ריבלין ורמון
ריבלין ורמוןצילום: מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ורעייתו נחמה אירחו הערב (ראשון) את מיזם 929, חוג התנ"ך החמישה עשר בבית הנשיא, המציע קריאה קבועה בתנ"ך מזווית חברתית ישראלית.

המפגש הערב עסק בנושא "איוב פוגש את החברה הישראלית" ונשאו בו דברים נשיא המדינה, הרב בני לאו, הרב שי פירון ורונה רמון.

בתחילת המפגש הקריא דן כנר את פרק י"ג מתוך ספר איוב. כמו כן עילי בוטנר וילדי החוץ ליוו את האירוע בקטעי שירה.

בדבריו הקביל הנשיא בין סיפור איוב להתמודדות עם השואה, ולוויכוח הנוקב בחברה הישראלית אודות הסכם השילומים עם ממשלת גרמניה. "בתלמוד הבבלי ישנה דעה כי 'איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה', אבל בעבור דורנו, דור התקומה שקם כשלנגדו עשן המשרפות באושוויץ, איוב היה וגם נברא.

"כולנו הכרנו איובים ואיובות שהסתובבו ביננו, אנשים שאיבדו לא בן אחד ולא שניים, לעיתים משפחות שלמות, נשים וילדים. להם לא היו רעים כרעי איוב שבאו לנחם אותם".

הנשיא המשיך ואמר "אני זוכר, בשנות ילדותי, את הוויכוח על הפיצויים, השילומים, שקרע אז את החברה הישראלית, את מנחם בגין, שהוריו ומשפחתו נספו בשואה, מסרב לפיצויים, תובע צדק, ומנסה בכל מחיר להכריז על עליונותו של המוסר, את נאומו בכיכר העיר בו הכריז מלחמה על: 'השטן שיצא מתחתית הגיהינום להחריב את שארית עמנו.'

''נאום בו זעק, בשפה כמעט נבואית, ואני מצטט: 'רשע עומד מול עניין צדק, ויתנפץ כזכוכית מול סלע.' ומולו את דוד בן גוריון, מדבר בשם העתיד, בשם המדינה הזקוקה נואשות לסיוע, בשם החכמה".

"שנים רבות, שאלתי את עצמי מי צודק", אמר הנשיא והוסיף "במבט לאחור אינני רואה דרך להכריע בשאלה זו, לא אז ולא היום. שתי העמדות, נעות בקווים מקבילים ושתיהן נוגעות לתשתית קיומנו כעם. אינני יודע איך היינו מביטים בעצמנו אם קולו של בגין, כקולו של איוב המודרני, לא היה נשמע. אינני יודע איפה היינו היום אם לא היינו מתנחמים ולו במעט ב'פיצויים' שתרמו לביטחון ישראל והעלו את כלכלת ישראל על דרך המלך. לא תמיד התשובה היא חד משמעית".

הנשיא הדגיש כי "אם יש סימן שבו הייתי בוחר לבטא את ספר איוב, הייתי בוחר בסימן הפיסוק של שלש נקודות. הסימן המסמל שיש דברים שהקורא צריך להשלים אותם בעצמו, ויש פרשות שלנצח יישארו פתוחות. לא תמיד התשובות הן חד משמעיות''.

הרב שי פירון אמר כי "לא בכדי יש סדר לספרי המקרא, הספר שלפני ספר איוב הוא ספר משלי, שם עסקנו בחוכמה, חשבנו שאנחנו יכולים להבין הכל ולאחריה בא ספר איוב שלימד אותנו שלא נבין הכל והתשובה תבוא בספר הבא שיר השירים, כי רק בכוחה של אהבה אפשר לנצח. זה סדר הספרים. משלי, איוב, שיר השירים.

''אני חושב שההתחלה מבראשית איננה מבראשית ממש, אבל היא מלמדת משהו על היכולת שלנו לראות דברים בדרך אחרת. הגעתי לייצג את ממשלת ישראל בשבעים שנה לשחרור גטו וורשה, ועמדתי שם ליד הבורות וליד התעלות, כשעמדתי שם ליד התעלות נזכרתי ששניים מהאנשים שהיו מגדולי המדריכים בתעלות הביוב היו יצחק אנטק צוקרמן וצביה אלוביק.

''הם הגיעו והתחתנו, נכדתם הייתה נווטת הקרב הראשונה של ישראל והם היו בביוב והיא בשמיים, וחשבתי שאולי זו עוד משמעות של הסיפור מבראשית. לא שהסיפור שלי יגיע מבראשית אלא הדורות כולם בחשבון הכולל יגיעו למצב שלא יסתכלו רק מחוץ לתעלות אלא מחוץ לשמיים'', הוסיף הרב פירון.

רונה רמון סיפרה כי "לדאבוני הרב נאלצתי לא פעם להעביר ולקבל בשורות איוב, בשורות שמתארות את המציאות שאיננה עוד וכן את המציאות שאמורה לצמוח ממנה, הקריאה לשינוי מלווה בכאב אינסופי, על אחת כמה וכמה כשאנו מאבדים את הדור הבא. כי הרי תפקידנו הבסיסי כהורים, כבני אדם, כבני אנוש, זה להעמיד ולפתח את הדור הבא. משמעות החיים היא המניע לצמיחה''.

"לאחר אובדנו של אסף הבנתי שיד הגורל או האלוהות או הטבע מכה בכולנו כבני אנוש מי יותר מי פחות, והדבר היחיד שנותר לנו היא הברירה, כיצד אנחנו בוחרים לקום ואיזה צלילים אנחנו בוחרים להשמיע. אז כן עם אבדנו של בני אסף היקר, הגעתי לתהומות של כאב שלא תיארתי ובו זמנית נולד בי משהו חדש.

''משפט אחד של אסף הוציא אותי לפעילות והחזרה לחיים הייתה בזכות המשפט הזה. ההתמודדות עם אובדנו של אילן והמורשת שלו כגיבור לאומי ובינלאומי הייתה יחד עם שיתופי פעולה רבים פה בארץ, אך רק לאחר שאיבדתי את אסף יצאתי לדרכי הציבורית מתוך בחירה ורצון להשפיע משום שמצאתי את המילים הכל כך מרגשות של אסף, הן אלו שהרטיטו את מיתרי ליבי והפכו את המשפט הזה כצוואה לחיים.

''אסף כתב שהוא ואחיו חונכו ובורכו להתחנך לשאוף להגשמת חלומותינו על בסיס האמונה שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו. האמהות אותה משמעות חיים צרה התרחבה דווקא בזמן שמשפחתנו הצטמצמה. בזכות אובדנו של אסף, כן השתמשתי במילה קשה, אני מגיעה לאלפים של ילדים ומשפחותיהם. כבוד הרב פירון דיבר על 'מבראשית'. אנחנו לא פותחים דף חדש, אנחנו לוקחים את כל הספר איתנו ומשם מתחילים מבראשית.

''כי אין פיצוי ואין נחמה על הבן האובד. על היקר שאבד. לסיום איוב ואני, הוא-הוא ועם הסיפור שלו - ואני עם הסיפור שלי, הרי כל כך הרבה איובים יש לנו בחברה הישראלית, ואפילו שמי רונה מצביע אחרת", אמרה.