דייט קפה שתיה כוסות זוגיות זוג אהבה לבבות
דייט קפה שתיה כוסות זוגיות זוג אהבה לבבותiStock

חודש אדר, במקומות רבים מתכוננים לאירועי פורים. ערב עדות הוא ערב נפוץ ומבוקש מאד. איזה כיף לחוות חינה תימנית, לאכול מאכלים מרוקאים, לשמוע שירים חסידיים ולרקוד ריקוד אתיופי.

והבדיחות... לא נגמרות! (מסתבר שהן לא בהכרח משקפות, יועצי נישואין רבים יעידו על כך שיש הכל בכל עדה)

מה שחשוב הוא שכבר בהתחלה ניישר קו באומרנו כי כל העדות מהוות חלק מעם ישראל ויש לייקר ולכבד כל אחת מהן. כולנו יהודים שחוזרים מהגלות ובאמתחתנו חיים שלמים המורכבים מתרבות, דפוסי התנהגות, נורמות חברתיות, מנהגים והנהגות, השקפות ודעות וכל איש ינהג כמנהג אבותיו וכל אשה כמנהג בעלה. ואת שואלת (שאלה שעדיין נשאלת...)

האם נכון להתחתן בתוך העדה או דווקא עם עדה אחרת?

אז בואי, יחד נביט בעדנה על תהליך הגאולה שהקב"ה ברב טובו מעביר אותנו יד ביד.

עם ישראל "נופץ" לכל הגלויות, עם חבול המנותק מארצו בנה קהילות בין הגויים. כדי לשמר את השושלת ולדבוק ביהדות, בדור שבו ההכרות, התקשורת והיחסי גומלין עם החוץ דלה, בחרו להתחתן אלו באלו בתוך הקהילה.

יותר מאלפיים שנות... "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" הזועק בתפילה "וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו" והקב"ה... לא משיבם ריקם. השם מחיש צעדיו ואוסף את בניו ובנותיו, כמונה אוצרות, נושא אותם ומביאם לארצם. מקהילות אשכנז באוניות מעפילים, מגלות תימן על מרבד הקסמים, עד סודן במסעות מפרכים, נוחתים על אדמת הקודש המטוסים עם אחינו מאתיופיה, מרוסיה, מארצות הברית, מצרפת... כל גלות נאספת באהבה, חוזרת הביתה בדרכה ובזמנה.

בעוד כמה דורות יצטרכו ללמוד את המושג "עדות", לא נדע מה מקור הגלות של כל יהודי. מה שכן נדע בוודאות שאנו עם אחד, מאוחד ומיוחד שזוכה לגאולה שלימה.
חוזות עיננו בראשית צמיחת הגאולה, ובארץ ישראל כל גלות נקראת עדה, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו מסתופף עם בני עדתו. שומרים על יהדותם בדרכם, מחזקים שורשים, אוחזים בתרבות.

והילדים, אשר מרביתם התחנכו בהפרדה מגדרית, בבואם להקים בתים נאמנים, היו צריכים ללמוד את ההבדלים בין המינים ולהסתגל לחיים המשותפים. לכן היו שטענו שלא כדאי להוסיף לזוג אתגרים בדמות הבדלי מנטאליות ותרבות. וכדי ש"יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך" המשיכו להתחתן בתוך העדה, במטרה למזער חיכוכים ולמקסם את הצלחת חיי הנישואין.

דור ועוד דור הקב"ה ממשיך ומלווה בחסד וברחמים, ונרקמת לה חברה ישראלית מאוסף תרבויות ססגוניות, אט אט מגלים שרב המאחד על המפריד. התורה היא אותה תורה, ואנו כמו שבטי ישראל, כולנו בנים של אותה משפחה.

זה לצד זה מפריחים את השממה, עם קשיי התאקלמות של תרבות ושפה. כור היתוך קשה וכואב למי פחות ולמי יותר... עם בתקומה, בונה חברה. המתח קיים וכל עדה מצאה ומוצאת את האיזון שבין תרבות מוצא הגלות לבין הישראליות.

הארץ מתפתחת, הישובים גדלים, ילדים מעדות שונות יחד משחקים, לומדים, חיים. כולם עוברים תהליך חיברות כמעט זהה, הישראלי החדש הוא כל כך מורכב ויפה. אף ילד כבר לא בדיוק כמו סבו. כולם הולכים בדרך... כולם חוזרים לעם.

ההבדלים בין העדות מצטמצמים ונשארים חיצוניים. עוד דור עובר, הפלא ופלא מתחילים להתחתן אלה באלה. השגחה פרטית, רואים גאולה בעין אנושית, נקשרים שוב בעבותות אהבה, איחוד העם בגוף ובנשמה. "קיבוץ הגלויות" הופך למושג בעל משמעות אחרת. כי הרי כבר אין מסך ברזל, אין אסירי ציון, כל יהודי שרוצה לעלות לארץ ישראל יכול.

אמר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, "הגמרא במסכת תענית מסבירה שאחת הסיבות שיש שמחה בטו' באב היא בגלל שהותרו שבטים לבא זה בזה, ועל כן זה יום שאין טוב ממנו. גם בימנו המתחתנים מעדות שונות הרי זה קירוב עם ישראל שלא יהיו בו פילוגים וזה דבר טוב ".

זהו הקיבוץ גלויות של דורנו. הקב"ה זיכה אותנו לראות איך עם ישראל שב לארצו, ומתאחד שוב לעם. בעוד כמה דורות יצטרכו ללמוד את המושג "עדות", לא נדע מה מקור הגלות של כל יהודי. מה שכן נדע בוודאות שאנו עם אחד, מאוחד ומיוחד שזוכה לגאולה שלימה.

אז אם רוצים "לשדך" לך בחור זה לא משנה אם הוא בן עדתך או לא, מה שחשוב שיהיה בעל מידות טובות, ראוי לך משורש נשמתך. ותזכו לבנות יחד בשמחה בית נאמן בישראל.

כרמית פרויס "לכתחילה" - המכון לחיי משפחה