"מנסים להגיע מהשטח ולהיות במקומות שרשתות אחרות לא נמצאות בהם". מהדורת חדשות 20
"מנסים להגיע מהשטח ולהיות במקומות שרשתות אחרות לא נמצאות בהם". מהדורת חדשות 20צילום: נדב כהן יונתן

האווירה באולפני ערוץ 20 בתל אביב הייתה חגיגית במיוחד, הפרשן המדיני שמעון ריקלין אפילו בירך שהחיינו.

אחרי מהמורות אין-ספור עלתה לאוויר ביום ראשון השבוע בשעה שמונה בערב מהדורת החדשות הראשונה והחוקית של הערוץ. נתוני החשיפה המרשימים הצליחו להפתיע אפילו את אנשי הערוץ. כבר בשתי המהדורות הראשונות, חדשות ערוץ 20 עקפו את כאן 11. בליל שני האחרון נרשמו 4 אחוזי צפייה לחדשות 20 מול 3.8 אחוזים לחדשות כאן.

הדרך לרגע הזה לא הייתה קלה. כמות בלתי סבירה של מקלות נתקעו בגלגלים שהניעו את הערוץ, ואפילו עצם קיומו היה מוטל על כף המאזניים. לפני שמונה חודשים, בעקבות שידור ריאיון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בשעה שלערוץ טרם היה אישור מלא לשדר חדשות, פתחה מועצת הכבלים והלוויין בהליך הפרה נגד הערוץ. המצב רק הלך והחריף עד כדי שראשי הערוץ שקלו ברצינות את החזרת רישיון השידור והפסקת השידורים, היות שלטענתם מועצת הכבלים מצרה את רגלי הערוץ ופוגעת ביכולתו לשדר. לפני כשלושה חודשים אף החלה הנהלת הערוץ לחלק לעובדים מכתבי שימוע לפני פיטורים.

הלחץ הציבורי, כמו גם הפגנות העובדים, הובילו לכך שבמהלך חודש ינואר 2018 החלו דיוני חקיקה בכנסת במטרה להציל את הערוץ, ואלה הפכו לדיונים בדבר הסדרה כוללת של שוק השידורים בישראל. לאחר כחודש עבר תיקון החקיקה, המכונה גם 'חוק ערוץ 20', שלמעשה התיר לו לשדר מהדורות חדשות באופן חוקי ומסודר, כך שנסללה הדרך להפקת מהדורה יומית.

"הקהל מציף באהבה"

להובלת מהדורת החדשות נבחרה דנה סומברג, לשעבר כתבת חדשות 2 ועיתון מעריב, כאשר בצוות חדשות 20 נמצאים בין היתר הפרשן המדיני שמעון ריקלין, הכתב המדיני אלירן טל, הכתב לענייני צבא וביטחון נועם אמיר, הכתב לענייני משטרה ומשפט לירן לוי והכתבת לענייני התיישבות טל מאיר. לאחר חג הפסח צפויים להצטרף לצוות החדשות כתבים ופרשנים נוספים.

"התחושות מדהימות. לא חשבתי שזה יהיה כל כך משמעותי. הקהל פשוט מציף אותנו באהבה", משתפת דנה סומברג, "כל היום אני מקבלת תגובות כמעט בכל דרך אפשרית, כמה אנשים חיכו לזה. זה הבהיר לי עד כמה היה חסך, ואקום של קהל מאוד גדול שקולו לא נשמע. אף פעם התקשורת לא עצרה לרגע ואמרה: יש כאן עוד קולות מלבד אלה שאנחנו משמיעים".

השאלה המתבקשת היא מצב הרייטינג, אבל סומברג בוחרת לא להתעסק בנושא. "אני מנסה לעשות את המוצר הכי טוב בשביל הקהל שלנו", היא אומרת, "יותר מזה, ברור שרייטינג הוא המדד שלנו ואני לא מתעלמת מזה ומבינה באיזו תעשייה אני נמצאת. אבל בעידן של רשתות חברתיות, הרייטינג הופך ללא רלוונטי. יש כמה מאות אנשים שאני לא יודעת איפה הם מפוזרים, שקובעים אותו. אני רואה ומרגישה מהשטח את ההשפעה שלנו, את הפידבק ברשתות החברתיות. הרייטינג מבחינתי הוא הקהל שלנו. טלוויזיה זו עבודה לאורך זמן. אין לי ספק שאנחנו רק נלך ונעלה בעזרת השם".

כך גם בהתמודדות מול תקציב, היא אומרת, מנסים למקסם את האפשרויות. "אנחנו קטנים באמצעים", היא מודה, "אנחנו לא מערכת גדולה, עובדים עם מעט אנשים יחסית. בצוות אני צוחקת שאנחנו דוד מול גוליית, אבל זה בדיוק הסיפור שלנו. אנחנו מנסים לעשות את הבלתי ייאמן. אין לי דרך להתמודד מול תקציבים של ערוצים אחרים. אנחנו מנסים לעשות את זה בחוכמה ולהביא קולות אחרים, להגיע מהשטח ולהיות במקומות שרשתות אחרות לא נמצאות בהם".

