דובר תנועת הפתח', עאטף אבו סיף, מפרסם מאמר ובו טען כי הלקח החשוב ביותר מפגישת טראמפ-קים ג'ונג און ומההיסטוריה בכלל, הוא שהעולם מבין רק את שפת הכוח ושאין בו מקום לחלשים.
על פי דיווח של חוקרי מכון ממר"י לחקר התקשורת במזרח התיכון אבו סיף שיבח את איראן ואת צפון קוריאה כמדינות ששמרו על כבודן מול ארה"ב והקהילה הבינ"ל ולא חדלו לחתור אל היעד שהציבו לעצמן, תוך שהן שורדות גינויים, סנקציות וחרמות בינלאומיים.
אבו סיף אמנם הסתייג מעריצות הממשל בצפון קוריאה בתחום חירויות הפרט והכלל ובתחום הפוליטיקה וציין כי גם איראן אינה מופת של חירויות או דמוקרטיה, אך לדבריו, כל ערבי שכֵּן עם עצמו מייחל לדיקטטור כמו קים ג'ונג און, שבניגוד לעריצים הערבים, דוחף את ארצו קדימה ומסוגל לעמוד מול וושינגטון היהירה. לבסוף הביע אבו סיף צער על כך שהערבים לא לומדים את לקחי ההיסטוריה, ואינם פועלים כדוגמת איראן וצפון קוריאה.
"כמובן שהמודל הצפון קוריאני אינו מודל לחיקוי, בייחוד במה שנוגע לחירויות ולממשל הפוליטי, אך הוא מספק הזדמנות להזכיר את הלקח החשוב ביותר של ההיסטוריה ושל הפוליטיקה והוא שהעולם אינו מבין אלא את שפת הכוח ושאין מקום לחלשים אלא בגנזך העצב ובנהרות הבכי", מצטטים חוקרי המכון את המאמר.
לדבריו "אפשר לקחת את איראן ואת קוריאה הצפונית כמודל להבנת העניין. איראן הצליחה, למרות כל הכינויים שהעניק לה המערב, לכפות את עצמה בכוח על הזירה האזורית והבינלאומית, לא מתוקף כוחה של האידיאולוגיה ולא באמצעות הצגתה את עצמה כמודל של חירות או דמוקרטיה... אלא מתוקף הצלחתה להציג את עצמה ככוח שמעורר יראת כבוד. היא הואשמה בייצוא טרור ובסיוע לגורמים הקיצוניים בעולם ולארגונים הפלסטינים והלבנוניים בעימותיהם עם ישראל, והוטלו עליה הגבלות וחרם מצד מדינות וגורמים, אולם למרות זאת היא אילצה את יריביה לשבת ולדבר עמה, לשמוע את נקודת ההשקפה שלה ולקבל אותה בהדרגה כפי שהיא. איראן פשוט המשיכה לפתח את כוחה הצבאי ואת יכולותיה הבלתי קונבנציונליות, בייחוד בתחום היכולות הגרעיניות והחימוש הגרעיני. העולם צרח, מחה, התרעם, איים ומימש כמה מאיומיו - אולם טהראן המשיכה את פעילותה בתחום הגרעין למרות כל המהומה ונתנה את דעתה אך ורק לקביעת עובדה בשטח שתקרב אותה למצב בו תוכל להחזיק נשק גרעיני תוך זמן קצר ביותר. בסופו של דבר יהיה על העולם להתמודד עם טהראן גרעינית".