לפני שבוע טוב
לפני שבוע טובצילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

משפט או גרדום?

אין לי כוונה או יידע מספיק כדי לפרשן את החלטותיו האחרונות של בית המשפט בעניינו של הקטין החשוד בפרשת דומא, אם כי אצל אדם הממוצע עולה התחושה שאם בית המשפט מורה על מחיקת הודאות שנגבו תחת עינויים ואחר כך מורה לשחרר למעצר בית, ייתכן בהחלט שיש כאן אירוע טראגי-משפטי בקנה מידה ענק ולמערכת קשה לרדת בבת אחת מהעץ שעליו טיפסה ובשמו כלאה קטין במשך שנתיים וחצי. לא בטוח, אבל יתכן.

רציתי רק להעיר לאותם מפגיני 'תג מאיר' שעמדו מחוץ לאולם בית המשפט עם שלטי 'לא תרצח' ו'אל תרצח' (לא הבנתי למה להנציח שיבוש מילולי כזה על שלט, אבל לא נורא) ו'סור מרע ועשה טוב' כשבידיהם מגאפונים להשמעת קולם ברמה: תגידו את האמת, מה אתם רוצים יותר, שהאמת תתברר במשפט הזה, או לראות ראש של מתנחל קטין ערוף (מטאפורית, מטאפורית) בכיכר העיר? כי אם אתם רוצים את האמת המשפטית אז ממש לא ברור לי נגד מה באתם להפגין. תנו לשופטים להכריע וקבלו באהבה גם הכרעת דין שקובעת (עדיין לא קבעה, אבל ייתכן ותקבע) שהילד לא אשם. אלא אם כן אתם מעוניינים באופציה השנייה, אבל אני לא רוצה להאמין שאתם כאלה.

לא קל להיות שמאלן פמיניסט

הנה לכם התלבטות שמלאנופמיניסטית:

כמו רבים אחרים גם אני מזדמן למחסומי היציאה והכניסה מיהודה ושומרון, שם לא פעם ניתן לראות חיילות העוסקות במלאכת האבטחה והבידוק לצדם של חיילים ולוחמי מג"ב. הגיוני. שוויון, לא?

העניין הוא שלא פעם הזדמן לי לראות גם את מבטיהם, ואפילו לשמוע את המלמולים ההדדיים של הערבים שממתינים בתור המכוניות המזדחל. שמעתי וראיתי אותם לנוכח החיילת הנותנת בהם מבט בוחן, פוקדת עליהם לפתוח חלון, למסור לה תעודת זהות, לפתוח בגאז', להזיז תיקים ולענות על שאלות בטרם יקבלו את האישור להמשיך הלאה.

גם אם לא נעים להודות בכך חברים, עבורם זו ממש השפלה. בעיניהם מחייל או קצין גבר, גם אם זה לא הכי נעים לקבל הוראות, זה עוד מתקבל, אבל מחיילת? באחת ההזדמנויות אפילו שמעתי מי מהם שמלמלו בינם לבין עצמם בשכנוע עצמי שהיהודים שמים את החיילות האלו בכוונה כדי להשפיל אותם.

אז אולי זה לא נאור, לא מערבי, לא מתקדם ולא ליבראלי, אבל זו המציאות. זה פוגע בהם ובעיניהם זה גם משפיל ורומס כבוד. כך זה מתקבל אצלם. (אל תבואו לחנך אותי. לכו אליהם) בקיצור, איך אמרנו, להלן התלבטות שמאלנופמיניסטית: איזה ערך חשוב יותר? השוויון המגדרי ירום הודו, או אולי שמירת כבודו של הערבי הכבוש? בינתיים נראה שקדושת השוויון גדולה יותר, אבל זה אולי רק בגלל שלמקדשי השוויון לא הזדמן לעבור במחסומים הללו ולחשוב על החיים המורכבים מחדש.

לחשוף את הפנים האמתיות

במבט מלא הבנה וחמלה התבונן אמנון לוי ('הפנים אמתיות', ערוץ 10) על פניה המוסתרות של רקדנית צעירה שסיפרה על הטראומה שעברה כאשר בגיל 15 הותקפה על ידי המאמן שלה. בקול שבור היא סיפרה על השבר הגדול מיום התקיפה, שבר שהרס את חייה ואת עתידה במקצוע שכה אהבה, ואמנון הקשיב לה בהשתתפות כנה וכואבת.

עצוב, קשה, נוגע ללב. בהחלט, ובכל זאת, שאלה קטנה ובלתי פוליטקלי-קורקטית בעליל: תגידו לי רבותי הנאורים, המתקדמים והפתוחים, למה בדיוק אתם מצפים כשאתם שולחים ילדה בגיל 15 בבגד גוף חושפני לשעות ארוכות של שיעורי מחול בזרועותיו (פיזית, לא אליגורית) של גבר בגילאי השלושים?

