אחד הכלים המשמעותיים שיסייעו לילד במהלך חייו הוא הדימוי וההערכה העצמית החיוביים שלו. דימוי זה נבנה הן ממחשבותיו ומדיבורו על עצמו והן ממה שאנו ההורים חושבים או אומרים עליו.
ילד המביט במראה ואינו אוהב את הדמות המשתקפת מולו, או גרוע יותר ממש שונא או מתבייש בה, הוא ילד בעל דימוי והערכה עצמית נמוכים או שליליים.
להורים חלק חשוב בבניית הדימוי העצמי של ילדם. זה בא לידי ביטוי במחשבתם, דיבורם והתנהגותם. הורים שאינם מאמינים באמת שילדם מסוגל לבצע את המשימה שהטילו עליו, ובמחשבתם מעריכים אותו בצורה נמוכה, גם אם לא יבטאו זאת בדברים, המסדר וה'שדר' שהילד יקלוט מהוריו הוא שהוא אינו מסוגל, ויגרור בעקבותיו הערכה עצמית וביטחון עצמי נמוכים.
אף אחד לא מושלם ובטח לא הילדים שלנו. תפקיד ההורים להעצים את המחשבות החיוביות שלהם על ילדיהם ולגמד את המחשבות השליליות. למחשבות שלנו יש כח לייצר מציאות. ככל שנרבה לחשוב מחשבות חיוביות על ילדנו, כך נתרום ליצירת מציאות חיובית והשפעה טובה עליהם.
כמו במחשבות כך בדיבור. כאשר הורה מרבה לבקר את התנהגות ילדו, הוא מעצים את החולשות שלו ומגמד את התכונות החיוביות שנבלעות ומתבטלות בשלל ההערות השליליות ששומע הילד מהוריו במשך היום. אם נטיל על ההורה משימה לא להעיר הערה שלילית אחת למשך יום שלם, פעמים רבות נמצא שכמעט ואין דו שיח בינו לבין ילדו, כיוון שעיקר הדו שיח שלו נע סביב ההערות והביקורת שלו על ילדיו.
הדימוי העצמי מתחיל להתפתח בשלבים המוקדמים של חיי הילד, בהם הוא מתלהב מעצמו ומיכולותיו ומבקש "אבא תראה אותי". כאשר אנו מתלהבים איתו ומחמיאים לו, אנו תורמים לפיתוח הדימוי העצמי החיובי והאמון שלו בעצמו וביכולותיו. כמובן שעם הזמן, צורך זה במחמאות ילך ויפחת ויעלם לגמרי במקביל להערכה העצמית והפנימית שירכוש הילד לעצמו.
אחת התובנות המשמעותיות שהורים צריכים להעביר לילדיהם כדי לתרום לפיתוח ההערכה העצמית שלהם היא, שהערכה זו היא פנימית ואינה תלויה באף גורם חיצוני, או במעשיו של הילד.
כשאומרים לילד שמתנהג שלא כשורה שהוא 'ילד רע', אנו פוגעים בהערכה העצמית הפנימית שלו. אנו אומרים לו למעשה שהוא בעל אישיות רעה, ובכך פוגעים לו באופן חמור בדימוי העצמי שלו. עלינו כהורים ומחנכים להפריד בין אישיותו להתנהגותו. עלינו להעיר לו על ההתנהגות הלא טובה, אך להעביר לו את המסר שהוא ילד טוב ללא קשר למה שעשה או כיצד התנהג, אך יחד עם זאת להדגיש לו כי התנהגות מסויימת שלו אינה ראויה.
כך גם כאשר או מתייחסים לכשלונות אותן הוא חווה. ילד שלא ילמד להפריד בין כשלונו במבחן התוצאה לבין אישיותו, וירגיש את עצמו 'כושל' בכל פעם שהוא נכשל במשימה כזו או אחרת, יבנה לעצמו דימוי עצמי והערכה פנימית שליליים. בדרך זו הוא ילמד לפחד מאתגרים ולברוח מהם, במקום להתמודד איתם.
הורים צריכים לעודד את ילדיהם לנסות ולא לפחד מכשלונות ולהדגיש להם פעם אחר פעם, שגם אנשים מוצלחים טועים, ומטעויות לומדים וצומחים. אין בטעות ובכישלון כדי להעיד דבר על אישיותו. ילד שידגל עם תובנה כזו, יעז לנסות דברים חדשים ולא יפחד להיכשל. ואם בכל זאת נכשל וטעה יהיה לו קל להודות בטעות ולא יתבייש בכך, כי הוא מבין שגם אנשים גדולים טועים.
אדרבה מי שאינו עושה אינו טועה, אך מי שעושה בהכרח טועה. הוא לא ירגיש צורך להביס את יריביו או לגמד את חבריו כדי להרגיש מנצח. להיפך, הוא יגדל מתוך הבנה שאין מי שטוב ומוצלח ומנצח בכל פעם ובכל מצב. וגם אם בתחום מסויים הוא פחות טוב מאחרים, זה לא יפגע בהערכה העצמית שלו כלפי עצמו.
אשר על כן, כשהורה רואה את בנו מתמודד עם משימה שנראית קשה מידי בשבילו, או ששומע אותו מתלונן שהוא 'לא מסוגל' לעשות את המשימה שהוא נדרש לה, זה הזמן והמקום לעודד אותו ולבנות את האמון שלו בעצמו וללמד אותו להחליף את המשפט 'אני לא מסוגל' ב'מה אני יכול לעשות כדי להצליח...'.
ילד כמו גם מבוגר, יצליח במשימותיו רק אם יאמין ביכולותיו ושהוא מסוגל וראוי לכך. ילד שהדימוי העצמי שלו נמוך, אינו מאמין בעצמו, אינו מעריך את כשרונותיו, ומרגיש שאינו ראוי להשיג ולקבל את מה שהוא רוצה, ובמבחן התוצאה זה אכן מה שקורה. וכשפעם אחר פעם חווה הילד כשלונות, זה מפתח ומעצים את הדימוי העצמי הנמוך וההערכה הפנימית השלילית, שמכשירים ויוצרים את הכשלונות הבאים.
פרק ל – אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר.
אימון אישי, יעוץ זוגי, הדרכת הורים ועוד, אתם מוזמנים בשמחה לבקר באתר ובחרת בחיים.