קשה לדעת האם הבחירות היו באמת הוגנות. חגיגות הניצחון בטורקיה
קשה לדעת האם הבחירות היו באמת הוגנות. חגיגות הניצחון בטורקיהצילום: Alkis Konstantinidis, רויטרס

ערב הבחירות שנערכו השבוע בטורקיה נדמה היה שהנה אנו עומדים בפני הפתעה שיכולה לשנות את פני האזור כולו.

15 שנה אחרי שעלה לשלטון, רג'יפ טאיפ ארדואן עמד להיגרר לסיבוב שני בבחירות הגורליות ביותר לנשיאות שידעה טורקיה בעשורים האחרונים. על פי הסקרים בימים שקדמו לבחירות, ירדו אחוזי התמיכה בנשיא בצורה דרסטית. נציגי האופוזיציה החלו להתכונן לקמפיין משותף במטרה להדיח את ארדואן, אולם בסופו של יום הוא ניצח ברוב של 52 אחוזים, מרחק של שני אחוזי תמיכה בלבד מסיבוב שני.

"ההרגשה ברחובות טורקיה שהיה סיכוי להחליף את השלטון הייתה אמיתית", אומר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין. "הסתובבתי הרבה לפני הבחירות ברחובות איסטנבול, והקולות ששמעת היו נגד ארדואן ונגד חוקה החדשה. היה קמפיין מאוד אפקטיבי של האופוזיציה, וזה גרם לכולם להרגיש שאולי הפעם ייגמר עידן ארדואן".

אז איך בסופו של דבר הוא ניצח שוב?

"המתנגדים היו קולניים יותר, אבל הרוב השקט כנראה עדיין מצדד בארדואן. אני אומר כנראה, מכיוון שאנחנו לא באמת יודעים האם הבחירות היו מוטות או לא".

הבחירות נערכו השבוע בצל החוקה החדשה שאושרה במשאל עם בשנה שעברה ברוב זעום של 51 אחוזים בלבד. במסגרת החוקה החדשה טורקיה עברה משלטון פרלמנטרי לשלטון נשיאותי, שבו הנשיא מרכז בידיו סמכויות נרחבות שבעבר היו בידי ראש הממשלה, בתי המשפט והצבא. מכיוון שכלל סמכויות השלטון נמצאות מעתה בידי הנשיא, תפקיד ראש הממשלה בטורקיה בוטל. הבחירות עצמן היו אמורות להיערך בשנה הבאה, אך ארדואן החליט להקדים אותן כדי לעבור למשטר נשיאותי כבר כעת.

האסלאם תמיד שיחק תפקיד

"מהרגע שארדואן עלה לשלטון הוא החל בתהליך של הרחקת טורקיה מהמורשת הרפובליקנית-חילונית שליוותה את המדינה במשך עשרות שנים, וקירובה לאסלאם. החוקה החדשה היא רק עוד חלק בשלב הפיכתו לסולטן חדש", אומר פרופ' אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לנושאים אסטרטגיים.

והציבור הטורקי בעד זה? הרי גם משאל העם וגם הבחירות עברו ברוב זעום.

"אני חושב שיש כ‑30 עד 40 אחוזים מאזרחי המדינה שמאוד לא מרוצים מהקו הזה, אבל אין באמת דרך לדעת בכמה אנשים מדובר, כי אין נתון מהימן שאפשר לקבל בנושא. מה שכן, בגדול אפשר לראות שבערים הגדולות כמו איסטנבול וערי החוף, אלו שהיו פתוחות לאורך השנים למערב, יש התנגדות די גדולה לארדואן, ואילו באזורים הכפריים יש בו תמיכה הרבה יותר גדולה".

איך מדינה חילונית נמשכת אחרי מנהיג שלא מסתיר את שאיפותיו להפוך את טורקיה למוסלמית?

"צריך להבין שני דברים. קודם כול ארדואן לא מתכנן תיאוקרטיה כדוגמת איראן. אין לו שום כוונה לתת למנהיג דת כלשהו לחלק לו הוראות. אם כבר זה יהיה הפוך, והוא ישלוט בגורמי הדת השונים. דבר שני שצריך להבין זה שתהליך החילון בטורקיה מעולם לא היה תהליך מלא, והאסלאם תמיד שיחק תפקיד במדינה, אם כי הייתה הפרדה ברורה בין הדת למדינה".

יהיה נכון לומר שהוא פועל בדרכו של פוטין?

"אין ספק שאפשר לכנות את התהליכים שעוברת טורקיה כ'פוטיניזציה', ונשיא רוסיה אכן משמש כמודל לארדואן. אבל ארדואן הרבה פחות דיקטטור מפוטין. ברוסיה מתנגדי המשטר פשוט נעלמים, בטורקיה זה לא כך. הם אומנם נשלחים לכלא, אבל עדיין לא מוצאים להורג ונזרקים במקום שאיש לא ימצא אותם".

הרקע לכינון החוקה החדשה היה ניסיון ההפיכה שהתרחש בטורקיה ב‑15 ביולי 2016, שבמהלכו ניסה הצבא להשתלט על טורקיה בזמן שהנשיא עצמו שהה באתר הנופש מרמריס בדרום מערב המדינה. בתחילה הצליח הצבא להשתלט על מוקדי כוח מרכזיים במדינה, כולל תחנות הטלוויזיה, והפציץ את בניין הפרלמנט. לאחר שיצאו שמועות על מותו של ארדואן, קיים הנשיא הטורקי ריאיון טלוויזיוני באמצעות אפליקציית פייסטיים, שבמהלכו קרא לתומכיו לצאת לרחובות. ניסיון ההפיכה נכשל, ובעקבותיו ביצע ארדואן טיהור של כוחות האופוזיציה בצבא. המטוהרים היו כל אלה שהיו מזוהים או נחשדו בתמיכה במנהיג האופוזיציה הגולה פטהוללה גולן, אשר יושב כיום בארצות הברית.

