בעיה בקואליציה: חבר כנסת מהליכוד רוצה להעביר את התיקון החשוב לחזקת הגיל הרך, אותו יזם ביחד עם חבר כנסת מהבית היהודי, ובגלל שהעניין מתעכב, הוא מונע את המהלך החשוב של הכפפת אוניברסיטת אריאל למל"ג, מה שמעכב את פתיחת הפקולטה לרפואה באוניברסיטה.
מצד אחד ילדים בגיל הרך הזקוקים לשני הורים נוכחים בחייהם, מצד שני סטודנטים הרוצים לרכוש השכלה גבוהה, בלי להיות מופלים לעומת חבריהם מאוניברסיטאות אחרות.
קל לראות שאין מדובר כאן בבעיה אמיתית, ולא נדרש כאן כל פתרון יצירתי. לא צריך להיות לא איש אקדמיה וגם לא ילד בן שש כדי לעשות את החשבון הפשוט הדרוש למציאת הפתרון. כשם שלא באמת ניצבת בעיה בפני מי שמתבקש לבחור בין להיות עשיר ובריא או עני וחולה, כך גם כאן התשובה מיידית – יש לקדם את שני העניינים גם יחד, ללא היסוס וללא דיחוי.
אפשר לכתוב רבות על חשיבותו של התיקון לחוק חזקת הגיל הרך, תיקון הבא לבטל עוולה גדולה ורבת-שנים של אפליה מגדרית בחסות החוק – אך לא אעשה זאת כאן. מספיק שאזכיר כי התיקון המבוקש הוא פשרה שהושגה בנושא בין כל מרכיבי הקואליציה, פשרה שסמכו עליה את ידיהם גם שרת המשפטים איילת שקד מהבית היהודי וגם יו"ר הקואליציה דאז דוד ביטן, פשרה הקובעת כי החזקה המפלה תרד מגיל שש לגיל שנתיים, מתוך הבנה שזה הדבר הטוב ביותר, שניתן להסכים עליו בהרכב הקואליציוני הנוכחי.
נכון, יש בין חברי הקואליציה, מי שאינם שבעי רצון מהפשרה. יש שמצרים על כך שהחזקה לא בוטלה כליל, ויש שהיו מעדיפים להשאירה כפי שהיא או להורידה לגיל אחר. אלה גם אלה השמיעו את קולם הברור במהלך הדיונים הרבים שהתקיימו לפני ההגעה לפשרה, אך משהושגה – היא מחייבת את כולם – הן את המצדדים בה והן את המתנגדים לה משני הכיוונים. מי שמצפונו אינו מאפשר לו להצביע בעד הפשרה, יתכבד וימצא לעצמו קיזוז עם חבר אופוזיציה, כמקובל, ואם לא ימצא – עליו לכבד את המשמעת הקואליציונית, או להיות נכון לשאת במחיר כבד על הפרתה.
גם בעניין אוניברסיטת אריאל אין צורך להכביר במילים. אין שום סיבה להפלות בין מעמדם של הסטודנטים באריאל לבין זה של הלומדים באוניברסיטאות אחרות, ובוודאי שאין למנוע מהם לימודי רפואה. כמי ששימש במשך כעשור חבר סגל באריאל, אני יכול להעיד בלב שלם על כך שהרמה האקדמית שם אינה נופלת מהרמה בשאר האוניברסיטאות בארץ. מצער מאד שדווקא גורמים בתנועת הליכוד הם אלה המערימים עתה קשיים על המשך פיתוחה של האוניברסיטה.
המשבר שנוצר בין הליכוד לבית היהודי על רקע שני העניינים האלה מיותר לחלוטין. אין מדובר כאן ב"עסקה" שבו צד אחד מוותר על דבר-מה תמורת דבר אחר, וצריך לשקול אם הוויתור מצדיק את התמורה, אלא במצב שבו שני העניינים עולים בקנה אחד הן עם ערכי הליכוד והן עם ערכי הבית היהודי – ערכים שבבסיסם חיזוק ההתיישבות ומניעת אפליה. את שני העניינים יש לקדם בהקדם האפשרי – ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר עודד סושרד הוא חבר סגל לשעבר באוניברסיטת אריאל ומועמד לרשימת הבית היהודי לכנסת