ריח הבחירות החריף שכבר עמד באוויר בתחילת השבוע הביא את מפלגת הבית היהודי לעשות מעשה, אחרי זמן רב של דיבורים על הצעות שונות ומשונות להליכה מאוחדת עם האיחוד הלאומי.
במכתב שמפורסם כאן בפרסום ראשון, שנשלח השבוע על ידי מזכ"ל הבית היהודי ניר אורבך למקבילו באיחוד הלאומי, אופיר סופר, מועלית הצעה סדורה למיזוג המפלגות.
צריך לשים לב לניואנסים במכתב כדי להבין היכן הוא מעמיד כל צד. אורבך פותח את מכתבו בשורות הבאות: "הבית היהודי הינה מפלגת ימין, ציונית, יהודית, המחויבת לתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל במובן הרחב, אליו יכולים להתחבר רובו הגדול והמרכזי של הציבור במדינה. על בסיס העיקרון הזה חתמנו בשתי מערכות הבחירות האחרונות על הסכם לריצה משותפת". כדאי לקרוא זאת שוב. המילים "ציונות דתית" לא מוזכרות בנוסח הזה כלל.
אורבך ממשיך וכותב כי "אחדות המחנה היא ערך משמעותי מאוד ובעל חשיבות רבה. אין כיום מקום לשתי מפלגות הפועלות כסיעה אחת. בהמשך להסכם הריצה המשותפת שנחתם בין שתי המפלגות לקראת הבחירות לכנסת ה‑19, אני פונה אליך על מנת לפעול למיזוג מיידי בין המפלגות".
וכאן נכתבת המסגרת למיזוג המיוחל: "מנגנוני המפלגות יתאחדו ויתנהלו במטה אחד, מוסדות המפלגה הקיימים יורחבו (מרכז, סניפים, נשיאות, מזכירות, פורומים נושאיים) וחברי האיחוד הלאומי-תקומה יצורפו אל תוכם".
בנוסף לכך, "יתקיימו פריימריז לקביעת הרשימה לכנסת, תוך מתן מגבלות מעבר למה שהגבילה המדינה בחוק, כגון: תקרת הוצאות נמוכה יותר ומוסכמת, הגבלת פרסום בעת הפריימריז".
בבית היהודי מנסים גם לנטרל את אחד המוקשים שכבר עלו בעבר בשיחות בין הצדדים, ומציעים שריון לשר אורי אריאל. "בשל מעמדו המיוחד של יו"ר האיחוד הלאומי-תקומה השר אורי אריאל ובשל מקומו המרכזי בתוך סיעת הבית היהודי, ישוריין מקומו ברשימה לכנסת ה‑21".
"הצעה זו נשקלה בכובד ראש, תוך הקשבה להלכי הרוח בציבור ומתוך רצון אמיתי להגיע לאחדות המחנה", חותם ניר אורבך את מכתבו.
עד כאן לשון המכתב המצוטט. בשני הצדדים יש רצון גדול להתקדם קדימה, אך לכל צד יש את המהמורות הפנימיות שלו. בבית היהודי לא יודעים במאה אחוז כיצד להתמודד עם המצע בענייני דת ומדינה של האיחוד הלאומי שזה עתה נולד, ובאיחוד הלאומי עדיין יש מי שמושכים לשותפויות אחרות ולריצה נפרדת מהבית היהודי וזה ניכר מהתנהלותם.
באיחוד הלאומי הספיקו עוד לפני סגירת הגיליון לענות על המכתב. המזכ"ל אופיר סופר כתב בתשובתו לניר אורבך: "מפלגת האיחוד הלאומי מברכת על היענותכם לקדם את יוזמת האחדות. אנו מציעים להקים באופן מיידי צוות משא ומתן שיתכנס וידון בכל הסוגיות שעל הפרק כבר ביום ראשון הקרוב. עם רצון טוב ניתן יהיה להגיע להסכם מחייב עוד לפני חג הפסח".
"כידוע", מוסיף סופר, "אנו פועלים במשך חודשים ארוכים כדי להניע תהליך זה ולהמשיך בשיתוף הפעולה בהתמודדות לבחירות לכנסת. אנו מאמינים בערך האחדות ורואים בו כלי חשוב לחיזוק הכוח הפוליטי של הציונות הדתית והמחנה הלאומי. נמשיך לפעול בכל כוחנו בכדי להשיג מטרה נעלה זו, על בסיס הגדרת זהות המפלגה, ומצע מוסכם בתחום הלאומי והמדיני, בנושאי דת ומדינה ובנושאים כלכליים וחברתיים".
