"זה התפקיד המעניין ביותר שקיים בשירות החוץ הישראלי". דני דיין
"זה התפקיד המעניין ביותר שקיים בשירות החוץ הישראלי". דני דיין צילום: פלאש 90

באחת השבתות האחרונות התארח הקונסול הכללי בניו-יורק, דני דיין, בבית הכנסת 'בית ישראל' בשארלוטסוויל שבוירג'יניה, שם היו לאחרונה התנגשויות על רקע אנטישמי.

הקהל שתה בצמא את דבריו שנאמרו בהפסקה בין התפילות, איש לא הרשה לעצמו להירדם.

"מדינת ישראל ניצבת איתכם, הקהילה היהודית של שארלוטסוויל, שכם אל שכם במאבק הזה. לא נעשה שום חשבונות. אין שום התניות. נילחם יחד איתכם בניאו-נאצים כי אחרת לא נמלא את ייעודנו כמדינה יהודית, כמדינה שקמה על חורבות הזוועה שהנאצים המיטו על עמנו. נעמוד איתכם שכם אל שכם כי התקפה עליכם היא התקפה עלינו, נעמוד יחד איתכם כי אנחנו אחים", אמר דיין וזכה למחיאות כפיים מהמתפללים, שרבים מהם עמדו לאחר מכן וביקשו לשוחח איתו ארוכות על בעיות שנמצאות הרבה מעבר לאירוע נקודתי כזה או אחר.

בחודש שעבר מלאה שנה ליציאתו של דיין לניו-יורק, לאחת השליחויות היותר מאתגרות בחייו. דיין נבחר לתפקיד שגריר ישראל בברזיל לפני כשנתיים, ואף החל בהליכים לקראת כניסתו לתפקיד, אך הממשל בברזיליה גרר רגליים והתעלם מהבקשה לאשרר את המינוי, עד שבישראל אמרו נואש. נתניהו, שרצה בדיין בתפקיד דיפלומטי, החליט להעניק לו את אחד התפקידים המשמעותיים ביותר - קונסול ישראל בניו-יורק. בדיעבד דיין לא ממש מצטער.

"זה התפקיד המעניין ביותר שקיים בשירות החוץ הישראלי. אני לא יכול להגיד שהוא החשוב ביותר, אבל הוא בוודאי בחמישייה או בעשיריה הראשונה. זה תפקיד מרתק ואנחנו מחפשים לעשות דברים חשובים", אומר דיין בריאיון חג מיוחד מניו-יורק ל'בשבע'.

מה בעצם עושה הקונסוליה בניו-יורק? במה זה שונה מהשגרירות הפועלת בוושינגטון?

"השגרירות בוושינגטון פועלת מול הממשל האמריקני, ואנחנו פועלים מול הציבור האמריקני. זה כולל גם את הציבור היהודי, אבל לא מוגבל רק אליו. אנחנו גם השגרירות הבלתי פורמלית של מדינת ישראל ליהדות ארצות הברית, כי באזור שאנחנו נמצאים גרים קרוב ל‑45 אחוזים מיהודי ארצות הברית, וגם כל ההנהלות של הארגונים היהודיים הגדולים נמצאות באזור. התפקיד שלי כפול. אני שגריר של ישראל ליהדות ארצות הברית, אבל גם השגריר של יהדות ארצות הברית לישראל. יש לי אינטרס, לכאורה, להגזים בחשיבותם של שגרירים, אבל לא צריך להגזים בכך. דיפלומטים בסופו של דבר מייצגים ולא קובעים מדיניות. אני משתדל להעביר את המסרים מצד אחד של האוקיינוס לצד השני שלו בדייקנות ובנאמנות הכי גדולה שאפשר, ובמקביל מנסה גם להשפיע ככל שאני יכול כדיפלומט".

מה אתה עושה כשאתה מקבל מסרים של הממשלה שהם פחות לרוחך? איך נוהגים במצב כזה?

"אם להניח רגע את כובע השגריר, זה לא סוד שאני תמכתי בבחירתה של הממשלה הזאת, ותמכתי בבחירתו של ראש הממשלה באופן אישי, ולכן אין לי שום קושי לייצג את מדיניות הממשלה הנוכחית. זה לא אומר שאני בהכרח מסכים עם כל אמירה וכל צעד, אבל אני בשום פנים ואופן לא צריך לייצג ממשלה שאני חושב שלא טובה למדינת ישראל. ההפך הוא הנכון. יש גאווה עצומה לייצג את מדינת ישראל כאן, כשאתה רואה את כל ההישגים שלה, גם אם אי אפשר להתעלם מכך שבתקופה האחרונה היו נושאים שהעיבו מאוד על היחסים בין ישראל ובין חלקים גדולים מיהדות ארצות הברית".

