תא"ל במיל' צביקה פוגל, ראש מטה פיקוד דרום בעבר, מתייחס ביומן ערוץ 7 לדרכי ההתמודדות האפשריות עם הזירה העזתית המסלימה ונרגעת חליפות.
על השאלה מה עוד לא נעשה ויש לעשות מול זרת עזה, אומר פוגל בנחרצות כי למעשה "לא עשינו כלום". ראיה לדבריו הוא מביא מעצם ניסוח השאלה: "מהשאלה עולה שלא אנחנו היוזמים. אנחנו רק מגיבים ולכן כך זה נראה. אנחנו משקיעים בהגנה על התושבים וזה נכון וחשוב, אבל אי אפשר בכל פעם להסתפק בלתת מענה על האיומים. זה דומה למלחמה ביתושים במקום לייבש את הביצה".
"התמודדנו עד היום עם אותם מהנדסים שבנו מטענים ושמו אותם על מחבלים מתאבדים. אחר כך הם עברו הסבה ועברו לרקטות והמצאנו את כיפת ברזל, אחרי שהצבנו גדרות וטונות של בטון על ישובים כדי להגן על ילדינו, ואחר כך באו מהנדסים למנהרות ומעין קומנדו בים ועכשיו מגיע נוער העפיפונים. לאן אנחנו רוצים להגיע? כל פעם לרדוף אחרי המצאת השנאה הבאה? הרי ברור שהם לא מכירים בזכותנו להיות כאן ולכן הם ממציאים המצאות שכל תכליתן לראות יהודים מתים מתייאשים ועוזבים את המדינה".
כשהוא נשאל מה ניתן לומר לכל החוששים מכיבוש רצועת עזה, מקבלת אחריות אזרחית על הרצועה או מהקריסה ההומניטארית של הרצועה, משיב תא"ל פוגל: "אלו דבריהם של כל חסרי החוליות שאין להם אומץ לשלם את המחיר על הניצחון. הם מוצאים בעיה לכל פתרון. אני לא מחפש בעיות. יש לי מטרה ואני רוצה לחיות ליד שכנים שמכבדים אותי. אני רוצה שנכדיי ישרתו בצבא שלום ולא בצבא שנערך למלחמה.
״כדי שזה יקרה צריך לבחון את ההיסטוריה. צריך לראות שהחמאס מתנהל כמדינה ולא כארגון טרור. הוא נותן שירותים לאזרחים, הוא מספק עבודה וגובה מיסים. ההמון גם לא קם על החמאס לגרש אותו, כלומר המצב לא כמו שהם מספרים. לכן, כדי להגיע לשלום שקט הייתי עושה את מה שעשינו בעבר, ניצחנו. ניצחנו את הירדנים השפלנו את הירדנים וניצחנו את הסורים, ועד שנעשה את זה מול החמאס לא יהיה שקט".
לדבריו המענה והשקט יגיעו "כאשר המנהיגות האזרחית והצבאית שם תראה את חיילי צה"ל מול עיניהם יורים להן בראש, ואז חמאס שרוצה לשלוט בעזה או בכל פלשתין יבוא על ארבע כדי לקבל גבולות בטוחים".
ואולי, שאלנו, החברה הישראלית לא מסוגלת להכיל את המחיר של ניצחון והכרעה שכזו? "יכול להיות שהחברה שלנו לא בנויה, ואם זה כך בשביל מה אנחנו בוחרים את המנהיגים שלנו? כל שנתיים נעבור מבצע וסבב? אנחנו מחכים שמנהרה תיפתח מול גן ילדים? אני לא רוצה לחכות לזה. ברור לי שנצטרך לשלם מחיר יקר, אבל משלמים מחיר יקר פעם אחת כדי להבטיח עתיד. הבעיה היא שהמנהיגות שלנו לא מתעסקת בעתיד אלא בהיום, בבחירות של מחר. לא מעניין אותם מצב האזרחים וכך מתקבלות החלטות בישראל. כשמה שמעניין את הפוליטיקאים זה להיבחר מחר ולכן לא יוצאים למבצע שיש לו מחיר בהרוגים".
פוגל מבהיר כי אינו שש אלי קרב אך אינו רואה פתרון אחר. "אני מוכן לתת לחמאס כל מה שהוא רוצה למעט שיבה וגירוש יהודים. זה יעזור? זה לא יעזור. יש להם סבלנות והדרך היחידה להרוג את הסבלנות היא לבוא אליהם הביתה ולא לחכות למנהרה, לעפיפון או לרקטה. לשים להם כדור בראש ולהבטיח שקט".