האנדרטה לזכר נרצחי טבח מינכן
האנדרטה לזכר נרצחי טבח מינכןצילום: רויטרס

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, נשא דברים היום (רביעי) בטקס הזיכרון לי"א הספורטאים האולימפיים והמאמנים הישראלים שנרצחו על ידי טרוריסטים באולימפיאדת מינכן ב-1972, במלאות 45 שנים לטבח הנורא.

הטקס נערך בהשתתפות נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר, ראש ממשלת בוואריה הורסט זיהופר, חברי המשלחת שניצלו מהפיגוע ומשפחות הספורטאים שנרצחו בטבח.

מוקדם יותר, בטקס חנוכת אתר ההנצחה לספורטאים שנרצחו באולימפיאדה, הציג שר החינוך של בוואריה ד"ר לודוויג שפאנלה את אתר ההנצחה, ולאחר מכן נציגי משפחות הספורטאים הסירו את הלוט מעל קיר הזיכרון. בסוף הטקס, בו השתתפו הנשיא ורעייתו, נשיא גרמניה ורעייתו וראש ממשלת בוואריה ורעייתו, עמדו הנוכחים דקת דומייה לזכר הנרצחים ולאחריה נשאה דברים נציגת המשפחות, אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף ז"ל.

שר החינוך של ממשלת בוואריה פתח את הטקס ואמר: "בני המשפחות, אתר ההנצחה עוצב כדי לתאר את השבר שיצר מעשה הטרור בחייכם ובקיום העולמי כולו. יקיריכם יחקקו בזכרוננו לעד והעובדה שלא הצלחנו לשמור על שלומם היא אות קלון עבורנו לעולם ועד".

אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, אמרה בטקס חשיפת לוחות הזכרון: ״אנו עומדים במקום שעמדו יקירנו לפני 45. הם חשו גאווה רבה על הזכות ההיסטורית לייצג את מדינת ישראל במשחקים האולימפיים. הם לא שיערו שהמעמד הזה יחרוץ את גורלם ואת גורל משפחתם. הם נרצחו על ידי רוצחים שפלים ושבו ארצה בארונות".

"אז, אמרו כי אנו הישראלים הבאנו את הטרור לאדמת גרמניה וכי הטרור כוון רק כנגד ישראלים. חלפו 45 שנה וכולם נוכחים לדעת כי הטרור מכוון לעולם כולו. לו רק הבינו אז כי הרצח בכפר האולימפי יהיה יריית פתיחה של טרור בעולם כולו. במעמד זה אנו חשים את הכאב העמוק אך גם את תחושת הסיפוק והכרת התודה על הקמת המוזיאון. אנו חשים שזכר ספורטאינו לא נשכח. תבורך הקאנצלרית מרקל על מחויבותה להנצחת הטרגדיה. תודה לראש ממשלת בוואריה שהבטיח להקים את המוזיאון וקיים. היום הגיעה העת לברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״.

במהלך הטקס קרא טיבי שלוסר, הקונסול הכללי של ישראל במינכן לשעבר בשמותיהם של אחד עשר הנרצחים וקרובי משפחתם של הקורבנות חשפו את לוחות הזכרון שהוצבו באתר לזכרם: אליעזר חלפין – מתאבק, קהת שור - מאמן קליעה, דוד ברגר - מרים משקולות, מארק סלאבין – מתאבק, אנדריי שפיצר - מאמן סייף, יוסף גוטפרוינד - שופט היאבקות, זאב פרידמן - מרים משקולות, עמיצור שפירא - מאמן אתלטיקה, משה ויינברג - מאמן היאבקות, יוסף רומנו - מרים משקולות, יעקב שפרינגר - שופט הרמת משקולות ואנטון פליגרבאואר – שוטר גרמני.

בטקסי הזיכרון השתתפו כלת פרס ישראל לספורט אסתר רוט שחמורוב שהייתה חלק מפמליית הנשיא וד"ר שאול לדני שהיו חלק ממשלחת ישראל למשחקים האולימפיים במינכן, יחד עם נציגי המשפחות השכולות. בין נציגי הוועד האולימפי הישראלי שהשתתפו היו מנכ"ל הוועד גילי לוסטיג, יו"ר הוועד יגאל כרמי וחבר הוועד אלכס גלעדי.

