במוצאי השבת, אחרי סוף שבוע קשה במיוחד, בנימין נתניהו רק חיכה להמריא כבר לארה"ב.
ביום שישי הוא ורעייתו נחקרו באזהרה במקביל במשך שעות ארוכות על פרשת בזק-וואלה, יחד עם חשודים ומקורבים נוספים, במבצע משטרתי שהשרה במעון הרשמי אווירה שונה בתכלית מזו של חגיגות הפורים שהתרחשו באותה העת ברחובות ירושלים.
תוך כדי ההכנות האחרונות לקראת הנסיעה מצא נתניהו זמן לכמה שיחות טלפון קצרות, ועדכן את מי שעדכן, שלפי הערכתו הולכים לבחירות. הוא הקפיד לציין כמובן שהוא עצמו אינו מעוניין בהן, שאלו החרדים שמסרבים להתגמש, אבל משום מה, מקולו נעדרה החרדה שאמורה להופיע אצל ראש ממשלה שמדווח על חשש מאיבוד השלטון. אריה דרעי, ששמע את המסרים הללו, עוד ניסה באותו ערב להיפגש בקצרה עם נתניהו ולסיים את המשבר בראשיתו, אבל סורב. אין זמן, אמרו לו בלשכתו של נתניהו, אשר ניצל את ההזדמנות מול המצלמות בעלייה למטוס, וציין שהמשבר פתיר אם השותפות רק ירצו, והשאיר מערכת פוליטית גועשת, עם שעון חול מתקתק: שבוע בדיוק. אחרי שיחזור מטראמפ ומאיפא"ק. שבוע שבו ראשי הקואליציה נעים בין ייאוש לתקווה. איש מהם אינו רוצה בחירות, אבל כשהרוחות מניו יורק מבשרות שנתניהו ממילא יפרק את הממשלה – הם רק מתבצרים בעמדותיהם, לא רוצים לרדת מהעץ ולגלות שאיש לא ממתין להם למרגלותיו. כשרמז אחר מגיע מארה"ב, ונראה שנתניהו דווקא מעוניין להחזיק את הקואליציה עד 2019 - הם ממהרים להודיע שהמשבר פתיר בתוך עשר דקות.
וכך, עם חילופי מצבי הרוח מתחלפות ההצהרות. כולם מחכים לנתניהו. ונתניהו, ספק אם הוא עצמו יודע. הוא היחיד שיכול להרוויח כעת מבחירות מהירות: הסקרים מאירים לו פנים, בינתיים, ובחירות בקיץ יגיעו בתזמון מושלם - אחרי חגיגות השבעים לישראל, פתיחת שגרירות ארה"ב, ועוד לפני שהיועמ"ש יספיק להגיש נגדו כתב אישום. מצד שני, קצב האירועים של השבועות האחרונים הוכיח שבמאה הימים הדרושים הכול יכול להתהפך שוב ושוב. אתה יודע כיצד אתה נכנס למערכה, אבל לא כיצד תצא ממנה. את ההחלטה הסופית יקבל נתניהו כנראה עד תחילת השבוע הבא, לא בעזרת יועציו הפוליטיים, אלא בעזרת עורכי הדין. הם שיחליטו אם התועלת עבורו בבחירות בזק כאלה עולה על הסיכון שאת המשך המאבק המשפטי הוא לא ינהל מלשכת ראש הממשלה, אלא מביתו של האזרח בנימין נתניהו.
לוין לא מתאמץ
בזמן שכחלון מתבצר בעמדתו - תקציב 2019 יאושר עד תום המושב או שהולכים לבחירות, ליברמן מתעקש שלא יתמוך בחוק הגיוס, וליצמן מתעקש על שלוש קריאות בחוק הגיוס כתנאי לתמיכה בתקציב - המבוגרים האחראים של הממשלה הם בנט ושקד. השניים, ששוהים גם הם בארה"ב, היו הראשונים לצאת נגד נתניהו, והודיעו שמדובר ב"פייק משבר" שניתן לפתור בקלות. שקד, שעמדה בראש הוועדה שניסחה את חוק הגיוס עוד בממשלת נתניהו-בנט-לפיד, ולאחר מכן הייתה מעורבת עד הפרט האחרון בתיקוני החוק שביצעו החרדים בממשלה הקודמת, לא רק דיברה על פתרונות, אלא ניסתה לקדם אותם.
