1
השבועיים האקטיביסטיים במיוחד שעברו על בית המשפט העליון עד לסיום תקופת כתיבת פסקי הדין של המשנה לנשיאה בדימוס אליקים רובינשטיין, לא הותירו את ראשי מפלגת הבית היהודי אדישים.
ייאמר לזכותה של שרת המשפטים איילת שקד שהיא קודם כול זיהתה את פסקי הדין המסוכנים ביותר לאיזונים והבלמים בין רשויות השלטון. פסק הדין הבעייתי הראשון ניתן לפני כחודש וביטל את חוק מס דירה שלישית. ההלכה שנקבעה בו מאפשרת בפועל לבג"ץ לפסול חוק רק בגלל איכות הדיון בו בכנסת. פסק הדין השני ניתן בעתירה בעניין הכרה בנישואין חד מיניים. אותה עתירה נדחתה אומנם פה אחד, אך בלב פסק הדין ערערה השופטת ענת ברון על תוקפה של הפיסקה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו המעניקה הגנה לחוקים שחוקקה הכנסת לפני חוק היסוד. פסק הדין השלישי, שניתן ממש לאחרונה והוא אולי הבעייתי מכולם, עוסק בתקציב הדו-שנתי. בפסק הדין נקבע במפורש על ידי חמישה מתוך שופטי ההרכב, שבית המשפט מוסמך לבטל חוקים, ואפילו חוקי יסוד, בלי כל הסמכה מפורשת לכך בחוק. משמעות הדברים היא שמעתה אין שום חוק של הכנסת שיכול להיות מוגן מפני התערבותו של בית המשפט.
התוכנית שהציגו בנט ושקד לנוכח המצב שנוצר קוראת בעצם להשלמתה של החוקה הישראלית, ובמסגרת זו להבהרת מערכת היחסים בין הכנסת ובית המשפט. התוכנית תכלול את שני הפרקים החסרים בחוקה הישראלית: חוק יסוד הלאום, שיהווה את פרק העקרונות בחוקה והוא כבר בעיצומו של הליך החקיקה, וחוק יסוד החקיקה, שישלים את הפרק המשטרי החסר ויצטרף לחוקי היסוד הכנסת, הממשלה והשפיטה. חוק יסוד החקיקה החדש יכלול בתוכו פיסקת התגברות המסדירה מצבים שבהם בית המשפט פסל חוק והכנסת שבה ומחוקקת אותו בתנאים מסוימים. סעיפים נוספים בחוק יסוד החקיקה יקבעו את הדרך המיוחדת שבה יש לחוקק חוקי יסוד, ויבהירו כי חוקי היסוד כלל אינם נתונים לביקורת שיפוטית, זאת בדומה למקובל ברוב מדינות העולם.
תוכנית השלמת החוקה של בנט ושקד היא בבסיסה תוכנית טובה. אומנם חקיקת חוק יסוד החקיקה תהווה לראשונה הכרה מפורשת של הכנסת בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים, הכרה שעד היום לא הייתה קיימת. עם זאת, מאחר שסמכות זאת הפכה בפועל לחלק מהשיטה בישראל, קשה לראות מציאות פוליטית שבה אפשר יהיה להחזיר במובן זה את הגלגל אחורה. המטרה היא למנוע את ההתדרדרות הנוספת שמתרחשת לנגד עינינו, אותה זיהתה השרה שקד ואשר כבר כונתה בטור זה יותר מפעם אחת "המהפכה החוקתית השנייה". שריון מעמדם של חוקי היסוד על כל סעיפיהם (כולל שמירת הדינים), מניעת ביקורת שיפוטית על חקיקה שלא מכוחם של חוקי היסוד וחקיקת פיסקת התגברות הן כולן מטרות טובות וחשובות.
עם זאת, הצעתה של שקד חסרה, חיסרון שניתן להשלים באמצעות תיקון חוק יסוד השפיטה, במקביל לחקיקת שני חוקי היסוד החדשים. החלק החסר בהצעה הוא התמודדות עם מערכת היחסים שבין הממשלה לרשות השופטת. כאן צריך להציב גבולות ברורים לעילות ההתערבות של בג"ץ בהחלטות הרשות המבצעת, ואולי לחזור במפורש, הפעם עם עיגון בחוק, לדוקטרינת "זכות העמידה". אפשרות נוספת, שגם היא לא מופיעה בהצעתה של שקד, היא להותיר את עקרון הביקורת השיפוטית על חקיקה על כנו, אך להוציא אותו מסמכותה של הרשות השופטת ולהעביר אותו לטריבונל חוקתי מיוחד שיקום מחוץ לה. גם מהלך כזה יכול להתבצע בין היתר באמצעות תיקון לחוק יסוד השפיטה.
