אם חשבנו שהכרזתו של דונאלד טראמפ לגבי ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת מדינת ישראל, היא משהו זניח, הרי שטעות בידינו. העולם הערבי והמוסלמי ממשיך לעסוק בנושא ומוכיח כי מבחינתם העניין בעיקרו אינו פוליטי – אלא דתי-תיאולוגי.
בעוד ההתנגדות להכרזה בחצי האי ערב הינה מסיבות שונות התנגדות רפה, הרי שככל שמתקרבים למוקד הסכסוך ההתנגדות גוברת. נשיא לבנון טען למשל כי ההכרזה מסכנת את ביטחון העולם (לא פחות ולא יותר). עדות נוספת לזעזוע שהעולם הערבי חווה הינה הפעילות הענפה בנושא במוסד האקדמי החשוב ביותר של האיסלאם הסוני, באוניברסיטת אל-אזהר. שם נפתח בשבוע שעבר "ועידת אל-אזהר הבינלאומית לתמיכה בירושלים".
מבין המשתתפים ניתן למנות את מיודענו אבו מאזן, את האימאם של אל-אזהר, אחמד אל-טייב ובכירים רבים מעולם האסלאם שייצגו לא פחות מ-68 מדינות. בין השאר קרא אחמד אל-טייב ל"הכרה רשמית בעיר ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית העצמאית" – לטענתו זה המצב הקיים מזה אלפי שנים. את החלטתו של הנשיא האמריקני הוא מכנה "אותיות מתות". קריאתו של אל-טייב נתקבלה בחיוב בקרב כל חברי הועידה שהחלו בגיבוש תכנית לימודים בנושא באוניברסיטת אל-אזהר.
אולם ההיסטריה בקרב העולם הערבי אינה נעצרת בגבולותיה של מדינת ישראל, וכבר עכשיו מפרסם העיתון הפלסטיני אל-קודס כי חברי הרשימה המשותפת מתכננים להחרים את נאומו של מייק פנס, סגן נשיא ארצות הברית בכנסת ישראל – ממש כמו תומכיהם ברשות הפלסטינית שמסרבים להיפגש עם הבכיר האמריקני. הגדיל להתבטא יו"ר הרשימה המשותפת שכינה את טראמפ "אדם גזען השואף להשתלט על המזרח התיכון".
כל אלה אינם מועילים מאומה, לא לעולם הערבי ולא למטרות הפלסטיניות. לאחר שבמשך עשרות שנים תמכו במעצמה הסובייטית, עליהם להבין כי הדרך להצלחה כלכלית ופוליטית במאה ה-21 הינה בחסותה של ארצות הברית – גם במחיר של מחילה על כבודם האבוד. אולם נראה שאת התובנה הזו שהשכיל להבין יאסר ערפאת בשנות ה-90, סירבו להבין ערביי ישראל בשנות ה-40 שתמכו בגרמניה הנאצית, והיום מנהיגיהם מביעים הזדהות עם השלטון הדיקטטורי של ארדואן בטורקיה, הביעו תמיכה בצפון קוריאה ולוקחים חלק פעיל ברצח העם בסוריה המתפוררת.