אסון התאומים שינה את ארצות הברית מן הקצה אל הקצה ועד היום ניתן לחוש את ההשפעה שלו על מנגנוני האבטחה, שדות התעופה ואתרי התיירות.
16 שנה חלפו – הנה כמה דברים שכדאי לדעת
"אסון התאומים" מתאר סדרת פיגועי התאבדות שהתרחשו בארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001, בתקופת שלטונו של הנשיא ג'ורג' בוש. בבוקר יום שלישי של אותה שנה חטפו 9 מחברי ארגון הטרור אל-קעידה ארבעה מטוסי נוסעים והשתמשו בהם על מנת לבצע פיגועים קטלניים בערים ניו יורק ווושינגטון. בחודש האחרון צוינו 16 שנה לאסון וזו הזדמנות טובה להיזכר באירועים שהשפיעו יותר מכל דבר אחר על ההיסטוריה המודרנית.
שניים מהמטוסים הוסטו לעבר מגדלי התאומים שבמרכז מנהטן בניו יורק, המטוס השלישי התרסק אל תוך בניין הפנטגון בארלינגטון שבווירג'יניה והמטוס הרביעי היה אמור להתרסק אל תוך בניין הקפיטול אך בזכות תושיית הנוסעים התרסק לבסוף בשדה פתוח בפנסילבניה. מלבד 227 האזרחים שהיו על המטוסים ו-19 הטרוריסטים, 2,996 אנשים נספו בהתקפות האלו, מתוכם 5 אזרחים ישראלים.
בטווח המיידי: ארצות הברית נסגרת מכל הכיוונים
מהמתואר לעיל אפשר להבין מדוע פיגועי 11 בספטמבר, או "אסון התאומים" כפי שנהוג לקרוא להם מאז, שינו את ארצות הברית מן הקצה אל הקצה. זה התחיל בהפעלה לראשונה בהיסטוריה של נוהל SACANTA, שסגר את כל השטח האווירי במדינה והפך אותם לאזור אסור לטיסה עבור כלי טיסה אזרחיים. הנוהל נועד למנוע בראש ובראשונה טיסות לניו יורק ולהפוך את השטח האווירי לשטח סטרילי עד שכוחות ההצלה יבינו מה התרחש, אך הוא גם גרם לכך שכ-500 מטוסים נאלצו לחזור אל השדה שממנו המריאו או לנחות במדינה שכנה.
במקביל, מיד לאחר הפיגועים נסגרו בניינים ובוטלו אירועים שהם חלק בלתי נפרד מההוויה האמריקאית. זה כלל למשל סגירה של בורסת ניו יורק בתאריכים 11-17 בספטמבר, הפסקת הפעילות של הרכבת התחתית, סגירת כל בנייני הממשל הפדרלי בוושינגטון, פינוי של בית המשפט העליון ובניין האו"ם, סגירת אתרים תיירותיים כמו דיסנילנד באורלנדו ופסל החירות והשהיה של הפקות קולנוע, טלוויזיה, תיאטרון, בידור, מוזיקה ועוד.
כבר בימים הראשונים שאחרי הפיגוע ניתן היה להבין שמדובר באירוע בקנה מידה היסטורי. אנשי הצלה ומשטרה מכל רחבי המדינה עזבו את מקום המגורים שלהם והגיעו לניו יורק על מנת לעזור להוציא את שרידי הגופות מאתר הפיגוע, ומספר תרומות הדם במדינה הגיע לשיא של כל הזמנים. במקביל, הממשל הפדראלי ערך שינוי מבני-היררכי והעביר את חוק ביטחון המולדת שיצר לאחר מכן את המשרד לביטחון המולדת. חוק נוסף שאת השלכותיו ניתן להרגיש עד היום בעולם המערבי ועבר באותם ימים היה "חוק הפטריוט", שנועד לעצור ולזהות פעולות טרור ופשעים אחרים אך עורר עליו גם לא מעט ביקורת מצד ארגוני זכויות אדם.
בטווח הארוך: מלחמה במזרח התיכון ושליחת כוחות מעבר לים
בעקבות אסון התאומים הכריז נשיא ארצות הברית מלחמת חורמה בטרור העולמי והציב בראש סדר העדיפויות את הטרור האסלאמי. בנאום שנשא בתאריך 20.9.01 הציב בוש בפני שלטון הטאליבן באפגניסטן אולטימטום שדורש להסגיר את ראש ארגון אל-קעידה אוסמה בין לאדן ואת כל שאר האנשים שהיו אחראיים לפיגועים, בעוד בתאריך 2 באוקטובר של אותה שנה הפעילה נאט"ו סעיף המצהיר על כך שההתקפות הן למעשה על כל המדינות החברות בברית.
האמור לעיל שינה את ארצות הברית בכמה מובנים בטווח הארוך. קודם כל, חיילים אמריקאים נשלחו לחזית בעיראק ואפגניסטן והמדינה כולה נכנסה לתקופת מלחמה ללא תאריך סיום או יעד ברור. החברה האמריקאית כבר ראתה באור אחר את המעורבות במזרח התיכון אך רק בשנת 2011 חוסל בן לאדן עצמו בפעולה צבאית בפקיסטן.
שנית, אירועי אסון התאומים שינו את התפיסה של הטרור האסלאמי בידי ארצות הברית ואת האופן שבו רשויות הביטחון בעולם מנסות להתמודד איתו. זה ניכר למשל בהגברת אמצעי אבטחה בתוך הערים, בשינוי מערכי האבטחה של שדות התעופה, בהחלפת נהלים בהקצאת ויזות לתושבי מדינות זרות (לרבות ישראל), בהגבלות על כניסת אזרחים זרים לתחומי המדינה ובשורת מעצרים מנהלתיים. במילים אחרות, ארצות הברית הפכה לדמוקרטיה מתגוננת שבה כל האמצעים כשרים בניסיון להגן על המדינה מבעוד מועד – גם במחיר של פגיעה בזכויות אדם כמו חירות, שוויון, הליך הוגן וכבוד.
לסיכום, מי שהכיר את ארצות הברית לפני אסון התאומים יודע שהיא כבר לא תהיה אותו דבר ואי אפשר באמת לדרוש ממנה את זה. פיגועי 11 בספטמבר פגעו בתחושת הביטחון של האזרחים וגרמו לחלוקה מחדש של הסדר העולמי בין המדינות.
מצד שני, האסון גם הראה את חוזקה של ארצות הברית ואת יכולת ההתאוששות שלה. מרכז הסחר העולמי החדש שנבנה בסמוך לחורבות מגדלי התאומים הוא עדות לכך, וכל השינויים שנערכו במערכות הביטחון, הממשל והצבא הפכו מאז להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה ומהמיתולוגיה שלה.