פרשת וארא, פרשת המכות הראשונות הניחתות על פרעה ומצרים, ומתוך הפרשה הזו בוחר המרצה והמטפל הרב ניסים אדרי לעסוק בהשגחה וגאולה.
בפרשתנו הקב"ה פועל כדי לשכנע את כולם לקחת חלק בתהליך הגאולה, לשכנע את פרעה ולהבדיל לשכנע את משה שאינו מאמין בכוחו להנהיג ואת בני ישראל הטרוד בעבודתו.
בתקופתנו אנו קשה לדמיין בעל כוח עצום כמו פרעה, כוח פוליטי מדיני ואפילו כוח מאגי, פרעה משוכנע שהוא האלוה. איך מרככים לב קשה כל כך של מי שסבור שהוא מרכז העולם? והנה מגיע מולו אדם זקן הקובע באוזניו שיש מי שנמצא מעליו, הקב"ה.
יכול היה הקב"ה להכות במצרים מכה אחת שתכריע את פרעה ותביא ליציאת העם משעבוד לגאולה בבת אחת, אבל הדרך שנבחרת שונה, דרך מכות שזו אחר זו מחזירות את מצרים שנחשבה לגן עדן לתוהו ובוהו, לגיהנם. לשם כך נלקחים ממצרים המאורות במכת החושך, המים והעפר במכת הכינים, החיות, האקלים משתנה וכו' וכו' ולמעשה מצרים חווה את בריאת העולם בקטן ולומדת להכיר את מי שאמר 'והיה העולם'.
בתקופה זו של מכות הופך הקב"ה למי ששמו ידוע, אל ברור שאינו מסתתר. אלוהי השמים הופך לאל אישי, "והייתי לכם לאלוקים", אני נמצא ומשגיח. תפקידו של עם ישראל הוא הקריאה בשם ה' לעין העמים כולם ולהזכיר לנו ולעולם כולו למי שייך העולם, עם ישראל קושר במהותו בין בורא ובריאה.
יציאתו של עם ישראל מגלותו היא הכרזה ותזכורת לעולם למי הוא שייך, "כמו המטה שעליו חקוק שם ה' עם ישראל אינו עוד מוכה אלא מכה. הוא מכה כדי לרכך את האויב הנאחז בשקר שאין עם ישראל, אין ארץ ישראל ואין קדושת התורה", כאז ביציאת מצרים כן בתקופתנו אנו כיום.
והאויב שיש להכותו נמצא לא רק בחוץ, אלא גם בתוכנו. "אנחנו "מפתחים הכחשה, מפתחים התמכרות שהורסת את התום, אנחנו שמים את עצמנו במרכז ושוכחים את האלוקים. כמו פרעה אנחנו מבינים את ההשלכות של המעשים ובכל זאת מתקשים לקבל את ההחלטה הנכונה".
עלינו "לקרוא בשם ה', להודות על החיים", לחולל בנו את השינוי הפנימי העמוק של קבלת האחר, קבלת החסרונות וקבלת הניסיון לשנות את החסרונות שבנו גם כשאנחנו לא מצליחים. לקבל את המציאות זה להודות שהמציאות שייכת לה', "להודות שהוא נמצא בתוך המציאות ואנחנו שותפים אתו. להודות זה לומר תודה ולראות במה שקורה לנו מתנה מושגחת ומדויקת".