כך למשל, כתבת ההתיישבות טל מאיר הביאה השבוע בשידור חי דיווח על מגורשי עמונה שנכנסו לביתם החדש ביישוב עמיחי. "היינו בשידור חי בטקס קביעת המזוזה. זה דבר שלא היית רואה בשידור חי במהדורה אחרת, ולא היית רואה את זה בכלל. מבחינתם זה היה נכנס אולי למשבצת זניחה, אבל אצלנו זה היה אירוע", מציינת סומברג בסיפוק.

לא רק שמפניות וסיגריות

"התחושה היא של שליחות מטעם ציבור גדול מאוד שאיבד אמון בערוצים המסחריים, בתאגיד השידור הציבורי, ומחפש אלטרנטיבה", מתאר אלירן טל, הכתב המדיני של ערוץ 20. "הם מחפשים מהדורת חדשות מגוונת, עם לא מעט דעות מכאן ומשם, שתביא למסך סיפורים ונושאים שלא קיימים כיום בסדר היום הציבורי והתקשורתי, ואנחנו ממלאים את הצמא שנוצר. להשמיע את המגזר הדתי, החרדי, תושבי יו"ש, פריפריה. אנשים שצופים במהדורות המסחריות ומרגישים לא בנוח ממה שהם רואים שם ומחפשים משהו אחר, יש להם עכשיו כתובת: ערוץ 20. במהדורות הראשונות אנחנו כבר עם 160,000 צופים בלי שלטי חוצות, פרסום ומימון – זה כבר אומר הכול".

ברמה האישית, טל מעיד שהוא צופה במהדורות, עוקב אחרי מה שקורה אצל המתחרים ולפעמים גם הוא זע באי נוחות על כורסת הטלוויזיה כשמסביב לשולחן אחד בפאנל נשמעים אותם קולות ואותן דעות. "אין פלורליזם של חופש ביטוי ושל דעות לכאן ולכאן. זה גורם להרבה אנשים בבית פשוט להפסיק לראות חדשות. אנשים כותבים לי שיש תחושת מיאוס מהתקשורת הישראלית ואכזבה מהערוץ הציבורי, שהיה אמור להוות אלטרנטיבה. ערוץ 20 עונה על הצורך הזה, לא מתבייש להיות פטריוטי, ציוני, לאומי וגם לדווח על דברים טובים שקורים במדינה. כשצריך לבקר אנחנו נהיה הראשונים לדרוש תיקון ודופקים על השולחן. אבל גם כשצריך לפרגן ולומר מילה טובה על הדברים הטובים שיש במדינה ונעשים למען המדינה, אנחנו נהיה הראשונים", הוא מבטיח.

איך זה בא לידי ביטוי בתחום המדיני?

"סיקרתי לא מעט אירועים היסטוריים שקרו כאן בשנה האחרונה. לצערי, בכלי תקשורת אחרים הייתה כמעט התעלמות מהאירועים האלה. ביקר כאן ראש ממשלת הודו, ביקור היסטורי חשוב מאוד עם משמעויות עצומות למדינת ישראל: לא רק הטיסות שקוצרו מישראל להודו, אלא גם משמעויות כלכליות אחרות, שיתוף פעולה בין ישראל הקטנה למעצמה של רבע מיליארד תושבים, עם הרבה מאוד כספים שמניב שיתוף הפעולה, שנכנסים לקופת המדינה, שמניבים מקומות תעסוקה חדשים ופותחים את ישראל לעולם. הסיקור ברוב כלי התקשורת, גם של ביקור הגומלין של ראש הממשלה בהודו, היה אנמי וחסר. האם אלה פחות חשובים לצופה הישראלי מאשר חקירות ראש הממשלה על שמפניות וסיגריות?!".

"ראש הממשלה היה לא מזמן בביקור בארצות הברית ונפגש עם הנשיא טראמפ. באותו יום הכריזה המשטרה שיש לה עד מדינה נוסף. אחד העיתונים הגדולים בישראל הקדיש את 15 העמודים הראשונים של העיתון רק לניר חפץ, אבל הידיעה על פגישת נתניהו וטראמפ שעוסקת בנושאים קיומיים כמו הגרעין האיראני קיבלה רק חצי עמוד, בעמוד 16. איפה הפרופורציות? הציבור לא טיפש, הוא רואה את הדברים. הוא כועס, מתוסכל ומאוכזב".

בימים האחרונים נשמעה ביקורת על כך שבראיון שערכתם במהדורה עם מפכ"ל המשטרה, נושא החקירות של נתניהו לא קיבל התייחסות מספקת.

"בריאיון עם המפכ"ל דובר רבות על המשאבים הרבים שמשקיעה המשטרה בחקירות ראש הממשלה ובגיוס עדי המדינה. עלו גם עניינים אחרים, אבל העניין הזה היה חלק מרכזי בריאיון. מעבר לזה, צריך לראות מי מבקר את הערוץ. מי שחושש מההתחזקות שלו, עיתונאים שלא עובדים כאן או כלי תקשורת אחרים שמרגישים שהקרקע מתערערת מתחת לרגליים שלהם, הם אלה שמבקרים. התגובות שקיבלנו מהציבור הרחב מכל קצוות הארץ ומחו"ל הן נפלאות. זה מה שחשוב, לא הברנז'ה, הקולגות וכלי התקשורת האחרים".

