"כשאנשי חוק מנצלים את הכוח שבידיהם לרעה, הם צריכים לעמוד לדין". הבית שהוצת בדומא
"כשאנשי חוק מנצלים את הכוח שבידיהם לרעה, הם צריכים לעמוד לדין". הבית שהוצת בדומאצילום: Haytham Shtayeh, פלאש 90

"אני לא רואה בזה אומץ גדול של השופטים. אילו חלילה לא היו פוסלים את ההודאות האלה, השופטים היו מונצחים בספר דברי הימים של מדינת ישראל כערכאה הראשונה במדינה שאישרה הודאות שנמסרו תחת עינויים. הייתי מצפה ליושרה, לא רק אומץ, לומר שכמו שברור שהודאות שנמסרו תחת עינויים פיזיים אינן קבילות כי לא נמסרו מרצון חופשי, כך לא פחות מזה גם במהלך המכונה 'תרגיל המדובבים' – תרגיל אכזרי שבוים בכלא. החילוק הכירורגי הזה הוא עלבון לשופטים. אלו עינויים ואלו עינויים", כך מסכם אביו של הקטין הנאשם את עמדתו ביחס להכרעת בית המשפט שניתנה השבוע במשפט זוטא בפרשיית דומא.

כזכור, בעקבות הצתת בית פלשתיני בכפר דומא לפני כשלוש שנים, בו נשרפו למוות שלושה מבני משפחת דוואבשה וילד נוסף נפצע באורח קשה מאוד, נעצרו שני יהודים שנחשדו במעורבות באירוע, נחקרו על ידי השב"כ והודו במעשים. לאחר מכן הם חזרו בהם מההודאות. במהלך השנתיים וחצי האחרונות התנהל משפט זוטא שערער על קבילות ההודאות. במהלכו נחקרו עשרות חוקרי משטרה ושב"כ, מומחים ופסיכיאטרים ונגבו עדויות רבות ומגוונות.

"עלבון לבית המשפט ולאינטליגנציה"

בהחלטה שמשתרעת על פני 167 עמודים קבע השבוע (שלישי) בית המשפט המחוזי בלוד כי בחקירות השתמשו חוקרי השב"כ בעינויים כלפי הנחקרים. בית המשפט הכריע כי כל ההודאות בתיק שנגבו תחת עינויים - פסולות. ההבחנה בין הנאשמים הייתה בכך שההודאות האחרות של הבגיר התקבלו, ואילו הודאות הקטין לא התקבלו כלל מכיוון שהיו סמוכות זו לזו ואף לא תועדו.

"האמצעים הללו פגעו פגיעה חמורה בזכות היסוד של הנאשמים לשמירה על שלמות הגוף והנפש, כמו כן נפגע כבודם של הנאשמים", נכתב בפסק הדין, "הפגיעה מחייבת פסילת כל ההודאות שנגבו בחקירות הצורך, אף מבלי לבחון את השפעתם בפועל של האמצעים על חופשיות רצונם של הנחקרים, אף שגם דבר זה הוכח, מעבר לדרוש. לפיכך, בענייננו, יש לפסול את כל ההודאות שנגבו במהלך חקירות הצורך של כל אחד מהנאשמים".

לעומת זאת, בית המשפט הסתייג מפסילת ההודאות העוקבות: "אין מקום לקבוע כלל או חזקה משפטית, לפיהם כל הודאה עוקבת שנמסרה לאחר הודאה שנגבתה אגב הפעלת אמצעים אלימים, הנה פסולה. אין גם מקום לקבוע כלל לפיו ניתוק הקשר בין ההודאה בחקירת הצורך לבין ההודאות העוקבות, מחייב קיומו של אירוע חיצוני, כגון מפגש עם עורך דין וכיוצא בזה".

כך למשל מתואר בפסק הדין כי צפייה בתיעוד השחזור, ההובלה וההצבעה שביצע הבגיר, מלמדת כי הוא שיתף פעולה במהלך זה באופן מלא ואף מעבר לנדרש. "הוא מוסר פרטים רבים, חלקם שוליים, מיוזמתו ומבלי שנשאל על כך. גם סירובו של הנאשם להסתיר את פאותיו במהלך ההובלה בזירה, והסברו לכך, מעידים כי הוא מבצע את ההצבעה מתוך בחירה, בגאווה מסוימת ומבלי רצון להסתיר את זהותו היהודית הגאה. אף הנאשם עצמו לא שלל בעדותו כי הרושם המתקבל מצפייה בתיעוד הנו שהדבר נעשה מרצונו החופשי".

