לא הופתעתי ממה שקורה כעת ברמת השרון. כמי שעקב והיה בקשר הדוק עם אנשי המקום בעשור האחרון, היה צפוי שמה שמתרחש כעת אכן יקרה. במקביל, גם צפוי שמאבק שכזה, לא קורה במקומות אחרים בהם גרעינים אחרים פועלים בדרכים ראויות.
במקום לבצע קמפיין של שנאה כנגד שנאה ולהלהיט את כולנו למלחמת אור בחושך, אירועי הזמן האחרון ברמת השרון צריכים להביא את אנשי הגרעין ותומכיו, לערוך חשבון נפש.
וכך פורסם בשם הגרעין: "זהו לא מאבק של רמת השרון בלבד, זהו מאבק על המרחב הציבורי בארץ ישראל אחרי 2,000 שנות גלות, זהו בעצם חוד החנית של מאבק רחב יותר כחלק ממגמה למחוק את הזהות היהודית במדינת ישראל..." וממשיכים אנשי הגרעין לספר לנו ש"השנאה העצומה שיש בעיר לחלק מהציבור היא בלתי נתפסת".
- מה היו הסיבות שהביאו לשנאה גדולה כל כך לשיטתם? האם זהו אכן מהלך כל כך דרמטי כפי שבא לידי ביטוי בקמפיין של הגרעין? וכיצד נוכל למנוע מתיחות שכזה במקומות אחרים בארץ?
אך תחילה אבהיר: אינני בא להצדיק שום אמירה או מעשה שיש בו פגיעה נגד היהדות או נגד אנשים. מותר ללמד יהדות במדינת ישראל ומותר לאדם דתי לגדל את ילדיו לפי תפיסת עולמו. ואכן גם מהצד החילוני, היו אמירות לא ראויות שאסור לקבלן. יחד עם זאת, חובה לשים לב שאמירות אלה היו בשוליים של המחנה שמתנגד לגרעין. מרבית החילונים שיצאו כנגד הגרעין, מכבדים את היהדות, רוצים בה ומתנגדים נקודתית לסגנון הפעולה של גרעין זה.
לאחר שהבהרתי שאינני מצטרף אוטומטית לכל טענה, הרי שעלינו לשאול מה הוביל ברמת השרון למצב שמתרחש כיום. עיקר הסיבה נעוצה לדעתי ביהירות האידאולוגית של חברי הגרעין אשר באו לקרב אנשים ליהדות, אך מבחינתם, ראו רק יהדות ספציפית למול עיניהם.
הדברים באו לידי ביטוי תחילה במאבקים סביב בית הספר הדתי. אנשים דתיים שחשבו אחרת הוגדרו ע"י אנשי הגרעין כלא מספיק דתיים. רב בית הספר עזב לאחר שבוזה והושפל, כמה מורות שלא נהגו לחבוש כיסוי ראש, חשו נרדפות ועזבו. וכך גם גננת, ואף מנהלת בית הספר הדתי שעל רקע המתחים עם הגרעין, נאלצה לעזוב באופן משפיל ופוגעני.
זה לא מספיק להיאחז בדמוקרטיה המאפשרת לכל אדם לפעול. מי שבא להשפיע חייב להכיר את מנהגי המקום ולכבדם. תשאלו למשל את השר גלעד ארדן שבנו הבכור כבר היה בגן דתי ברמת השרון, אך שינה כיוון והעבירו לבי"ס חילוני על רקע "הקצנה עצומה", שהרחיקה אותו לדבריו.
ותשאלו אנשים כמו אדם מסורתי שפגשתי במקרה לפני כמה חודשים וסיפר לי: "פעם הייתי הולך כל שבת לבית הכנסת. בגלל הגרעין הזה, הפסקתי". מעשים טובים וכוונות טובות אינם יכולים לחפות על התנשאות שמקטינה דתיים וחילונים שחושבים אחרת.
גרעין שכזה, שממומן על מנת לקרב אנשים ליהדות, צריך לחשוב היטב מדוע העירייה נגדו, מדוע מפלגת "הבית היהודי" לא ממש מתייצבת לצידו, ומדוע בתי הכנסת הקיימים אינם ששים לקבל את אנשי הגרעין. כיצד ניתן להסביר שהקהילה החרדית והדתיים המתונים בעיר, לא רק שאינם תומכים, אלא אף עומדים בראש המתנגדים לגרעין. קשה להגדיר את כל אלה כשונאי יהדות.
קל לתקוף את הצועקים נגד "הדתה", ולעיתים רבות בצדק. אך מחובתנו גם לבחון היכן בארץ היו הצעקות הכנות ואיזו התנהלות כוחנית סיפקה להם עוד דלק. במקום לבדוק מה היה לא נכון במהלכים שנעשו וכיצד הידרדרנו ממאבקים מקומיים למלחמות קודש, רבים מאיתנו מתייצבים אוטומטית לצד של הגרעין, מבלי לשער את התהום אליו נידרדר יחדיו.
אז מה בכל זאת מה ניתן לעשות? קשה לדעת. מה שבטוח הוא שאין לתמוך במי שהביאו את הבעיה הזו עלינו. הציבור הדתי, צריך להתנער בשקט מגרעינים שמתנהלים כך. זה רק יעשה טוב לגרעינים האחרים שכן יודעים לפעול בענווה ובמתינות.
אין לי עמדה ביחס לצורך המשפטי בהוצאת הישיבה מבית הכנסת בו היא נמצאת. מה שבטוח הוא שאם המטרה היא קירוב, הרי שלא ניתן לקרב אנשים במקום שנוצרת בו כזו התנגדות רחבה. כפי שאין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, כך לא ניתן ללמד אחרים במקום שרבים מידי אינם חפצים בו. דרכיה, דרכי נעם.