מאותו רגע נכנסה טורקיה למצב חירום שהעניק לארדואן סמכויות רבות במטרה לשמר את שלטונו. החוקה החדשה נועדה להפוך את החלפתו של ארדואן לכמעט בלתי אפשרית. זה גם היה קו התעמולה של מפלגות האופוזיציה. מועמד האופוזיציה המוביל, מוהרם אינג'ה, הזהיר לאחר שהודה בהפסד כי המדינה נכנסת ל"תקופה מסוכנת של שלטון יחיד".

"אם הכול ילך כמו שארדואן רוצה, הוא ימשיך לשלוט לפחות ב‑15 השנים הבאות", מסביר כהן ינרוג'ק. "בחוקה אומנם יש הגבלה על שתי קדנציות, אבל הפרלמנט יכול לאשר ברוב של שני שלישים שהנשיא ימשיך להתמודד. זה אומנם תלוי באישור של בית המשפט החוקתי, אבל מתוך 15 שופטים, 13 הם מינוי ישיר של ארדואן ומדובר במקורביו. כך שאין באמת סיכוי להחליף אותו בעתיד הקרוב".

התמודדות לא הוגנת

הבחירות הגורליות הללו העמידו את השחקנים הבינלאומיים במצב לא פשוט, במיוחד באירופה שמנהלת בשנים האחרונות מערכת יחסית מורכבת עם טורקיה. שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, חיכתה 24 שעות עד אשר ראשי האופוזיציה יקבלו עליהם את ההפסד, לפני ששחררה את ההודעה הבאה: "הבחירות שנערכו אמש הראו עד כמה הרגש הדמוקרטי בוער בקרב אזרחי המדינה, ועד כמה שלטון החוק וחירות הפרט חשובים בעיני התושבים... יחד עם זה, התנאים למתמודדים במהלך קמפיין הבחירות לא היו שווים. זאת מעבר למצב החירום ששורר במדינה ומגביל את חופש הביטוי במדינה. אנו נפעל עם הנשיא הנבחר כדי להתמודד עם האתגרים המשותפים שעומדים בפנינו".

חלק מאותם "תנאים לא שוויוניים" שעליהם מדברת מוגריני, הוא מאסרו של מנהיג המפלגה הכורדית, סלהאטין דמירטאש. ארדואן ניצל את ניסיון ההפיכה הכושל בשביל להכניס לכלא את כל ראשי מפלגת העמים הדמוקרטית הכורדית, זאת כחלק מהמאבק המתמשך, שכולל תקיפות צבאיות מסיביות, נגד העם הכורדי. בבחירות עצמן הצליחה המפלגה לרשום הישג בלתי מבוטל. שמונה אחוזים מהמצביעים תמכו במועמדות בדמירטאש לנשיאות, ו‑11 אחוזים מהמושבים בפרלמנט יאוישו על ידי חברי המפלגה. מעבר למפלגה הכורדית, גם עיתונאים רבים מתנגדי המשטר יושבים בכלא על האשמות שונות.

"בכל הקשור לטורקיה אנחנו הולכים על ביצים", אומר השבוע ל'בשבע' גורם באיחוד האירופי. "טורקיה עצמה מאוד חשובה לנו במגוון רחב של נושאים, וכל טעות שנעשה בהתנהלות מול הממשל שם עלולה ליצור נזק רב".

למה טורקיה כל כך חשובה?

"בראש ובראשונה טורקיה היא מדינה שמועמדת להצטרף לאיחוד. הדיונים הללו נמשכים כבר שנים. בנוסף לכך, טורקיה יושבת במקום מאוד אסטרטגי, וחלק גדול מאוד מהמסחר שלנו עובר דרכה. אבל מעל הכול, כל הטיפול בבעיית הפליטים מתבצע עם טורקיה. הם אלה שקולטים את המהגרים מסוריה ועיראק שהגיעו אלינו בעקבות ההסכמים. כך שלטורקיה יש תפקיד חשוב מאוד בזירה האירופאית".

עד כמה הבעיות הפנימיות בתוך טורקיה היו נוכחות בשיח האירופי במהלך הבחירות?

"הן היו מאוד נוכחות. מספיק שתסתכל על התגובה של מוגריני בשביל להבין את זה. טורקיה אומנם חשובה לנו מאוד, אבל אנחנו מתנגדים לחלק לא מבוטל בהתנהלות שלה. יש שם הפרת זכויות אדם מתמשכת, וכל השינויים האחרונים מעמידים את הדמוקרטיה הטורקית בסכנה".

הראשונים שהתקשרו לברך את ארדואן היו אבו מאזן, ראשי חמאס, וכן מנהיגי קטאר, איראן, וראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. מיצג מרשים למדי שמדגיש את נכונות הקלישאה "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".

עד כמה המערב היה מעדיף שמישהו אחר יזכה בבחירות הללו?

"כולם היו מעדיפים שמישהו אחר יזכה בבחירות האלה. גם האירופאים, גם האמריקאים וכמובן שגם אנחנו. ארדואן הוא מנהיג בעייתי מאוד למערב, ועכשיו הוא לא הולך לשום מקום", מסכם פרופ' ענבר.

לתגובות: [email protected]