לדברי סופר, "האיחוד הלאומי מאמין כי לציונות הדתית, ולמזדהים עם דרכה, מגיע בית פוליטי משלה, שיניף את דגליה בגאון ויקדם את הערכים בהם היא מאמינה. רק לאחר קיומו של דיון מהותי ויסודי בסוגיות אלו ניתן יהיה לדון בהסדרים הפוליטיים והמפלגתיים. יובהר מראש באופן חד וברור כי אין אנו מבקשים שריון לאף אחד מנציגינו".
מזכ"ל האיחוד הלאומי מסיים ברמיזה משלו: "אנו בטוחים כי אם תפעלו באותה נחישות בה פעלתם בהצלחה להמשך קיומה של הממשלה ולמניעת הבחירות, נוכל להגיע להסכם אחדות תוך ימים ספורים".
אז האם סוף סוף בשלו התנאים לאחדות בין שתי המפלגות? גורם בבית היהודי מסכם ואומר ל'בשבע' כי "אם הציונות הדתית רוצה להמשיך את המגמה המבורכת של השנים האחרונות ולהגביר את כוחה הפוליטי, עלינו לפעול לאיחוד השורות ולשיתוף פעולה. על אף המחלוקות לעיתים, רב המשותף על המפריד ואנו מאמינים שניתן לגשר על הפערים - כוחנו באחדותנו".
קואליציה נגד נתניהו
ביום שני השבוע ישב בנימין נתניהו במליאת הכנסת והתעמק בספר, כאילו כל מה שקורה מסביב אינו נוגע לו. בשלב הזה הוא כבר ידע שיוותר על מהלך הקדמת הבחירות. הוא שמע את ח"כ יאיר לפיד סונט בו ואת ח"כ מיקי רוזנטל משתלח בו, וגם נתן כמה שורות מחץ משלו. הוא אפילו ראה איך לפיד מתיישב ליד יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, מתאם איתו מסרים ומתקן את הנאום שהרצוג נשא מעל במת הכנסת.
באותם רגעים מרבית האזרחים, אלו שאינם יושבים בכנסת, היו בטוחים שההכרזה על בחירות היא עניין של דקות או שעות. מי שראה את המתרחש בכנסת היה יכול להבין בין השורות שבעוד רגע גם הקואליציה תתמוך בהצעות של האופוזיציה לפיזור הכנסת.
נתניהו רצה בחירות. בכל מאודו הוא רצה. הסקרים הפסימיים מראים שהליכוד משחזר את ההישג מהבחירות הקודמות. הסקרים האופטימיים, אלו שנמצאים קרוב לחזה של ראש הממשלה, מנבאים עלייה משמעותית. ראש הממשלה ראה כיצד שבוע שלם של התרוצצות פוליטית מוריד מסדר היום את החקירות נגדו. כיצד לאף אחד בתקשורת אין זמן לעסוק בחשיפות חדשות, כי כולם עסוקים במערכת הפוליטית, שבעוד רגע תעצור את כהונת הממשלה הנוכחית.
הפעם זה לא היה נתניהו הקוסם, אלא דווקא נתניהו הזגזגן. הוא כבר הכין את כל המערכות לבחירות. החישובים האהובים עליו כל כך נעשו באינטנסיביות. הסקרים והנתונים זרמו, מספרים נזרקו לחלל האוויר, קואליציות אופציונליות נבחנו.
לא היה כאן קסם פוליטי. רוב מרכיבי הממשלה פשוט הכריחו את העומד בראשה לוותר על ההליכה לבחירות. השרים איילת שקד ונפתלי בנט היו ממובילי הבלוק שיצר לנתניהו את הבעיה. השניים, ובעיקר שקד, הציבו בפניו משוואה ברורה: אם יוקדמו הבחירות, מרבית סיעות הקואליציה לא יהיו מוכנות לערוך אותן ביוני, התאריך הנוח לראש הממשלה. "אנחנו מעדיפים דווקא את אוקטובר", עבר המסר ללשכה באקווריום. לקח לו זמן לחלחל. בהתחלה חשב נתניהו שמדובר רק בבית היהודי. אחר כך שמע את אותם הדברים ממשה כחלון ומאביגדור ליברמן. חישוב מהיר הבהיר לו שבמקום לנהל את המשבר, המשבר בקואליציה מנהל אותו.
