התקשורת עוסקת בהפגנת הערבים בחיפה בסוף השבוע, בטענות המפגינים לאלימות משטרתית, ובפציעתו של ראש מרכז מוסאווה, ג'עפר פרח, שנגרמה לטענתו בידי שוטר לאחר שנעצר. מח"ש חוקרת.
מראש אין לי נטייה מובהקת להאמין לטענות הערבים המפגינים, אך גם את גרסאות המשטרה איני מקבל בלי בדיקה ועל מח"ש איני סומך בעיניים עצומות. שום איש ימין שזכה לספוג אלימות משטרתית בימי ההתנתקות ועמונה אינו מוכן לקבל כאמת צרופה את גרסאות המשטרה ומח"ש. על בשרנו למדנו איך הם משקרים ומטייחים כשנוח להם.
אבל בסערת הוויכוח על התנהגות המפגינים והמשטרה, כמעט נשכחה סיבת ההפגנה: ההזדהות עם החמאס בעזה, הצדעה לקרבנות "החפים מפשע" שנפלו על הגדר. ומי בכלל זוכר מה רצו הפורעים והמחבלים שניסו לפרוץ את הגדר?
במוסף ערב שבת של מעריב סופהשבוע פרסם עמיתי בן כספית כתבת פרופיל ארוכה על האלוף יואב (פולי) מרדכי, שהשתחרר לאחרונה מצה"ל אחרי שירות ארוך. בתפקידו האחרון היה פולי "מתאם פעולות הממשלה בשטחים".
בן כספית כתב עליו: "פולי מבין ערבים. אולי יותר טוב מכפי שהערבים מבינים את עצמם. הוא יודע מה עובר להם בראש, למה הם מתכוונים... זו אולי הסיבה לכך שפולי מרדכי היה אולי החבר היחיד במטכ"ל שהבין בחודשים שלפני צוק איתן שעזה הולכת להתפוצץ... בשנה האחרונה גיבש פולי תכנית כלכלית מדינית נרחבת".
התכנית כללה השקעות אמריקאיות במיזמי פיתוח במצרים ובסיני שעזה תיהנה מהם. המצרים והאמריקנים התלהבו ואחר כך הצטננו. פולי ניסה להבין למה, חשב שמדובר בענייני כבוד מצרי.
האם באמת פולי - כמו רוב המומחים שלנו, באמת מבין מה רוצים הערבים? ועוד יותר טוב מהם? לו היו יודעים היסטוריה, היו יודעים שאלף רעיונות פיתוח כאלו כבר הוצעו ונפלו. משום שמנהיגי הערבים בעזה, כמו ביהודה ובשומרון, אינם רוצים לפתור את המצוקה של מאות אלפי "הפליטים" בעזה. הם אינם רוצים בשיקום. הם רוצים להנציח את הפליטות כדי להמשיך ולתבוע שיבה. זו גם היתה הסיסמא של המסתערים על הגדרות בעזה.
המצב הכלכלי שם קשה. אבטלה ועוני, ביוב זורם חופשי ואין חשמל ואין מים. אבל המתפרעים בעזה לא זעקו לשיפור התנאים, אלא תבעו שיבה לכל הבתים מהם ברחו או מהם גורשו בתש"ח. הם תובעים "שיבה" כי אינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים. ואצלנו בטוחים "המומחים" שהכל עניין של שיפור התנאים בעזה. אם היו פשוט מקשיבים למה שהערבים אומרים, אולי לא היו מבלבלים לנו את המוח עם סיוע הומניטרי לעזה כאמצעי לפתרון הבעיה.