אפילו המסעדה המדוברת הסירה את המדבקה. מדבקת 'חילונים ירוקים' (אילוסטרציה)
אפילו המסעדה המדוברת הסירה את המדבקה. מדבקת 'חילונים ירוקים' (אילוסטרציה)צילום: מתוך דף הפייסבוק של 'חילונים ירוקים'

כבר כמה שבועות שאני מקבל כל שבוע לא מעט הודעות ישירות לסלולרי משני מתמודדים נמרצים למועצת העיר תל אביב.

אני אומנם לא מסקר את הבחירות שם, אבל כתבי הדתות סומנו כנראה כיעד אסטרטגי. השולח הראשון הוא נתן אלנתן, חבר מועצת העיר מטעם ש"ס, שהודיע השבוע גם על ריצה לראשות העיר ודוברו הנמרץ מקפיד לעדכן בכל התפתחות במאבק צופרי השבת בעיר העברית הראשונה.

מדובר ביוזמה שהתחילה לפני כשנה וחצי, להשמעת שירים חסידיים בכניסת השבת באמצעות רשת רמקולים שפוזרו על גגות בתי כנסת. מאז העירייה ניסתה לאסור את הפרויקט וטענה שהרעש מפריע לתושבים, אלנתן ניהל מאבק משפטי, כשעם כל התפתחות כמובן נשלח עדכון בהול לכתבים. עקרונית הוא צודק, מה שמאפשרים למואזין של יפו כמה פעמים ביום, ראוי לאפשר גם לבתי הכנסת בשכונת שפירא פעם בשבוע. אבל לא ברור אם האופן שבו המאבק מנוהל נועד לכבודה של השבת או לכבודה של ההתמודדות לעירייה.

הרשימה השנייה שגילתה את מכרה הזהב הפוליטי היא סיעת 'חילונים ירוקים'. אין כלי תקשורת שלא עסק בקמפיין פתיחת העסקים בתשעה באב, מבית היוצר של המפלגה שחילקה מדבקות מתריסות מלוות בהודעה לעיתונות. אלא שכמה תל אביבים שחיפשו בערב תשעה באב את המדבקות המדוברות, לא ראו אפילו אחת. אומנם היו לא מעט מסעדות פתוחות (שנקנסו), אבל באף אחת מהן לא נראתה המדבקה המתריסה. אפילו המסעדה היחידה שהצטלמה עם השלט בשבוע שעבר, הסירה אותו אחרי כמה שעות.

קשה לבוא בטענות לפוליטיקאים שעושים את מלאכתם ומחדדים עמדות, וגם לעיתונאים שנוהגים לסקר את מה שחריג, מאתגר ומעניין, אבל שווה לזכור שמאחורי כל מלחמות ה"הדתה" תמיד ניצב גורם עם אינטרס. בחודשים הקרובים נראה מן הסתם החרפה של מאבקים מקומיים בכל רחבי הארץ, בכל עיר שבה יש חיכוך מסוים בין דתיים לחילוניים. עוד סיבה לקוות שהבחירות המוניציפליות יחלפו כבר. רק חבל שמיד אחריהן ממתין לנו קרב הדמים של הבחירות לכנסת.

דיל אלקין-עזריה?

בינתיים בירושלים, ככל שהבחירות לראשות העירייה מתקרבות התמונה הפוליטית רק נעשית סבוכה יותר. רשימת המתמודדים ממשיכה להתארך, והמאבק הכאילו מקומי מרכז אליו אנרגיה מכל בכירי המערכת הפוליטית. אפילו ראש הממשלה נאלץ השבוע לרדת מהגדר, גם אם באי רצון מופגן, ולהכריז על תמיכה בזאב אלקין, למורת רוחם של השותפים דרעי וליברמן. זה אומנם קרה באיחור, בניסוח מאופק, אבל ההימור של אלקין לרוץ גם בלי נתניהו, הוכיח את עצמו.

תמיכה מראש הממשלה טובה בשביל המורל ועוזרת לצבור מומנטום, אבל אלקין צריך גם קולות בקלפי. את המנגנון והכסף של הליכוד בירושלים הוא לא יקבל. אם יפסיד זה יהיה רשום על שמו בלבד. לכן עכשיו הוא מנסה להעביר אליו גם נתח משמעותי מהתמיכה החרדית, בעיקר מול החסידים, שם משה ליאון נמצא כעת ביתרון עליו לפחות על הנייר, עם תמיכת ש"ס ואולי גם הליטאים. במקביל אלקין ינהל קמפיין מסיבי בציבור הכללי. אלא שכאן אלקין מוצא מולו איום מפתיע בדמות עופר ברקוביץ'.