ועדיין, הצעתה של שקד חשובה מאוד, אך המבחן העיקרי יהיה ביכולת להפוך את התוכנית למציאות. המכשולים הפוליטיים אינם פשוטים כלל ועיקר, אך הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית היא הטובה ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת לצורך מהלך כזה. חקיקת שורת החוקים הללו, ובראשם פיסקת התגברות ריאלית (כלומר, כזו שהרוב בכנסת הנדרש בה כדי לגבור על פסיקת בית המשפט העליון הוא רוב שקואליציה סטנדרטית מסוגלת לגייס בגיוס מיוחד), היא צעד אפשרי, בתנאי שהוא יועמד על ידי הבית היהודי כדרישה אולטימטיבית, לפחות כפי שהועמד חוק ההסדרה. רק אם יהיה ברור לשותפות הקואליציוניות שעתיד הקואליציה תלוי בחוקים הללו, יש סיכוי שהם יאושרו. המבחן כעת הוא מבחנם הפוליטי החשוב ביותר של השרים בנט ושקד.
2
הפרקליטות מחוקקת?
לא ברור מה חשבו השבוע בפרקליטות המדינה כאשר התחייבו בפני בג"ץ לפעול לשינוי החוק כך שיאשר אימוץ על ידי זוגות חד מיניים. הפרקליטות, יש לציין לזכותה, הציגה בפני בית המשפט העליון עמדה מורכבת. מחד, אמר נציג הפרקליטות, שר הרווחה סבור שיש לאפשר אימוץ על ידי זוגות חד מיניים. מאידך לשון החוק ברורה מאוד ושוללת את האפשרות הזאת. הפתרון, ציין נציג הפרקליטות, איננו במתן פרשנות לחוק שנוגדת את משמעותו המילולית, אלא פשוט בשינוי החוק. עד כאן הגיוני. אלא שנציג הפרקליטות הוסיף והתחייב להתחיל יחסית בקרוב בהליכי החקיקה, ולפרסם את תזכיר החוק עד למחצית שנת 2018.
נכון, באופן רשמי ההתחייבות שניתנה לבג"ץ הייתה בסך הכול לפרסם תזכיר חוק, מהלך הנתון כולו לסמכות שר הרווחה חיים כץ. אולם הסאבטקסט היה ברור: אין טעם בפסקי דין פורצי דרך, אנחנו נדאג שהחוק ישונה. אלא שהיכולת לממש הבטחה כזאת, במיוחד בקדנציה הנוכחית, לא נמצאת לא בידי הפרקליטות ולא בידי שר הרווחה. כזכור, במדינת ישראל הכנסת היא המחוקקת, לא השר ובטח שלא הפרקליטות. אין שום סיכוי שבעולם שבמשמרת של הממשלה הנוכחית חוק כזה יאושר בכנסת. גם לוח הזמנים לא בהכרח תומך באפשרות אישור שכזה. אם תזכיר החוק רק יפורסם במחצית 2018, איש לא יכול להיות בטוח שהליך החקיקה גופו יוכל בכלל להתחיל במהלך הקדנציה הנוכחית.
3
חזק מול חמאס
הגיע הזמן שנלמד קצת מאבו-מאזן, ולא רק אנגלית, למרות שמרבית אזרחי ישראל יכולים להתקנא באנגלית שברשותו, אלא קודם כול כיצד להתמודד עם חמאס. השבוע הוציא אבו-מאזן מנציגי חמאס התחייבות שעד היום לא ניתנה כמותה: לפזר את ממשלת חמאס בעזה כחלק מתהליך הפיוס מול הרשות הפלשתינית. איך זה קרה? קודם כול בגלל שאבו-מאזן הצליח לפגוע במקום הכי חשוב לחמאס - בכיס.
במשך תקופה ארוכה התרגל חמאס לסידור הבא: הוא שולט בעזה, והרשות הפלשתינית שיושבת ברמאללה משלמת את החשבון. אלא שלפני כמה חודשים החליט אבו-מאזן להפסיק את החגיגה, ואילץ את חמאס להפנות חלק ניכר ממשאבי הארגון לטובת ניהול חיי התושבים ברצועת עזה. מדובר במציאות שחמאס, שהיה רגיל להשתמש במקורותיו בעיקר בשביל עצמו, לא היה מסוגל להכיל.
