הרב אליעזר מלמד שליט"א קבע בטורו שאין לרב צבאי מעמד של מרא דאתרא, משתי סיבות עיקריות: א. אופן המינוי שלו אינו על ידי הקהל. ב. הוא אינו חופשי בפסיקת ההלכה, אלא כפוף למפקדיו.
תפקיד המרא דאתרא הוא להדריך את הקהילה ללכת בדרכי ה', וכלשונו של הביאור הלכה, סימן נ"ג: "גודל החיוב על כל עיר לשכור להם רב שיורה להם במצוות התורה ומשפטיה איך להתנהג ולא יהיו כעיוורים המגששים באפילה".
קיימת חובה לשמוע למרא דאתרא משום כבודו, כדברי הגמרא: "ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הווה עביד". סיבה נוספת לחיוב לשמוע למרא דאתרא הוא האיסור של "לא תתגודדו" – מקום שאין בו סמכות סופו מחלוקות, וכלשון הרמב"ם בתשובה שכ"ט: "אבל אסור להם מעניין אחר משום לא תתגודדו, משום לא תעשו אגודות אגודות, אלא כך חייבים כל בית ישראל הנקראין בשם יעקב המחזיקים בדת משה רבנו ע"ה, להיות כל עדה וקהל מישראל אגודה אחת ולא תהיה ביניהם מחלוקת בשום דבר בעולם".
היום ברוב המקומות שלנו יש הבחנה ברורה בין השאלות האישיות שבהן כל אדם עושה לו רב, ובין המרחב הציבורי שבו הרב קובע את ההתנהלות. רב בית הכנסת מחליט כיצד מתנהל בית הכנסת, וכך רב היישוב וכו'.
בצבא כמובן יש צורך ברב שיורה להם במצוות התורה ומשפטיה, ועל אחת כמה וכמה שבצבא זקוקים גם לפסיקה אחידה המחייבת את כולם בכל הקשור להתנהלות של המסגרת הצבאית.
בצבא רוב החיים מתנהלים במרחב הציבורי, והמרחב הפרטי הרבה יותר מצומצם. יש בית כנסת אחד, מטבח אחד, עירוב אחד וכו'. האחריות על כל אלה היא של הרב הצבאי. גם במישור הפעילות הצבאית צריך החלטות שיחייבו את כולם. בפעילות הביטחונית לא ייתכן שרק חצי פלוגה תצא לסיור בשבת; בהתנהלות השוטפת - האם להפסיק תרגיל חטיבה כדי לאפשר לחיילים להתפלל במניין? האם מותר לעשות מסדר לפני התפילה בשעת הצורך? ועוד.
בכל השאלות האלה נדרשת פסיקה אחידה המחייבת את כולם. לפעמים חיילים שרוצים להחמיר ולא לקבל את פסיקת הרב יכולים לגרום נזק גדול למעמד הרב בעיני החיילים והמפקדים, והיכולת שלו לעמוד מול הפיקוד ולדרוש את שמירת ההלכה נפגעת מאוד. במישור האישי יעשה כל אחד כרצונו.
הרב מלמד טוען שאין לרב סמכות מכיוון שהוא נבחר על ידי הפיקוד. אכן, בשולחן ערוך כאשר מדובר על בחירת רב צריך שהקהל יקבלו אותו עליהם. ברם, זו דרכה של מערכת צבאית. בשום תחום החיילים לא בוחרים. כשחייל מתגייס הוא מקבל על עצמו את ההתנהלות הצבאית ואת העובדה שהרב יתמנה על ידי המפקדים.
יש להדגיש: הרבצ"ר אומנם מתמנה על ידי הפיקוד הבכיר, אולם שאר הרבנים מתמנים על ידי הרבצ"ר, שהוא תלמיד חכם וירא שמיים. חייל מקבל על עצמו שהרבצ"ר ימנה לו את הרב.
לגבי החשש שהפסיקה תושפע מלחץ של המפקדים, אין לנו אלא לסמוך על יושרו ומצפונו של הרב הצבאי ולא נחשוד בו שיפסוק שלא כהלכה בגלל לחצים. בתפקידים רבים רבנים צריכים לעמוד בלחצים. רב קיבוץ או יישוב נלחץ על ידי המזכירות, רב בית החולים על ידי הרופאים, גם רב בית כנסת נאלץ לפעמים להתפשר עם הדרישות של הציבור והגבאים. רבנים צריכים לדעת מחד לעמוד בלחצים ומאידך להתחשב כאשר ההלכה מאפשרת.
כמובן שכל הנאמר לעיל הוא במצב הנוכחי, שב"ה הרבצ"ר והרבנות כולה מורכבת מאנשים ראויים.
הכותב הוא ראש הכולל בישיבת הר עציון