"בספטמבר 1972 לפני 45 שנים בדיוק, הסתובבו כאן, בין שבילי הכפר האולימפי, חברי הנבחרת הישראלית לאולימפיאדה. אנשים צעירים, מלאי חלומות ותקוות. אתלטים שרצו לשבור שיאים, ספורטאים שרצו להיות אלופי עולם ולהביא מדליה אולימפית, אך בעיקר רצו לחיות בחיק משפחתם, בקרב ילדיהם, עם אהבותיהם," פתח הנשיא את דבריו בטקס הזיכרון, "הטבח גדע את הכל. 45 שנים חלפו והיום אנחנו שוב כאן. 45 שנים חלפו עד ששוב ניצבת משלחת ישראלית רשמית של מדינת ישראל בשבילי הכפר האולימפי על אדמת מינכן שבגרמניה."

"אנו צועדים כאן, ומתינו צועדים איתנו," הוסיף הנשיא ואמר, "אנחנו מהלכים היום בשבילים בהם אתם הלכתם. אנחנו מהלכים כאן ואיתנו הילדים שלכם, הנכדים שלכם, בני המשפחות שלכם וחבריכם למשלחת, כל אלה שלא שכחו אתכם לרגע. אנו מהלכים כאן עם ספורטאים ישראלים זוכי מדליות אולימפיות שראו בכם סמל ומופת והגשימו את חלומכם לשוב ולהתחרות במשחקים האולימפיים ולהביא לישראל מדליה, גם בשבילכם, גם בשמכם, כי החלום שלכם היה לצוואה."

הנשיא ציין את שמות הנרצחים הגיבורים, ואמר: "באנו לכאן היום לכפר האולימפי 45 שנים מאוחר מידי לסגור מעגל. לסגור מעגל, שלעולם לא ייסגר."

הנשיא סיפר על הקושי המיוחד שהיה אז למשלחת הספורטאים ביציאתה הסימבולית לגרמניה, ואמר: "ספורטאי ישראל באו למינכן ברוח האחווה, החופש והאחדות האולימפיים. בין חברי הנבחרת היו גם בנים למשפחות ניצולי שואה. אבל, ברגע אחד הכפר האולימפי הפך לשדה קטל. דגלה של האולימפיאדה הוכתם בדם. הטבעות השלובות, סמל האחדות והאחווה, נקרעו ממקומן. אולימפיאדת מינכן הייתה לאולימפיאדת הדמים".

"כל מי שהיה אז מבוגר מספיק לא ישכח לעולם את השעות בהן עקבנו אחר גורל בני הערובה. אני זוכר אותן היטב. אני זוכר את רגעי התקווה עם ההודעה השגויה שבני הערובה חולצו בשלום, ואני זוכר את התחושה האיומה עם בוא ההודעה הנוראה שבני הערובה נרצחו. איש מהם לא נותר חי," המשיך הנשיא וציטט את ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר: "27 שנים אחרי סוף מלחמת העולם השנייה נרצחים יהודים כפותי ידיים ורגליים על אדמת גרמניה."

הנשיא הדגיש כי להנצחה חלק משמעותי במאבק בטרור הבלתי פוסק ברחבי העולם, ואמר: "45 שנים אחרי הטבח הטרור הבינלאומי ממשיך לאיים ולפגוע, באזרחים חפים מפשע. יש שעדיין רואים בטבח הספורטאים מעשה גבורה. רק בשנה שעברה ציינה תנועת פת"ח את טבח הספורטאים כ'אירוע הירואי'. המרכז שאנו חונכים היום צריך להעביר מסר לעולם כולו: אסור להיות סלחניים לטרור. טרור חייב להיות מוקע בכל מקום ובכל תנאי. בברצלונה, בלונדון, בפריז, בברלין בירושלים ובכל מקום אחר".

לדבריו "עלינו, בני הקהילה הבינלאומית, לעמוד מאוחדים במאבק נגד הטרור נחושים להילחם בו ולהביס אותו. הטרור העולמי משתנה כל הזמן. יש מקרים בהם המענה לטרור הוא בדמות הכרעה צבאית, לעיתים, לוחמת סייבר, ניטור המדיה האלקטרונית המדע והטכנולוגיה, ייצרו מענה מספק. במקרים אחרים, עלינו לגייס את מערכת אכיפת החוק - לסכל ערוצים למימון טרור במסווה של ארגוני צדקה וחשבונות בנקים תמימים. ובמקרים אחרים, ולצערי אלה הולכים ורבים, לא החוקים ולא הרובים מסוגלים לעצור את הטרור. כאן יש צורך בחינוך מגיל צעיר, במאבק בהסתה, בהסברה, בביעור שיח השנאה, בהטמעת הרעיון של 'ואהבת לרעך כמוך'. אני מאמין כי על ישראל וגרמניה מוטל חוב מוסרי להיות בנות ברית במאבק הבלתי מתפשר בטרור ולמצוא את הדרכים לפעול יחד למיגורו."