את ההחלטה קיבל אבו-מאזן לא בלי קשיים. בסופו של דבר לא קל להיות זה שמנתק את השאלטר לרצועת עזה. אבל כשנחושים מצליחים. השאלה שנשאלת כעת היא מדוע ישראל איננה מצליחה להפעיל על חמאס מנופים משמעותיים מספיק כדי להשיג את מטרותיה. ייתכן שהתשובה נעוצה קודם כול בנחישותו של אבו-מאזן, וכן בעמדת הקהילייה הבינלאומית. נחישות כזאת צריכה להפגין גם ישראל מול חמאס, תוך כדי גיוס כללי של מדינות נוספות מרחבי העולם עד כמה שאפשר.
***הפינה הכלכלית***
כל מעשיך בפייסבוק נכתבים
מעשה בבעל אולם אירועים שלא ממש אהב לשלם מיסים. תכל'ס, הרי אין אף אחד שבאמת אוהב לשלם. מה עשה ידידנו? ניצל הזדמנות שבה אחד ממזמיני האירועים שילם לו את מלוא הסכום על האירוע במזומן ביד, והחליט שלא לרשום את קבלת הכסף. אלא שבעל האולם לא לקח בחשבון שגם מה שלכאורה איננו מתועד בספרי העסק, מתועד היטב במקומות אחרים, ובין היתר ברשת החברתית פייסבוק. חוקרי רשות המיסים, שעשו עבודה מודיעינית מדוקדקת לפני הביקורת, חשפו את קיומו של אירוע באולם בתאריך הרלוונטי דרך הרשת. הם גם הצליחו, בעזרת התיעוד, להבין פחות או יותר מה היה היקף האירוע המדובר.
בעל האולם נעצר לחקירה, ובמהלכה הוא עומת עם המידע שנאסף ברשת. כמנהגם של מעלימי המס גם לבעל האולם היה בתחילה תירוץ שנשמע סביר: "האירוע בוצע במסגרת עסקת ברטר (חליפין) עם החשמלאי שהזמין אותו. אנחנו סיפקנו את האירוע, ובתמורה הוא יבצע אצלנו עבודות חשמל". הבעיה הייתה שהחשמלאי, שזומן גם הוא לתחקור, הכחיש כל קשר לעסקה כזו (שגם היא, חשוב לדעת, בעייתית מבחינת דיני המס) וטען: שילמתי במזומן את כל עלות האירוע. סוף דבר, בעל האולם נשבר והודה, וברשות המיסים ימשיכו לטפל בו.
מה שחשוב לכולנו הוא לדעת שבעל האולם הזה איננו לבד. רשויות המדינה השונות עושות שימוש מאסיבי מאוד ברשתות החברתיות כדי לגלות מי עובד עליהן. זו יכולה להיות המשטרה, רשות המיסים, ביטוח לאומי או כל גוף אחר. כל הגופים הללו יודעים לדוג את המידע עלינו שמופיע במקומות גלויים, ולעשות בו שימוש מושכל. חשוב להבין שלא מדובר בהכרח במידע שאנחנו פרסמנו. לעיתים מי שמפרסם את המידע עושה זאת לחלוטין בתום לב, אך המידע מגיע לכתובות הנכונות, ובהחלט משמש את מי שרשאי לעשות בו שימוש.
את זליגת המידע אודותינו לרשתות החברתיות אי אפשר למנוע. אפשר אולי להפחית את מידת הסיכון על ידי הימנעות מפתיחת חשבונות אישיים ברשתות החברתיות ומסירת מידע אישי. אך הלקח של המקרה שהוזכר כבר ומקרים נוספים איננו "כיצד נפתח כלים להתמודד עם זליגת המידע מאיתנו", אלא "כיצד נשים לב טוב יותר למה שאנחנו מדברים ועושים". עידן המידע כבר כאן ומידע רב אודות כל אחד מאיתנו זמין באופן חופשי למי שיודע כיצד לכרות אותו. זה רק יכול להזכיר לכולנו את האמת הפשוטה, אף כי לעיתים נשכחת, שכל מעשינו בספר נכתבים.
לתגובות: [email protected]