בורות לגבי הגולה

בניגוד למה שאפשר היה לחשוב דווקא דיין, איש ימין מובהק ששימש כיו"ר מועצת יש"ע, התקבל בארצות הברית בלי הרבה חשדנות. הדמוקרטים והרפובליקנים, כמו גם כל הזרמים היהודיים, מצאו בו כתובת לשמוע, להבין וגם לפתוח קווי חשיבה חדשים ביחסים הדו-צדדיים בין ישראל ויהודי העולם. הקשר הטוב הזה עם היהדות המקומית עמד למבחן באותן מחלוקות שדיין מדבר עליהן, בעיקר מתווה הכותל שהוקפא וחוק הגיור.

"אני חושב שאנחנו נמצאים במידה מסוימת בנקודת משבר", אומר דיין. "דובר כבר רבות על ההשלכות שהיו להחלטות האחרונות שהתקבלו בממשלה, בעיקר תחושת עלבון של יהודים רבים, אבל לא רק הממשלה היא העניין. אם הציבור היה מתייחס ליהודי ארצות הברית בצורה שונה, גם הפוליטיקאים היו פועלים אחרת. הפוליטיקאים בסוף לא מטפלים בדברים שפחות חשובים לציבור ושהציבור לא מתגמל אותם עליהם".

איך לדעתך מדינת ישראל צריכה לפעול בנושא?

"המדינה היהודית צריכה לקחת בחשבון את כל הקהילות, ואת ההחלטות נקבל אנחנו כאזרחים ישראלים במדינה דמוקרטית. במכלול השיקולים שלנו כישראלים וכציונים, צריך לקחת בחשבון גם את עמדת יהדות התפוצות. המשבר עם חלקים גדולים ביהדות האמריקנית הוא משבר אמיתי ואסור לזלזל בו".

הציבור בישראל לוקה בחוסר הבנה של היהדות האמריקנית?

"יש בורות מהי יהדות הגולה בכלל וארצות הברית בפרט. יש דעות קדומות. לפעמים אני נזכר בימים שהייתי יו"ר מועצת יש"ע, והייתי מורט את השערות המעטות שעל ראשי כשאנשים היו מדברים על התנחלויות בלי לדעת מי הם ומה הם המתנחלים, ובוודאי בלי לבקר בהתנחלות. אותו דבר חל על הרפורמים כאן. בארץ מדברים עליהם כאילו מכירים אותם, אומרים דברים שאין להם שחר, ומצד שני מסרבים להיפגש איתם. איך אפשר לגבש דעה אמיתית על מישהו שאתה מסרב להיפגש איתו? אנחנו צריכים לזכור שנוסח התפילה הוא דבר חשוב מאוד, אבל אחדות ישראל לא פחות חשובה".

הקביעה הבאה שלו קשה במיוחד: "אני לא בטוח שהציבור הישראלי מרגיש מחויבות להמשך קיומו של העם היהודי בגולה". מדובר בנושא שבוער בעצמותיו של דיין. הוא לא מתבייש לומר שלישראלי הממוצע אין מושג ואין עניין במה שעובר על הקהילות היהודיות בארצות הברית. "הציבור הישראלי לא מכיר את יהדות ארצות הברית, ולדעתי גם לא מתעניין בה. אני רואה בזה סוג של מעילה בתפקידנו כמדינת היהודים. אני חושב שבמידה מסוימת הפכנו למדינת הישראלים ושכחנו שאנחנו מדינת היהודים. גם אם היהודים בעולם לא במצוקה פיזית או סובלים מאנטישמיות, עדיין יש לנו מחויבות כלפיהם ואנחנו שכחנו אותה".

"המשוואה משתנה", הוא ממשיך, "פעם יהדות העולם הייתה זו שנותנת ואנחנו היינו המקבלים. עכשיו יהדות העולם זקוקה לכך שאנחנו ניתן. לא מדובר בכסף, אלא במחויבות להמשך קיומה של היהדות בעולם. אני לא יכול להגיד שאנחנו עומדים במחויבות הזאת".

איך ניתן לפתור את המצב הזה? הרי יש בצד הרפורמי מי שדיברו כבר על שבירת כלים.

"התפקיד של המנהיגות משני הצדדים היא להוציא אותנו מהמשבר ולא להחריף אותו. אני אומר גם לקהילות כאן שמדברות על מתווה הכותל כקש ששבר את גב הגמל, שאין דבר כזה ביחסים הללו. אנחנו לא יכולים לתת בשום אופן לגב הגמל להישבר. גם אם יש כעסים, אי אפשר לוותר על הקשר ההדדי".