בגלל היכרותה עם החומר, שעולה על ההבנה של רוב הח"כים החרדים, היא ניסחה חוק חלופי. התוכנית שלה הייתה פשוטה: נוסח חדש, כזה שליברמן יוכל לתמוך בו, החרדים יוכלו לבקש מהרבנים דיון נוסף, בטענה שהנוסח התחלף, ובעיקר: לא להשאיר לנתניהו שום ברירה ושום תירוץ. הח"כים החרדים מדברים עליה בהערכה. אומרים שהיא היחידה שהבינה את המצב ומקדמת פתרונות ריאליים. לעומת זאת, הם טוענים, יריב לוין, שנתניהו השאיר כראש הצוות, לא היה נמרץ במיוחד. בסביבתו סיפרו שהוא חולה בבית. וכך הליכוד נותר פסיבי במאמצים להצלת הקואליציה, שהתנהלו ישירות בצירים שעדיין קיימים בין ש"ס לליברמן, גם אחרי שדרעי הודיע ש"סיים איתו", בין כחלון לליצמן ישירות, ובין גפני ודרעי לשקד. כולם חותרים לאותה מטרה: לעדכן את נתניהו שהשותפות הסתדרו ביניהן, והוא מתבקש רק שלא להפריע.
אטיאס מחכה
הבקיעים בצמרת החרדית התחדדו השבוע, כשליצמן התרוצץ בין האולפנים ונראה כמו מי שמחולל ומסלים את המשבר, בזמן שגפני ודרעי הקפידו על דממת אלחוט וניסו לאפשר פתרון. קשה להם לצאת נגדו כשהוא מסתובב ומנופף בהוראה חתומה של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, אבל בדיונים הפנימיים ליצמן דווקא המליץ למועצת גדולי התורה לא לכרוך את הגיוס בתקציב. מי שמשכו לכיוון הזה היו כמה עסקנים ורבנים, חלקם מתוך חסידות גור, ומרגע שהמועצת קיבלה הוראה ושיגרה אותה בכתב, ליצמן נאלץ לצאת למלחמה. אולי דווקא כדי להוכיח עד כמה הוא רציני, מול כל הלוחשים על אוזנו של הרבי מגור שליצמן פשרן, שהוא התאהב בכיסא.
בפוליטיקה הפנים-חרדית קורה כאן משהו מרתק: בעקבות פטירת גדולי הדור ומשבר ההנהגה אצל הליטאים, אחרי שנים ארוכות של דומיננטיות ליטאית, ההובלה עוברת אל החסידים. בפעם השנייה ברציפות תוך כמה חודשים, מי שמכתיב את הקו הוא האדמו"ר מגור, וכל השאר מתיישרים לפיו. כך היה במשבר השבת, וכך במשבר הגיוס. הח"כים הליטאים מתמודדים עם סיטואציה מורכבת. אחרי פטירת הרב שטיינמן אין להם כתובת אחת, והם מחפשים תשובות אצל הרב גרשון אדלשטיין ואצל הרב קניבסקי במקביל. כרגע מדובר בעיקר בזהירות דיפלומטית ותמרון בין בתי הרבנים, שבדרך כלל לא מציגים עמדה שונה. אבל ביום שבו תהיה מחלוקת עקרונית, לא ברור איך יכריעו. ואם זה לא מספיק, כל הזמן מרחפת מעליהם גם רוחו של הרב שמואל אוירבך, מנהיג הפלג הירושלמי שנפטר במפתיע, אבל חותמו על כל שיח הגיוס במגזר נותר, ותובע מהח"כים הליטאים להוכיח שהם לא מתפשרים על כל הקדוש והיקר.
על ש"ס אין בכלל מה לדבר מאז פטירת הרב עובדיה יוסף. מדהים לראות איך המפלגה החרדית-ספרדית, שמבחינת מנדטים גדולה מהליטאים והחסידים גם יחד, מנוטרלת ולא רלוונטית במשבר הזה. דרעי מבועת מהאפשרות של בחירות. ש"ס במצב לא טוב בסקרים. הוא עצמו ממשיך להיכנס ולצאת מחדרי החקירות, שמסתעפות מתחת לרדאר, אולי בזכות צרותיו של נתניהו שמאפילות עליו. אחרי בחירות, עם ש"ס חלשה יותר ועם תיק פתוח נגדו, ספק אם יוכל לחזור שוב למשרד הפנים. אינה דומה החלטתו של היועמ"ש שלא להכריח אותו להתפטר בגלל החשד, להחלטה של היועמ"ש לאפשר מינוי כזה מחדש, בפרט אם יתברר שסעיף השוחד עדיין נכלל ברשימת החשדות נגדו.
גם ההנהגה הרוחנית של המפלגה משותקת. נשיא מועצת החכמים הרב שלום כהן מבקר בכלל במקסיקו, אבל גם אילו נשאר בארץ, בביתו שברובע היהודי, לא הייתה לכך משמעות אמיתית. ההחלטות בעולם החרדי נחתכות בבני ברק, וש"ס, כמו תמיד, הייתה מתיישרת. המבוגר האחראי שמטפל בנושא הגיוס במרץ מאחורי הקלעים הוא אריאל אטיאס, ששומר על הפיקדון שנתן לו הרב עובדיה יוסף בתחום. כשהתרוצץ השבוע מאחורי הקלעים, היו שזיהו בו איזה ברק בעיניים, וכישרון פוליטי שלא התנוון. אם רק ירצה, יקבל את ש"ס על מגש של כסף ביום שאחרי דרעי.
לתגובות: [email protected]