".
ג'יימי טוענת כי עומס החיים המודרניים כמעט לא מותיר לנשים יהודיות, הן קרייריסטיות והן עקרות בית, זמן ארוך לבישולים. "כולנו מבלות לא מעט זמן במטבח, ובסופו של יום בישול ארוך נופלות מהרגליים מרוב עייפות. למה? זה לא חייב להיות כך. המוטו שלי הוא ללמד את הנשים היהודיות, וכרגע קהל היעד שלי הוא אמריקאיות בעיקר, איך להכין ארוחה שלמה, כולל סלטים וקינוח, בפחות משעה של עבודה". לאחר ניסיונות אפייה חוזרים ונשנים, החלה גלר לראות את האור. בעידודו של בעלה הוציאה ספר בישול ראשון, כשלצד כל מתכון ציינה את הטעויות שעשתה עם חומרי הגלם שלו בניסיונות הראשונים לבשלו על פי ההוראות.
על ספר בישול כזה עדיין לא שמעתי.
"יכול להיות שזה קצת מוזר, אבל מאוד רציתי לתת לקוראים שלי את התחושה שהייתי חסרת ידע בסיסי בכל מה שקשור בבישול. ואם אני הצלחתי, אז כל אחד יכול". ספרה הראשון 'Quick and Kosher' (מהיר וכשר) יצא לאור לפני עשר שנים, ובימים אלו מודפסת המהדורה השביעית שלו.
בעצם, בספר הראשון שלך לא היית שפית גדולה, אלא אישה ששיתפה את הקוראים במתכונים הפשוטים שהמציאה.
"ממש כך. הייתי אישה שמאוד רצתה לבשל, אבל אוכל טעים ובמהירות. ומתברר שהמון אנשים בעולם רצו את אותו דבר. למי יש זמן לעמוד ולבשל שעות ארוכות כשיש ילדים לגדל וכביסות לקפל וזוגיות שצריכה גם היא השקעה והתמסרות".
כדי לקדם את פרסומו של הספר, החלה גלר לצלם סרטוני בישול קצרים ובהם מתכונים שבחרה להעלות לרשת. בשבועות הראשונים היו לסרטוני הבישול שלה עשרות צפיות בודדות, אך ככל שעבר הזמן התווספו אל הערוץ שהקימה מאות ואלפי צופים. "היום יש באתר שלי כמעט מיליון צפיות בחודש, והתגובות שאני מקבלת מכל רחבי העולם מדהימות אותי כל פעם מחדש".
מה למשל?
"כל הסרטונים שלי פנו בעיקר לקהל יהודי שצורך כשרות מהודרת, אבל במשך הזמן גיליתי שיש לי אלפי צופים לא יהודים, שמעריכים מזון כשר ומשתדלים לקנות את חומרי הגלם רק ממרכולים כשרים. הם סומכים על מוצרים שיש עליהם תו תקן של כשרות ככאלה שעברו פיקוח קפדני יותר, ולכן הם גם איכותיים למאכל". כמפיקה לשעבר, הקימה ג'יימי גם את 'Kosher Media Network' ואת המגזין 'Joy of kosher'. שניהם מיועדים לקהל יהודי-אמריקאי, אך גם ישראלים רבים צופים בהם.
סרטוני האוכל שלה הפכו במהירות לוויראליים ברשת וגררו התעניינות רבה גם מערוצי המדיה והתקשורת האמריקאיים. ביניהם הניו יורק-טיימס, מגזין פורבס היוקרתי וגם הוול סטריט ז'ורנל.
בהתחשב בעבר הטלוויזיוני שלך, החשיפה לא הייתה זרה בשבילך.
"שמחתי מאוד שהשם שלי מוכר עכשיו מהזווית של הקולינריה היהודית. אוכל כשר הוא טעים לא פחות מכל מזון אחר בעולם, והמטבח היהודי הוא מגדלור של עושר ומגוון קולינרי לכל חובבי הבישול בעולם. לא רק ליהודים".
"רוצים אוכל של הולילנד"
לפני כחמש שנים החליטו בני הזוג גלר לעלות לישראל יחד עם ארבעת ילדיהם ("החמישי והשישי נולדו כבר כאן"). לשם כך היה עליהם למכור את ביתם הגדול והמרווח בניו-יורק סיטי ולעבור לדירה שכורה קטנה ברמת בית שמש, שם נמצא ריכוז גבוה של עולים מארצות הברית. לג'יימי, אגב, לא היו שום תלונות על המעבר לארץ והיא קיבלה את דירתם הקטנה באהבה גדולה. "כל האחים והאחיות של בעלי עשו עלייה ומתגוררים באזור ירושלים. כשנפגשתי עם בעלי, הוא הביע בפניי את רצונו שהילדים שלנו יגדלו בארץ ישראל. אז הצעתי לו שימשיך לחפש שידוך, כי אני לא מתכוונת לעשות עלייה. תשע שנים ארוכות לקח לו לשכנע אותי שזה הצעד הראוי למשפחה שלנו, והוא בסוף הצליח. זה לא שנגררתי אחריו לכאן", היא ממהרת להדגיש, "במשך הזמן התגבשה בי ההכרה שהמעבר לארץ ישראל, ארץ הקודש, ייטיב עם כולנו. המשאלה הכי גדולה שלנו כהורים הייתה לראות את הילדים גדלים כאן, ולא בארצות הברית. בנוסף לכך הרגשתי שהעלייה לארץ תביא עמה גם ברכה גדולה לעסק, וזה מה שקרה ברוך ה'".