אחת הבעיות המרכזיות בקשר בין יהודי ארצות הברית וישראל הוא הדור הצעיר, זה שלא גדל על המיתוסים, המלחמות וקופת הקרן הקיימת לישראל. הירידה בהשתתפות בפרויקטים משותפים היא עובדה, והיא אינה קשורה כלל למתחים שבין הזרמים השונים ביהדות.

"אין ספק שיש בעיה", אומר דיין, "העולם מתקדם, ילדים שנולדו לפני כמה שנים כבר פחות זוכרים את ההיסטוריה, בוודאי שלא את השואה וגם לא את מלחמת ששת הימים. כל זה יוצר קושי תודעתי".

באיזו עוצמה התופעה הזאת קיימת?

"יש פה כל מיני רמות של צעירים, מאפס ועד מאה. אפשר למצוא יהודים שנמצאים בכל מקום בסקאלה, החל ממחויבות מלאה של יהודים שנולדו כאן ובאים שלוש שנים להתגייס לצה"ל, וחלקם גם נשארים בישראל ורוצים לתרום לעם היהודי, וכלה באלה שכבר מרגישים ניתוק מוחלט גם מהיהדות שלהם וגם ממדינת ישראל. אנחנו צריכים להקדיש את כל המאמצים שלנו כדי להגדיל את הממוצע, שיהיה כמה שיותר קרוב למאה וכמה שפחות קרוב לאפס".

מה לדעתך יכול להיות פתרון הולם שמדינת ישראל תוכל לעמוד בו?

"אפשר לפתור את הכול על ידי חינוך, ומדינת ישראל צריכה לסייע כאן, למרות שזו לא אחריותה המלאה. אני נגד לקונן על מצב, ולא לעשות לגביו כלום. אם רק נקונן ולא נעשה כלום הבעיה תלך ותחמיר. אנחנו צריכים להיות יותר פעילים, למשל להשקיע יותר בפרויקטים כמו 'תגלית'. הקמנו משרד תפוצות כדי שיהיה פעיל בסיוע לקהילות היהודיות בהעמקת רשת החינוך בגולה. השלב המקדים הוא להבין את המחויבות שלנו להמשך קיום העם היהודי, וזה משהו שאני אומר בהרבה מאוד רבדים להרבה מאוד אנשים.

"יש כמה דברים חיוביים שנעשו. משרד התפוצות קיבל תקציב יותר משמעותי מבעבר, ויש כ‑400 שליחים צעירים של הסוכנות היהודית, אם כי אני לא יכול להגיד שהם חוללו מהפכה. כנראה כדי לחולל מהפכה צריך יותר מזה. גם למערכת החינוך הישראלית צריך להיות תפקיד בהעמקת הזהות וההזדהות עם יהודי העולם".

הקונסול הלטיני הראשון

למרות הוויכוח הזה, שמעסיק את דיין לא מעט, יש גם צדדים אחרים ושונים לעבודה של הקונסול הישראלי, ודווקא בקרב מי שאינם יהודים. דיין משתתף באירועים רבים לאורך כל ימות השבוע, ומשתדל להיענות להזמנות ככל האפשר, כדי להעביר לציבור האמריקני בכללותו את המסרים שמדינת ישראל רוצה שיגיעו אליהם. בנוף שבו צומחת תנועת ה‑BDS ופרו-ישראליות אינה דבר מובן מאליו, כל יום הוא התחלה חדשה.

"האמריקנים אינם בורים כלפי ישראל, אלא שלחלקם יש דעות קדומות שהשתרשו בתודעה, וצריך לשנות ולנפץ אותן. כשהגעתי לכאן ערכתי עם הצוות שלי כמה דיונים אסטרטגיים, וזיהינו שלוש קבוצות בציבור הלא היהודי שהגדרנו אותן מהחודש הראשון שלי כאן בתפקיד".

הקהילה הראשונה שדיין שם לו למטרה להסביר לה את חשיבותה של ישראל היא הקהילה ההיספאנית. "מי שלא מבין את החשיבות של יצירת קשרים איתם כיום, ימצא את עצמו בעוד עשרים שנים במצב של שוקת שבורה. הקהילה ההיספאנית צומחת במהירות הגדולה ביותר, נכנסת לעמדות פוליטיות מהר יותר, והם יהיו משפיעים מאוד בעתיד. אני מנצל את העובדה שאני ממתג את עצמי כאן כקונסול הלטיני הראשון של ישראל (דיין נולד בארגנטינה ודובר ספרדית שוטפת – נ"ק). זו קהילה שאני מקדיש לה תשומת לב רבה".