כך גם לגבי ההודאות שמסר הקטין במהלך תרגיל המדובבים, שבית המשפט הכריע כי הן קבילות. "האזנה לקלטות המתעדות את התרגיל, טון הדיבור של הדוברים, נימת הקול והאינטונציה, כמו גם ההתרשמות הבלתי אמצעית מהנאשם – מלמדים כי למרות אווירת הלחץ, הנאשם 2 נותר מחושב וזהיר. הוא מרבה לדבר ביוזמתו ובפתיחות על נושאים שאינם מפלילים אותו, ולצד זאת זהיר ומחושב בכל הנוגע להפללתו. במבחן התוצאה, חרף האווירה ששררה, הנאשם עמד על שלו בנושא המהותי אודותיו נשאל (הפיגוע בדומא), ועמד על סירובו לחשוף שותפים".

למרות ההחלטה לטובת הקטין, אביו עדיין מאוכזב מכך שבית המשפט אימץ את גרסת הפרקליטות שהחקירה הייתה סיכולית. "זה עלבון לבית המשפט ולאינטליגנציה של האדם הפשוט", הוא קובל, ומצביע על הנקודה הבעייתית בעיניו: "ארבעה חודשים אחרי דומא, בזמן שהבן שלי היה במעצר בית מלא, פתאום עצרו אותו כדי לחשוף מידע על תשתית טרור מתקתקת? זה מופרך לחלוטין. מה גם שלא גילו שום תשתית. בפועל, בכל החקירות חזרו על משפט אחד מרכזי: ספר לנו מה עשית בדומא".

לטענתו, שקיבלה כעת גושפנקה של בית המשפט, בנו הודה על חלקו בפרשת דומא רק תחת העינויים הפיזיים של השב"כ, בתוך רצף של ארבעה וחצי ימים של עינויים בלתי פוסקים. "אנחנו יודעים שהוא לא קשור לדומא בשום אופן", הוא אומר בתוקף, "הוא אפילו הודה שהשתתף ברצח, אבל בסוף גם השב"כ הבין שהוא הודה בלי שתהיה לו שום אינדיקציה על הכפר או פרטים אחרים שקשורים. מצד אחד אני שמח על מה שיש, זה המינימום שבמינימום. מצד שני, אני מבקר את השופטים שלא היה להם את האומץ לפסול את ההודאות שנמסרו בתרגיל המדובבים".

נזרי: "לא אמרנו שלא היה כלום"

"אני רואה את זה כניצחון מוחץ", קובע עו"ד עדי קידר מארגון חננו, אשר ייצג את הקטין, "מדובר במכה אנושה שהנחית בית המשפט על השב"כ והפרקליטות. אבל מעבר לכך, הדבר החשוב הוא הקביעה הפוסלת את אמירות הקטין במהלך התקופה שבה עונה על ידי חוקרי השב"כ. כל ההתנהלות היא פסולה ואת זה בית המשפט קיבל. עם המדובבים ושאר השיטות אפשר להתמודד בהיבט הפלילי, אבל העינויים שמהווים חציית קו אדום - זה דבר שבית המשפט לא קיבל. זו אמירה מאוד חשובה שנאמרת לראשונה בהיסטוריה של המשפט הישראלי, שאומרת שחקירות אלימות – לא בבית ספרנו".

אולי הם לא חששו לפסול, כי זה עדיין לא מערער את יציבות ההאשמות בתיק?

"יכול להיות שיש עדיין ראיות, אבל 60‑70 אחוז מכל נפח הראיות כבר מאחורינו. עם מה שנשאר, נתמודד. המדינה מנסה להתבסס על עדויות של הבגיר שהפליל את הקטין ועל אמירות נסיבתיות שהם טוענים שיש בהן כדי לחבר את הקטין לאירועים הללו. לדעתי זה לא יספיק להם. אנחנו לקראת שנתיים נוספות של המשך המערכה, אבל נקודת הפתיחה שלנו כבר שונה לחלוטין. יחד עם זאת, חשוב לציין כי מול הקטין תלויים ועומדים אישומים נוספים, יחד עם נאשמים אחרים, ארבעה אירועי הצתה ושני אירועי ניקוב צמיגים".

