מתנחלים, איפה אתם?

לאן נעלמו כל נפגעי בג"ץ מגוש קטיף, עמונה, מגרון ונתיב האבות עם אלפי תומכיהם, כשהעם התעורר למאבק בעריצות המשפטית?

בעז העצני , כ"ג באלול תשע"ז

מתנחלים, איפה אתם?    -ערוץ 7
בועז העצני
צילום: עצמי

"אם בג"ץ הוא דיקטטורה, הבחירות הן סתם חלטורה"; "בג"ץ קבר אותנו חיים"; "הכנסת מחוקקת – נאור מוחקת"; "ברחביה לא שומעים את זעקת הנדכאים"; "פסיקה שעליה מתנוסס דגל שחור"; "בג"ץ נגד העם - העם נגד בג"ץ"; "חוק עוקף בג"ץ עכשיו!".

מי עומד מאחורי הסיסמאות הללו, המונפות במוצ"שים האחרונים מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון? מגורשי עמונה? פליטי גוש קטיף? תושבי נתיב האבות שנידונו לגירוש על ידי תושבת הבית שמולו עומדים המפגינים? או אולי תושבי מחנה הפליטים מגרון שליד יקב פסגות?

הדבר הטבעי והמובן מאליו היה שהקורבנות הקבועים והוותיקים ביותר של ההטיה, האפליה, העריצות והפוליטיזציה של רוב שופטי בג"ץ, הלוא הם המתנחלים, יהיו הראשונים לרוץ להפגנות הללו, לאחר שאלדד יניב ומני נפתלי פתחו את הדרך לכך בעקבות אישור בג"ץ להפגנות מול ביתו של היועמ"ש. אבל יתר השלטים מסגירים את זהות מובילי ההפגנות: "אין שופטים בירושלים, יש מסתננים בתל אביב"; "צדק לדרום תל אביב"; "מסתננים אחרי חודשיים פטור - אנחנו בכלא כבר עשור".

אנשי דרום תל אביב בהנהגתה של שפי פז, אשת מרצ לשעבר שהיום נמצאת בימין, הם יוזמי ההפגנות, בתמיכתה של תנועת 'אם תרצו'. יומיים אחרי ההפגנה הראשונה פרסמה לפתע מרים נאור את החלטתה בנושא הרחקת המסתננים למדינה שלישית, לאחר שהשהתה אותה כשנתיים, בתקווה שהדבר ירגיע את המפגינים. זה לא עזר לה.

סלחנות גלותית

"אני יכול רק לומר שכשאדם (גלעד שרון) בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה... אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהייתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא הייתה התנתקות". במילים הללו תיאר סגן נשיא בית המשפט העליון מישאל חשין ז"ל את "השיקולים המשפטיים" שהובילו את בג"ץ לוותר על ההעמדה לדין של ראש ממשלת ההתנתקות, אריאל שרון. כפי שהיה ברור שטיוטת כתב האישום בתיק האי היווני היא שדחפה אותו להפתיע עם תוכנית הנסיגה, כך היו ברורים מניעי הפרקליטות והיועמ"ש שלא להעמיד אותו לדין, וכך גם מניעי בג"ץ לאשר זאת. חשין אמר זאת בפירוש וכך גורשו בכוח 8,000 איש מבתיהם וחייהם נהרסו.

מדוע איש מביניכם, התושבים שגורשו מבתיהם בתמיכה קריטית ושערורייתית של בג"ץ, ששנתיים קודם סירב לאשר גירוש של משפחות מחבלים משכם לעזה, אינו מגיע להפגין? איך ייתכן שאין לפחות כמה עשרות מכם כל שבוע ברחביה? האם כולכם שכחתם וסלחתם? האם כולכם עדיין מזדהים עם סיסמת המאבק ההזויה "יש לנו אהבה והיא תנצח"? ניצחתם? האם עדיין יש לכם אהבה כלפי מחוללי האסון הפרטי והלאומי שלכם? והיכן המגורשים הטריים של עמונה, עפרה, מגרון והמועמדים לגירוש בנתיב האבות? איפה כל מאות אלפי תומכיהם ובני משפחותיהם? מנין הסלחנות הגלותית הזאת? ואם לא אכפת להם מהנזק האישי, מנין ההשלמה נוכח מסירת ארץ ישראל לאויב? איזו אדישות, חולשה, תבוסתנות ואוזלת יד נוכח הסבל האישי, הנזקים החומריים ושרשרת האסונות הלאומיים והדתיים שבג"ץ חולל ומחולל, וחלילה עוד יחולל?

תמיד חלמנו שכל עם ישראל יצטרף למאבקים הלאומיים ולא ישאיר את חובשי הכיפות בודדים במאבק. כעת זה קורה. עירית לינור, גלית דיסטל-אטבריאן, גלי בת-חורין ועוד דמויות המככבות ברשתות החברתיות, רובם חילונים ושמאלנים לשעבר, עומדים ופותחים פה גדול מול בג"ץ, מצודת החקרא, אבן הראשה של שלטון השמאל. אז איפה המתנחלים? מנין המותרות שלא להגיע להפגין?

כפי ששופטי בג"ץ רגילים למקסימום סמכות בלי אחריות, באותה מידה הם רגילים לחיות בבועה מנותקת ושלווה, ובניגוד לפוליטיקאים, אינם בנויים לעמוד בלחצי צעקות ליד הבית. כתוצאה מההפגנות החלו גם הפוליטיקאים להראות סימני אומץ ולהתבטא נגד ההפיכה השיפוטית שלקחה מהם את השלטון. ההפגנות הפכו להיות מחאה עממית של כל נפגעי בג"ץ, תושבי דרום תל אביב קשי יום, אנשי ימין חילונים ודתיים מתוסכלים, וכעת כשהחרדים חטפו עוד מכה מבג"ץ, הם עשויים להצטרף למאבק בדרכם שלהם.

פרט לנציגות סמלית של שני אנשי עמונה עם שלטי "עמונה עם דרום תל אביב", ושני תושבי נתיב האבות בלי שלטים, אין נציגות למתיישבים. איפה החבר'ה שלכם? אני נשאל שם, ומתבייש.