"45 שנים, כמעט חצי מאה, ציפו משפחות הקורבנות וציפתה מדינת ישראל לרגע הזה: חנוכת מרכז הנצחה ואנדרטה בכפר האולימפי," אמר הנשיא והוסיף: "חלק מחברי המשלחת ההיא ששרדו את הטבח, לצערנו כבר אינם בין החיים ולפני כחודש הלך לעולמו מרים המשקולות, טוביה סקולסקי ז"ל. ועדיין אנחנו מצפים שיתוקן העוול ותהיה גם דקת דומיה לזכר הנרצחים בפתח המשחקים האולימפיים." הנשיא הודה לבני המשפחות, לאנשי המשלחת, לקונסוליה הישראלית במינכן ולקונסול הכללי לשעבר טיבי שלוסר. כמו כן, הודה לשר החינוך הבווארי, ולנשיא גרמניה על החסות הממלכתית לאירוע זה.

בסיום דבריו, ציטט הנשיא מדברי שמואל ללקין, מנהל המשלחת הישראלית של אולימפיאדת 1972: "ספורטאי ישראל לא יירתעו בגלל המעשה השפל, נוסיף גם בעתיד להשתתף בתחרויות במשחקים האולימפיים ברוח האחווה וההגינות". הנשיא המשיך ואמר: "מדינת ישראל קיימה וממשיכה לקיים את ההבטחה. רוח האדם, הרוח הספורטיבית, רוח האחווה והנחישות, ממשיכה ומפעמת בנו יהודים ישראלים בין אם אנו עומדים על המזרון, או שטים בים. יעל ארד, אורן סמדג'ה, גל פרידמן, מיכאל קולגנוב, אריק זאבי, שחר צוברי, ירדן ג'רבי, ואורי ששון, הם בניה ובנותיה של הרוח הזו, הרוח שתמשיך ותנצח. יהי זכרם של אהובנו נצור בליבנו, מדור לדור."

נשיא גרמניה שטיינמאייר אמר בטקס כי "המשחקים ההם היו צריכים להיות משחקים עליזים והם גם היו בהתחלה. וכך חווינו אותם אנו וגם הספורטאים. הם היו צריכים להיות נינוחים ושמחים. הכל היה צריך להיות שונה מהמשחקים הקודמים בגרמניה כאשר המשטר הנאצי ניצל את המשחקים לתעמולה שלו. מינכן של 1972 היתה צריכה להראות דמוקרטיה, היא היתה צריכה להוכיח שהיא לא גרמניה של 1936. מארגני האולימפיאדה היו מופקדים בטחון הבאים מכל העולם ודווקא גרמניה לא הצליחה להעניק ביטחון לישראל. הבטחון עמד מאחורי הרצון להקל. זה לא היה רגע טוב לא בגרמניה ולא במינכן. רצו להציג גרמניה פתוחה, גרמניה חופשית, וזה נכשל באופן טראגי ביותר".

"הכפר האולימפי הפך לבמה של טרור פלסטיני. במה שהעניקה תשומת לב עולמית להפצה של פחד ואימה. במה לשנאתם האינסופית לישראל ולישראלים. אסור היה שזה יקרה. אבל כאן, אני יכול גם לדבר על ההווה, ישנם עדיין אנשים שלא חוששים להביע שנאתם נגד ישראל. יש עדיין אנשים שמבקשים לרמוס את חופש החיים שלנו באמצעות טרור והאמצעים העומדים ברשותם הינם אכזריים מאין כמותם. גם אנחנו חווינו את הטרור בשנים האחרונות. אנו צריכים להתמודד איתו ולחזק את הנחישות שלנו. הסכנות של הטרור הם גדולות אך הנחישות שלנו גדולה יותר. אנו נחושים להגן על צורת חיינו".

"אנו מאוחדים תחת שלטון חוק לחיים ללא אלימות ושנאה אין סופית, תחת כוחה של המדינה המגוננת. מדינה חזקה, כפופה לחוק ולחופש. ההיסטוריה שלנו ותולדות השואה מחזקים את האחריות שלנו כלפי מדינת ישראל ואת חובתנו לשלול באופן מוחלט כל צורה של אנטישמיות. גרמניה מודעת לעברה ולוקחת אחריות", אמר נשיא גרמניה.

(צילום:עמוס בן גרשום / לע"מ)