ליצור שפה חדשה

"הגעתי לעמיחי לאחר שנה וחודשיים שהתושבים חיו במציאות בלתי נתפסת, בלי בית ובלי מטבח, במגורים זמניים. נדהמתי לגלות שאני כתבת החדשות היחידה שנמצאת שם", מתארת טל מאיר. "גם אם אתה לא מתייחס לפן האידיאולוגי או לניואנסים הפוליטיים, עצם העובדה שאף ערוץ לא בחר לבוא להתחבר לסיפור האנושי של האנשים האלה, שהקריבו הרבה גם מהבחינה האישית, הדהים אותי עד כדי כך שהחלטנו לפתוח את המהדורה מהיישוב עמיחי. דיברנו על החלוצים של ימינו. זה יצר הדים גדולים וקיבלנו על זה המון תגובות".

מבחינת מאיר, הדבר המשמעותי ביותר בתפקיד שלה הוא השפה שבה משתמשים. "בערוץ 20 קוראים לי כתבת התיישבות, לעמיתים בערוצים המקבילים קוראים כתבי שטחים. כשאני מגיעה לשטח ככתבת התיישבות, כבר מתייחסים אליי אחרת. התושבים מרגישים שאני מדברת איתם בצורה אחרת. בדיווחים שלי אני לא משתמשת במושגים כמו הגדה המערבית, אני לא קוראת לתושבים מתנחלים. אנחנו משתמשים בשפה שהצופים רוצים לשמוע. שפה מייצרת מציאות, עצם זה שהשיח שלנו בהגדרות ובביטויים שונה מאוד - זה כבר הבדל מהותי".

המחשה טרייה לפער התפיסתי בינה ובין כתבים אחרים, גם בשעה של אירועי שכול ופיגועים, מביאה מאיר מסיקור בית משפחתו של עדיאל קולמן הי"ד. "כל אמצעי התקשורת חיבקו את המשפחה, אבל בזמן שדיווחתי, עמד לצידי עיתונאי מערוץ תקשורת מוביל, עוד לפני הלוויה – כשהמשפחה הייתה לצידו, ודיווח גם על אירועי תג מחיר שקרו באותו הזמן. ברור שצריך לדבר על הדברים האלה, אבל כשאתה נמצא בבית המשפחה שראשה נרצח בגלל שהוא יהודי, לדווח על אירועי תג מחיר באותו מקום - זאת פגיעה מאוד קשה במשפחה. ראוי לדבר על זה במקום אחר ובזמן אחר. אי אפשר לתעדף את זה באותה מידה. זה דבר שלא יקרה בערוץ 20".

"במדיום הטלוויזיוני או בדיווחים באתרי החדשות הרבה פעמים מדווחים על אירועים, אבל הכתבים לא נמצאים בשטח ולא רואים את הזווית השונה", מוסיפה מאיר. "כך למשל העימותים בכפר עוריף ליד יצהר. ראיתי שדיווחו על התפרעויות ביצהר ועל אלימות המתנחלים. כשהגעתי לשטח, בדיוק בזמן הפגנה בעקבות הלוויה של אחד המתפרעים הערבים, היה מדהים לראות את הפלסטינים עולים לכיוון היישוב. הילדים מיצהר רגילים לקולות אמצעי ההרתעה של צה"ל, שבהם הוא מנסה להניס פורעים פלשתינים שעולים ליישוב. במהדורת הערב נשאלו שאלות נוקבות על התפקוד של צה"ל, שלא מאפשר לחיילים להניס את המתפרעים בצורה אפקטיבית. לפעמים הפלשתינים מגיעים ממש עד החיילים והם לא באמת יכולים להניס אותם, כך שההרתעה נפגעת. זה דיווח שלא תשמעו במקום אחר. במקום אחר ידברו על ההתפרעויות ההדדיות בין המתנחלים לערבים, אבל לא יציגו את הזווית שאנחנו הצגנו".

למרות הנתונים המרשימים בפתיחת המהדורה, מאיר סוברת שמוקדם מדי לדבר על רייטינג. "אין ספק שרואים תוצאות טובות וזה נותן הרבה כוחות. בתקופה המקדימה כל הזמן קיבלתי הרבה תגובות, שמחכים כבר לחדשות. הציבור כמה לזה, רואים את זה כבר בימים הראשונים. אנחנו נעשה את כל המאמצים להיות הכי מקצועיים. הציבור רוצה משהו אחר, פרשנויות אחרות, שאלות אחרות, שפה אחרת, וזה כיף גדול לקבל את הפידבק הזה מהציבור. אני מקבלת מהרחוב כל כך הרבה חיבוק ואהבה. אני מרגישה שאנחנו עושים היסטוריה. אנחנו מייצרים שיח חדש וטלוויזיה אחרת, זאת נקודת ציון שתשפיע שנים רבות קדימה".