"אומנם בית המשפט פסל את ההודאות שהתקבלו במהלך שני סבבי העינויים, אך הכשיר את ההודאות שניתנו ביניהם. החשש מהמשך העינויים הוא זה שהניע את הנחקר להמשיך להודות", מדגיש עורך הדין יצחק בם, אחד מסנגוריו של הנאשם הבוגר, עמירם בן אוליאל. "שיטת משפט המכבדת את כבוד האדם אינה יכולה להשלים עם קבלת הודאות שנגבו בעקבות גרימת סבל פיזי מכוון כראיות במשפט. כעת ממשיכים למשפט עצמו. זה תיק מאוד מורכב, ייקח זמן".

רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רואה את הדברים קצת אחרת. לדידו, בית המשפט קיבל את רוב טענות התביעה. "טענו נגדנו כל הזמן שהאמצעים בחקירות הופעלו כדי לפענח את הרצח בדומא ולא בגלל שהייתה תשתית מתקתקת", הוא אומר ומשיב לטענות: "אמצעי הצורך הופעלו כדי לסכל פיגועים של תשתית 'המרד', והחשד שהנאשמים היו חלק מאותה התארגנות. בית המשפט קיבל במפורש את הטענה שלנו כי החקירה הייתה בעלת אופי סיכולי, החקירות בנושא דומא היו לצורך סיכול פגיעות עתידיות. החוקרים נדרשו לפענח פיגועים שבוצעו בעבר, כשהפיגוע בדומא הוא הבולט ביותר, כדי להשיג מודיעין מירבי על חברי התשתית ולקבל פרטים על תכנונים עתידיים של תשתית טרור".

תוך כדי הימצאותם במרתפי השב"כ, ביקר נזרי את הנאשמים לנוכח הטענות על העינויים, אך בסיום הביקור בחר להפריך את הטענות: "כבר עתה אוכל לציין כי התרשמותנו היא שמצבם הפיזי והנפשי של העצורים תקין, וכי יש פער משמעותי בין טענות ששמענו ישירות מפיהם ובין חלק ממה שנטען בשמם בפומבי", אמר בזמנו. גם כעת, אחרי שנתיים וחצי, כאשר בית המשפט אישר את עצם קיומם של העינויים, שהוכחשו לאורך כל הדרך - נזרי דבק בגרסתו.

"לא אמרתי בשום שלב שלא ננקטו אמצעים כנגדם", הוא מבהיר, "הביקור היה על רקע טענות של מכות חשמל, קשירה למיטת סדום והטרדות מיניות. לא אמרתי בשום שלב שלא היו אמצעים של חקירת צורך. חקירת שב"כ זה לא כמו חקירה של גניבה במכולת או זיוף מסמכים. יש בה אמצעים מיוחדים שהם לא דברים נעימים. אגב, באותו ביקור בהקשר של תפילין וסידורים - ביקשתי שיסדירו את מה שלא צריך לפגוע בחקירה, אבל אני עדיין עומד מאחורי דבריי שיש פער משמעותי בין מה שנטען בפומבי לבין מה שהם טענו. בהחלט הם אמרו לי דברים שידעתי שעשו, אך היו מותרים במסגרת מה שנקרא חקירת צורך. בשום שלב לא אמרנו שלא היה כלום".

נזרי מדגיש גם כי בית המשפט לא הגדיר את אמצעי הצורך כעינויים. "אנחנו טענו שלא מדובר בעינויים וכי מדובר באמצעי צורך שלא נכללים בהגדרה זו. בית המשפט קבע כי לא נדרש להכריע בשאלה אם היו עינויים כהגדרת המשפט הבינלאומי. אמצעי צורך הם אמצעים פיזיים, שנועדו למקרי קיצון שבהם צריך למנוע תשתית טרור מתקתקת. השב"כ הוא גורם מקצועי שקיבל את המידע ופעל על פיו. האם ההודאות שהתקבלו במהלך הפעלת האמצעים המיוחדים קבילות - זאת שאלה משפטית נפרדת. כבר בתחילת המשפט הודענו שאנחנו לא מתכוונים להשתמש בהודאות שנגבו תוך כדי חקירת הצורך, לעומת ההודאות שנגבו לאחר מכן מהבגיר ולפני כן אצל הקטין. בית המשפט לא הכריע בשאלה האם היה מותר להפעיל אמצעים אלו, והוא לא בחן אותה אלא הסתפק בכך שהחקירה הייתה סיכולית".

