חברת ועדת חוץ וביטחון, ח"כ ענת ברקו (הליכוד), סבורה שיש לשנות את החשיבה בנושא הכליאה של האסירים הביטחוניים, "מדובר בנושא כאוב".
"במקומות אחרים בעולם כמו ארה"ב לא מאפשרים לאסירים להיות ביחד ולא מאפשרים להם גיבושונים לפי השיוך הטרוריסטי שלהם", טוענת ברקו. "החטופים שלנו כמו גולדין ושאול נמצאים בידיים שלהם והאסירים הביטחוניים הם מנופי לחץ. אין בידוד בין האסירים למה שקורה בעזה או ברשות הפלסטינית ואנחנו צריכים להשתמש בזה".
"יש אנשים שיגידו שהכלא הוא העונש הכי מרתיע כי יש בו שלילת החופש אבל אני כקרימינולוגית ויודעת שבמקרה של האסירים הביטחוניים זה לא מדויק", מציינת ברקו, "אין לאותם מחבלים בידוד חברתי והם מתנהלים כקבוצות, יש להם הטבות כמו צפייה בטלוויזיה ובמונדיאל והטבות האלה פוגעות בהרתעה. הטעות שלנו היא שהיחס אל טרוריסטים- אסירים ביטחוניים הוא כאל שבויי מלחמה ולא כאל טרוריסטים. האסירים הביטחוניים מתנהגים כמסות בבתי הכלא, זאת לעומת האסירים הפליליים שמתנהגים כיחידים, כל אחד לעצמו".
ברקו לא סבורה שמדובר בבעיה של מערכת הביטחון שמעדיפה שקט תעשייתי על פני הרתעה, וסבורה שהפתרון צריך להיות מערכתי, "מערכת הביטחון והשב"ס עושים עבודה יוצאת מן הכלל השב"ס צריך להשגיח גם על האסירים וגם על הסוהרים. צריכים להבין שאסיר ביטחוני לא מרגיש שהוא עשה משהו רע ואין בו חרטה. אנחנו צריכים לחפש את הדרך איך לשנות את תפיסת הכליאה שלנו וזה לא ברמה של שירות בתי הסוהר זה ברמה גבוהה דבר שיעלה למדינה יותר כסף אך המצב כרגע לא אפקטיבי כי אנחנו רואים את האסירים הביטחוניים הולכים וחוזרים לכלא".
"יש לי ניסיון וחקרתי לא מעט אסירים ביטחוניים וצריך להשתמש בהם כמנוף לחץ כדי לשחרר את גולדין שאול. צריך לשנות את התפיסה ולהבין שזה עובד אחרת מאשר אסירים פלילים ומתוך זה לשנות את תפיסת הכליאה אבל זו סוגיה ביטחונית ממדרגה ראשונה", מוסיפה ברקו.