משפחת גלר הגיעה היישר משדה התעופה לרחוב צדדי ולא מוכר ברמת בית שמש. מדירה יוקרתית בניו-יורק עם מטבח ענק מימדים ובריכה בחצר, עברה ג'יימי לדירת שלושה חדרים קטנטנה עם מטבח צפוף שכמעט אי אפשר לבשל בו.
לא התאכזבת קצת כשראית את המטבח?
"ידעתי פחות או יותר לאן אני מגיעה מבחינת תנאי המגורים. היה לי ברור שלא יחכה לי מטבח משודרג כמו המטבח בארצות הברית, ולכן את כל סרטוני הווידיאו שלי לערוץ צילמתי אצל חברים ובני משפחה". בימים אלו הולכת ונשלמת הבנייה של ביתם החדש, גם הוא ברמת בית שמש. "בואי נגיד שהמטבח בבית החדש יהיה דומה מאוד למטבח שהשארתי מעבר לים", היא צוחקת, "יהיו בו שני מקררים ענקיים, תנורים אמריקאיים, שיש ארוך וגם מרחב לצילום. וכל זה כאן, בארץ ישראל", היא אומרת בסיפוק. כשאני שואלת את ג'יימי לגבי המפגש עם התרבות הישראלית, היא מלאת מחמאות. "החיכוך עם הקהל הישראלי היה מדהים. הישראלים הם אנשים חמים מאוד ומלאי חיים והמטבח שלכם הוא מהטובים בעולם".
ומה לגבי האוכל שפגשת כאן?
"יש בארץ שפע של פירות וירקות טריים ומבחר עצום של ירקות עלים. התבלינים כאן פשוט נהדרים, ואני נהנית להוסיף להרבה מתכונים שלי פפריקה, כמון וגם טימין ופטרוזיליה". גלר מגלה כי מפילוח מדויק של נתוני הרייטינג של סרטוני הבישול שלה עולה נתון מדהים. "כל סרטון שקשור לאוכל ישראלי כמו פלאפל, סביח או קוסקוס זוכה לכמות כפולה ומשולשת של צפיות ותגובות. אני רק זורקת בסרטון את המילה ישראל ויש לי מאות טוקבקים של צופים, ביניהם לא יהודים, שמבקשים ממני שוב ושוב: תני לנו להכיר עוד קצת את המטבח של הולילנד. תלמדי אותנו איך להכין אוכל ישראלי. עיני כל העולם נשואות אלינו, לא רק בענייני פוליטיקה אלא גם בכל מה שקשור לאוכל. וזה נתון מרענן".
לצורך עבודתה נאלצת גלר לטוס כחמש פעמים בשנה לארצות הברית, כדי לטפל בכל העניינים הקשורים לעסק הבישול שהקימה. "יש לי צוות של מפיקים, עורכים וצלמים שאחראי על אתרי האינטרנט שלי ועל תוכניות הבישול. אני מתארחת גם בקהילות יהודיות בעולם שרוצות לשמוע את סיפור החזרה בתשובה שלי ואת המתכונים הפופולריים שמככבים אצלי באתר. זה דורש מבעלי, שהוא שותף מלא לעסק שלי, ואיני עושה צעד בלי להתייעץ איתו, להיות לבד עם הילדים כל פעם למשך שבועיים. בזכותו אני רגועה מאוד גם כשאני נוסעת".
את מרגישה שליחות במה שאת עושה?
"אין ספק בכלל", משיבה גלר במהירות, "אני אסירת תודה לקדוש ברוך הוא, שגלגל את הדברים כך שאעבור לישראל וכאן הקריירה שלי תתפוס תאוצה. בכל הסדנאות שאני מעבירה, אני מייצגת אישה יהודייה שהיא גם בעלת עסק וגם שומרת מצוות. אני רוצה להקל על כל אישה יהודייה בעולם, שלא תתפוס את הראש בין הידיים לפני כל חג ותקרוס מיד בהדלקת נרות. אנחנו יכולות להכין הכול במהירות ובקלות וכל מאכל ייצא טעים ומיוחד. אני הדוגמה הכי טובה לאישה שלא ידעה לחתוך סלט, ומתוך רצון גדול לדעת ולהכיר הפכתי את החיסרון ליתרון. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי לגור ולבשל בארץ ישראל".