הנהגת האוכלוסייה החרדית, אשר חרדה משילובם בחברה הישראלית, מונעת מהחרדים לימודי ליבה ואוסרת עליהם לרכוש השכלה הגבוהה. גם ממשלת ישראל משתפת פעולה עם ההזנחה הפושעת של האוכלוסייה החרדית ולא אוכפת את חוק חינוך חובה.
תוכנית ההנגשה של ההשכלה הגבוהה לחרדים היא ניסיון ליצור מראית עין של טיפול בבעיה. היא אומנם גורמת למספר מצומצם של חרדים להרחיב את השכלתם ולהשתלב במעגל התעסוקה — עניין מבורך מאוד, אבל המחיר של מסגרות נפרדות מגזרית ומגדרית הוא כבד מאוד ולא מצדיק את מעט סיפורי ההצלחה. חשוב מכך, התוכניות הנפרדות סותמות את הגולל על האפשרות של פתרון מוצלח יותר, לחרדים ולחברה הישראלית.
המחיר לחרדים הוא כבד, משום שבתוכניות הנפרדות הם מקבלים סחורה פגומה — תוכניות הלימוד הן ברמה נמוכה, הסגל שמלמד בהן איננו הסגל הבכיר והמנוסה, השירותים האקדמיים (ספריות ומעבדות) הם ברמה נמוכה או חסרים, ומבחר החוגים שנפתחים בהפרדה מצומצם מאוד. שוק העבודה מפגין חוסר אמון בבוגרי התוכניות הנפרדות. המחיר לאקדמיה ולחברה הישראלית גם הוא כבד, כי הפרדה כזו היא זרה למערכת האקדמית, מנוגדת למהותה ופוגעת בערכי השוויון שהם בליבה של האקדמיה והושגו אחרי מאבקים ארוכי שנים.
כמו כן, ההפרדה המונהגת במסגרות איננה סימטרית. למשל, נמנע מנשים ללמד גברים, מלגות מוצעות לגברים בלבד ומבחר החוגים המוצעים שונה. התמסדות מסגרות אקדמיות נפרדות תורמת משמעותית להפיכת ההפרדה המגדרית לנורמה בישראל, ולכניעה של האקדמיה לכך יש משמעות מיוחדת.
אני מאמינה שפתרון שמשלב את החרדים בתוכניות הקיימות אפשרי. כיום, מרבית תקציב תוכנית ההנגשה מושקע בקיום התוכניות הנפרדות. ייטב לכולם לו תקציב זה יושקע במכינות מצוינות שבהן יושלמו לימודי הליבה, במלגות לסטודנטים החרדים ובתמיכה אקדמית ורוחנית — מחקרים מראים שגורמים אלה הם המאתגרים ביותר בשביל התלמידים החרדים.
האמירה שהחרדים לא יבואו בלי הפרדה היא אמירה לא מבוססת. המערכת מנתבת אותם להפרדה. חרדים יושבים עם נשים בכנסת, בקופות החולים ובאוטובוסים, ויכולים לעשות זאת גם במוסדות להשכלה גבוהה.
פרופ' אורנה קופרמן
בית הספר להנדסה ומדעי המחשב, האוניברסיטה העברית