המטרה השנייה שהציב לעצמו היא להסביר את ישראל באופן שווה לשתי המפלגות - הדמוקרטית והרפובליקנית. "אני מאמין גדול בצורך של ישראל להיות דו-מפלגתית, וזה מאוד מאתגר אותי כי שום דבר בפוליטיקה האמריקנית הוא לא דו-מפלגתי. בתנאים האלה לשמור על ישראל כדבר הדו-מפלגתי הכמעט יחיד בפוליטיקה האמריקנית זה לא קל. אני מקדיש לזה תשומת לב רבה".

הסוגיה השלישית היא הסברה לדור הלא יהודי הצעיר יותר. "אנחנו נתקלים באתגרים רציניים ואנחנו צריכים להתאים את הכלים לאתגר. כי הכלים הישנים של עיתונים, ואפילו טלוויזיה, כבר לא עובדים בקרב הציבור הזה".

אתה מרגיש שינוי אמיתי? השיח על ישראל בארצות הברית השתנה?

"קודם כול יש שינוי באווירה, שזה דבר חשוב מאוד. יש שינוי מהותי לגבי הנושא האיראני שאי אפשר להמעיט בחשיבות שלו. יש ממשל שרואה איתנו עין בעין את כל סוגיית איראן - גם בנושא הטרור וגם בנושא הגרעין. העובדה שאין פער בעמדות בין הממשלים היא לכשעצמה נכס אסטרטגי למדינת ישראל".

ואיך מתקבל העניין הישראלי-פלשתיני? ארצות הברית מבינה אותנו טוב יותר מבעבר?

"בנושא תהליך השלום אפשר לומר דברים טובים על הממשל הזה, כי לממשלים קודמים הייתה נטייה לקפוץ לבריכה לפני שיש בה מים, ולקחת אותנו ואת הפלשתינים יחד איתם. התוצאה הייתה שלכולם נשבר הראש. לשמחתי הממשל הזה פועל אחרת. הוא מאוד זהיר. גרינבלט וקושנר היו בארץ כמה פעמים, הם בודקים את המצב ומדברים עם כולם, ולפני שיהיו בטוחים שיש מים בבריכה לא יבקשו מאף אחד לצלול בה".

לבד בניו-יורק

לניו-יורק הגיע דיין בגפו. משפחתו נשארה בישראל, בין היתר בשל העובדה שאחת מבנותיו משרתת בצה"ל. לקונסול הישראלי לא קל להיות רחוק. "המרחק מהמשפחה קשה ולא פשוט, אבל זה אחד הדברים שלקחתי בחשבון כשקיבלתי על עצמי את התפקיד. אפשר לומר שהרבה יותר קל להיות כאן מאשר לשרת בברזיליה", הוא מתנחם.

עם זאת, בעת האחרונה קיבל דיין חיזוק כשאחת מבנותיו הגיעה ללמוד בארצות הברית, וכך בראש השנה וביום כיפור תהיה איתו בניו-יורק נציגות משפחתית.

היכן נמצא אותך בחגים הקרובים - בישראל או בארצות הברית?

"האמת היא שהייתי שמח לעשות את החגים בארץ, אבל אני מרגיש מחויבות להיות לפחות בראש השנה וביום כיפור כאן. אני אגיע לישראל לסוכות לחופשה כדי לנשום את האוויר של ארץ ישראל. בימים הנוראים חשוב מאוד שאהיה כאן כדי לייצג את מדינת ישראל ולדבר בבתי הכנסת. זו תקופה שבה רבנים מכל הזרמים דורשים דרשות בקהילותיהם, וחשוב גם להשפיע ולכוון שידברו גם על חיזוק הקשר עם מדינת ישראל. בסופו של דבר סוכות הוא חג יותר ארץ-ישראלי".

מה תאחל לעם ישראל - בגולה ובארץ ישראל?

"אני אביע יותר תקווה מאשר אאחל. אני מקווה שנלמד להבין שיש בעצם שתי משימות היום בדורנו, שהן נוספות על מחויבותו של כל יהודי. האחת היא חיזוקה של מדינת ישראל, והשנייה - המשך קיומו של עם ישראל.

"זה לא מספיק שאנחנו במדינת ישראל נתרום להמשך קיומו של עם ישראל, אלא שגם היהודים בגולה יעשו זאת. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים כל אחד לתרום זה לזה. יהודי הגולה צריכים לעשות הכול כדי שמדינת ישראל תהיה חזקה ומשגשגת, ולנו כמדינת היהודים יש אחריות לעשות הכול כדי שהעם היהודי בתפוצות ימשיך להתקיים ולשמור על יהדותו, ולא רק במובן הדתי של המילה. זה המקום להעלות תפילה שבשנה הבאה עלינו לטובה נדע לעשות את זה טוב יותר מאשר בשנה שעברה".