הוא הלך להתייעצויות ארוכות, ישב עם ראשי המפלגות בנפרד וביחד. הנוסחה שיצאה בסופו של דבר היא הכי פחות טובה מבחינתו. הקואליציה אומנם יכולה לתפקד היטב ולהוציא את ימיה, אבל באותה מידה עלולות להתעורר מחלוקות שישכיחו את כל מה שסוכם.
אז ראש הממשלה הביט ימינה ושמאלה – וזגזג. זה בדיוק מה שאומרים מבקריו, שהוא לא לוקח את המהלכים שהוא מאמין בהם עד הסוף. לצערו, במשבר הנוכחי זה היה לא רק נכון, אלא בעיקר ניכר בשטח.
לא יישארו בחוץ
שרי הבית היהודי, שלקחו אחריות על ניהול המשבר הזה מהרגע הראשון, זוכים עכשיו להערכה מכל סיעות הקואליציה. חשוב לציין שהדברים הללו לא נעלמים מעיניו של ראש הממשלה.
אי אפשר לומר שהוא מתכוון לבוא חשבון עם הבית היהודי, כי נתניהו זקוק לא רק לאצבעות של חברי השותפה הקואליציונית אלא גם לתמיכתם בזירות אחרות. השבוע, בשיא המשבר, הוא חילץ מהשר בנט אמירה לפיה עד לשימוע שייערך לנתניהו אצל היועץ המשפטי לממשלה, אם יהיה כזה בהקשר של אחת הפרשות, הוא לא יפרוש מהממשלה. בחדרים הסגורים נשמעה גם מאנשי כחלון הצהרה דומה. ליברמן, כידוע, לא יפרוש על סיבות חקירתיות.
אבל יש מי שחוששים בבית היהודי שנתניהו יפנה להם עורף בקדנציה הבאה. זהו חשש לא מבוסס במיוחד. זה לקח זמן תמיד, אבל בסוף הבית היהודי הייתה מפלגה משפיעה בממשלות נתניהו. אין ספק שיש דם רע בין הבית בבלפור לשני השרים הבכירים של מפלגת הבית היהודי, אבל מכאן ועד לחשש שנתניהו ישאיר אותם מחוץ לממשלה הבאה הדרך רחוקה.
בתחשיבים הפנימיים שעורך ראש הממשלה, בניגוד לטענה הרווחת ובמבט מפוכח אל העתיד, דווקא השותפות עם המפלגות החרדיות היא זו שכדאיותה נבחנת. נתניהו יודע שאת לפיד הוא יהיה חייב כנראה להכניס לממשלה, אבל אם הבית היהודי תהיה גדולה יותר מהמחנה הציוני, לא יהיה צידוק אמיתי והגיוני להשאיר אותה בחוץ - למרות שלא הכול בשדה הזה פועל על פי היגיון צרוף.
נתניהו לחץ על כל כפתורי האזהרה הפנימיים של הבית היהודי. הוא דרך את הקפיץ, ובסופו של דבר הקפיץ הזה קפץ ופגע בו. ראש הממשלה עורר את כל המפלגות בקואליציה, וגילה שכשהוא מעמיד את כולם עם הגב לקיר קורים דברים שונים ממה שחלם עליהם.
ולא רק כל חברות הקואליציה, מלבד הליכוד, לא היו מעוניינות בבחירות כעת. גם באופוזיציה היו מי ששיתפו פעולה. הטענה, כפי שמסבירה אותה ח"כ רויטל סוויד מהמחנה הציוני, היא פשוטה: רוצים בחירות, אבל לא בתנאים של נתניהו. כך גם נולד חלום הבלהות (הבלתי מציאותי) של ראש הממשלה בדמות ניסיון להקים מאחורי גבו ממשלה חלופית. ברגע אחד זה היה נשמע יותר ריאלי, ברגע אחר פחות. אבל נתניהו ידע שזה נרקם מאחורי גבו. מגע הקסם הפוליטי לא סייע כאן. מה שהתחיל כתרועת בחירות רמה הסתיים בהסכם קצר טווח, שסביר להניח שיעמוד למבחן בקרוב.
לתגובות: [email protected]