"בנט חייב התנצלות למשפחה"

"עינויים הם כמובן פסולים מכול וכול, אבל יש מצבים שבהם יש לשב"כ אפשרות להשתמש באמצעי חקירה מיוחדים, לצורך חקירתי פנימי בלבד ולא כדי להחליש התנגדות של נחקר. למשל, לא סתם מונעים שינה כדי להחליש התנגדות של נחקר, אלא אם מדובר בפצצה מתקתקת", מציינת פרופ' מיכל טמיר, מומחית לסדר דין פלילי מהמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. "ברמה העקרונית לשב"כ יש היום כללים מאוד ברורים באילו אמצעים הוא יכול להשתמש ומתי. מאחר שהכללים הם ברורים, בית המשפט יכול לפקח עליהם, כך שאם נטען שהייתה חריגה זה יכול להוביל לתוצאות משפטיות".

"בית המשפט דואג לא רק לחיפוש האמת, אלא גם לזכויות הנאשמים", היא מרחיבה, "פגיעה בזכויות של חשוד יכולה להוביל לפסילת הודאה, כך נפסלו חלק מההודאות". טמיר מסבירה כי גם אם אישום מסוים הוכח באמצעות ראיות חיצוניות – אם הן הושגו באמצעים פסולים הרי שהראיות לא יתקבלו. באופן זה מגן ההליך הפלילי על זכויות הנאשמים, במקביל לחיפוש האמת. "זה לא דבר חדש, כל ראייה נבחנת לגופה. יכול להיות שאדם הודה בפני מדובב, שלא הפעיל שום אמצעי פסול, וגם הודה בפני המשטרה, שהפעילה אמצעי פסול. במקרה כזה ההודאה מול המדובב תקפה, וזו שמול המשטרה פסולה".

יו"ר ארגון חננו, שמואל (זנגי) מידד, שמלווה את העצורים ובני משפחותיהם, שולל מכול וכול את מהלך החקירות ותוצאותיהן: "אנסו אותם להודות וקראו לזה חקירת צורך, אבל האמת היא שהצורך היחיד היה להוציא מהם הודאה. כל זה נעשה תוך כדי שהשב"כ משקר כאילו מדובר בפצצה מתקתקת, וכאילו הוא הולך למנוע פיגוע. כל הפשע הזה נעשה בשם החוק. אין שום הצדקה שבעולם לפשע כזה. כשאנשי חוק מנצלים את הכוח שניתן להם לאכזריות כזאת, הם צריכים לעמוד לדין. החל מהמענים עצמם, חוקרי השב"כ, דרך הדרגים שמעליהם, דרך השופטים שאטמו את אוזניהם לזעקות נער שמתחנן על נפשו 'אני מעדיף למות, רק אל תחזיר אותי לחדרי העינויים', ועד שרים ואנשי ציבור שידעו והכחישו. איש מהם לא יוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה".

מידד מזכיר את אמירתו של שר החינוך נפתלי בנט, לפיה פעילות השב"כ נגד טרור פלשתיני ונגד טרור יהודי צריכה להיות זהה: "הם שותקים בחקירה ולכן אין ברירה. אתם מאמינים לאיתמר בן גביר או לאיילת שקד?" שאל בנט. "התשובה התבררה דווקא לטובת הראשון", אומר מידד, "בעקבות החלטת בית המשפט, מצפה משפחתו של הקטין משר החינוך נפתלי בנט למילת התנצלות. שר החינוך דאג לפרסם את דבריו וליחצ"ן את השב"כ. לא רק שהוא אמר שלא היו עינויים, אלא גם התבטא במילים 'האנשים האלה רצחו משפחה בשנתם'. המשפט עדיין לא התחיל וכבר הוא קבע. זה זיהום החקירה. הוא אמור להוות מודל ליושרה בשביל יותר ממיליון וחצי תלמידים במדינת ישראל, וצריך לדעת לקחת אחריות ולומר: טעיתי. ראש השב"כ הטעה אותי. כל מה שיאמר יתקבל, אבל אנחנו בהחלט מצפים שיבוא ויתנצל. אנחנו כמובן נקבל את התנצלותו".