כן, אני יודע, אסור להאשים את כולם, ולא כולם כאלה ובלה בלה בלה, ובכל זאת, נסו להתגבר על הקשקוש הנאור הזה. אתם עדיין בטוחים שזה בסדר? הייתם שולחים את הילד הקטן שלכם לשוטט על שפת צוק שמתחתיו פעורה תהום, כי מותר ללכת בכל מקום, ומי יעז לקבוע שיש מקומות שאסור ומסוכן ללכת בהם?

ולא, למקרה שלא הובנתי, אני גם לא בא בטענות להוריה המסוימים של המרואיינת המסוימת. טענותיי מופנות ישירות כלפי התרבות הנאורה והליבראלית כולה, זו שמטיפה לדתיים החשוכים יום ולילה על מעמד האישה ושמירת כבודה.

(חשוב לציין בהערכה שגם אמנון לוי עצמו העלה לכל אורכה של התכנית שאלות על המחיר הכבד המשולם על ההליכה בגבולות המותר והאסור של לימודי האמנות השונים, ריקוד, תיאטרון, קולנוע, ציור (כולל שיעורי ציור עירום לילדי כיתה ח'!!, על כל המשתמע מכך) ועוד)

סובלנות באסלאם

בערוץ 7 דווח השבוע על תגלית ארכיאולוגית בחפירות העיר סוסיתא – משקולת פליז במשקל 16 גרם המתוארכת לשנת 700 לספירה, כאשר העיר סוסיתא חרבה ברעש אדמה. ייחודה של התגלית הוא חומר כהה שהיה מוצמד למשקולת וכמעט במקרה התגלה מתחתיו צלב.

הודעתה של אוניברסיטת חיפה, העומדת מאחורי החפירות, על התגלית זכתה לכותרת "צלב כסף מוסתר מלמד על הסובלנות הדתית של החליפות המוסלמית הראשונה", ואכן ראש משלחת החפירה, ד"ר מיכאל אייזנברג, מסביר בצורה מעניינת את פשר הסתרת הצלב באותו כתם לא ברור: "הצלב כוסה במכוון בידי אנשי הכנסייה במהלך התקופה האסלמית הקדומה בכדי שיוכלו להשתמש במשקולת זו ויתר המשקולות בערכה הרשמית בכנסייה המרכזית בעיר תוך כדי עבודתם מול המנהל המוסלמי בטבריה.

זהו בדיוק הקו שניתן למתוח במהלך תקופה זו של החלפת שלטון, בין חופש ניכר בדת ותרבות לבין הנקודה בה נאלץ פקיד מוסלמי לאחוז מולו בסממן נוצרי מובהק." עד כאן דברי ההסבר, ואני, לא מומחה גדול לארכיאולוגיה, מעז לשאול: איך בדיוק הבנתם מהסתרתו של הצלב שמדובר בסממן של סובלנות מוסלמית?

האם ההיגיון הפשוט (שלי לפחות) לא אומר שהכפייה המוסלמית (המוכרת לכולנו עד היום) אסרה על הנוצרים לעטר אפילו משקולות מסחר בסמלם הדתי? האם לא מדובר בעדות לאימה והפחד של הנוצרים מהכיבוש המוסלמי שפשט בארץ ואם מישהו מנציגיו יראה את הסמל הדתי שלהם יבולע להם והעיר תיהרס מבלי לחכות לרעש אדמה? איך הגעתם למסקנה שדווקא הסתרת הצלב היא עדות לסובלנות מוסלמית? האם יש סיכוי שממצאים ארכיאולוגיים הוכפפו למען האג'נדה של האוניברסיטה? לא יכול להיות, נכון?

תום הצום

מדי שנה בימים אלו מתעורר גל הרהורים ציוני דתי אודות חובת הצום בי"ז בתמוז בתשעה באב ובעשרה בטבת. למה לצום? יש כבר מדינה? אמרו שהימים האלה יהפכו ליום טוב, אז הגיע כבר הזמן? למה הרבנות לא מבטלת את הצומות האלה? וכבר מצרפים על הדרך את הבוז לענייני הקטניות בפסח ויאללה בלאגן.

אם אפשר רק שאלה קטנה: נכון, יש כאן מדינה וקיבוץ גלויות, פעמי משיח ואור גדול, אבל האם מי שנולדו לו הרבה ילדים ולילדיו נכדים שמשמחים אותו וגורמים לו אושר עליון, לא יגיד קדיש ויקיים אזכרה ביום השנה לפטירת אביו?

תמשיכו

ושמעתי את התייחסותם התקיפה והמבורכת של אבי בניהו (ב-103 FM) ושל אלדד יניב (בערוץ 2) לרעיון של אותו חבר מועצת עיריית תל אביב המבקש לעודד עסקים להתגאות בפתיחת עסקיהם בשבת. נראה לי שעוד כמה רעיונות מהסוג הזה ולא רק יניב ובניהו, אלא גם כל נושאי מאבק ההדתה, יבינו לאיזו שוקת שבורה מוביל אותם המאבק המטופש הזה. תמשיכו חברים, תמשיכו.

(להערות ולהארות שלכם: [email protected])