ברקוביץ', חילוני צעיר בן 34 עם רקע בפוליטיקה העירונית, לכאורה יריב לא משמעותי לשר בכיר, מפורסם, מנוסה ומקושר. אבל מתברר שברקוביץ' חורש את השטח בשקט, ומול הפיצול והבלבול בצד החרדי, הוא צובר כוח בעקביות. רוב הציבור החילוני תומך בו, גם בציונות הדתית הוא מצליח ליצור בריתות, ואפילו המועמדות של רחל עזריה (שרבים בבניין העירייה משוכנעים שיש לה דיל עם אלקין על תפקיד של סגנית ראש עיר תמורת הפגיעה בבייס של ברקוביץ') לא מזעזעת את מקומו בסקרים. ברקוביץ' מקווה שהפיצול בין המועמדים יביא אותו לסיבוב השני. אם יפגוש שם את זאב אלקין או ליאון ראש בראש, החרדים יתאחדו מאחורי מועמד מוסכם, שיכול להביא גם חלקים מהציונות הדתית ומהציבור החילוני ולנצח בקלות. אם הסיבוב השני יהיה מול מועמד חרדי, יכול להתפתח כאן קרב מרתק על פניה של ירושלים, וגיוס כללי בשני המחנות.

הרבנים חוששים

כל התרחישים האלה עוד רחוקים, וכל זמן שהחרדים לא הכריעו כיצד לנהוג, הכול פתוח. גם אלקין וגם ליאון יודעים שמועמד חרדי מוסכם פוגע בהם אנושות. בינתיים כל מועמד מתייעץ עם מומחים למגזר, מנסה לנתח ולהעריך את הסיכויים, ומשנן בעל פה שמות של חצרות חסידיות, אבל גם ישיבע בוחער חובב נייעס כבר מתקשה להחזיק ראש מי נגד מי ולמה. יוסי דייטש הוכרז אומנם רשמית כמועמד של אגודת ישראל, אבל בלי תמיכת הליטאים ושאר הפלגים החרדיים הוא לא יוכל לרוץ. עוד נגיע לנבכי הפוליטיקה המפלגתית, אבל עוד לפני כן יש כאן שאלה עקרונית: האם נכון להציב מועמד חרדי?

באופן אירוני דווקא הרבנים הכי קרובים למועמדים נבהלים מכובד האחריות. האדמו"ר מסלונים, רבו הישיר של דייטש, היה אמור לשמוח על ההזדמנות שבן חצרו יהפוך לראש העיר, ובהתאם גם קרנה של החצר תעלה, אבל דווקא הוא הקשה בשאלות ובחששות יותר מכל אדמו"ר אחר. כיצד אפשר להיות חתום על חילול שבת, ומה עם כל האירועים במימון העירייה שנועדו לציבור החילוני? בסוף הוא אישר את המועמדות, אחרי שהתקבל האישור משאר האדמו"רים. גם אצל הליטאים, בזמן שרבני בני ברק הרב קנייבסקי והרב אדלשטיין תומכים בהרצת מועמד חרדי, דווקא הרב ברוך סלובייצ'ק, מנהיג ועדת הרבנים של דגל התורה בירושלים, מתנגד בטענה שלא יוכל לקחת אחריות מבחינה רוחנית על הניהול השוטף של העיר, וגם אם יוחלט על מועמד חרדי – הוא מעדיף דווקא את דייטש החסידי.

דייטש נדד בין בתי האדמו"רים, גרטל חסידי למותניו ושני מלאכי לוויה לצידו. הראשון הוא מאיר פרוש, איש סיעתו שהתמודד בעבר על ראשות העיר ונכשל, ועכשיו מנסה להמליך יורש. השני הוא יעקב ליצמן, היריב הקשה ביותר של פרוש בתוך אגודת ישראל, שאחרי שתי קדנציות של תמיכה במועמד חילוני בבירה, מבקש פתאום לנקות את עצמו ואת חצר גור ומקפיד להבליט שהוא הראשון לתמוך במועמד חרדי. התמונות בבית האדמו"רים מגור, בעלזא, סלונים ובויאן הופצו בכל כלי התקשורת החרדית כדי ליצור אווירה של סחף לכיוון דייטש, אבל הוא יודע היטב שתמיכת החסידים לא תספיק לו. כדי לנצח בבחירות הוא צריך תמיכה של כל הפלגים החרדיים. בשבועות הקרובים הוא ינסה להוכיח לציבור הרחב שהוא לא "החרדי המפחיד" שמכרו להם, יזכיר שוב ושוב את תפקידו כיו"ר 'קרן קמח' שפועלת לשילוב חרדים בתעסוקה, אך יודע שמרחב התמרון שלו צר. ברגע שירמוז על פשרה או מחווה לכיוון החילונים - יאבד את גיבוי הרבנים.

הליטאים מצידם לא ממהרים. גפני, בגיבוי ביתו של הרב קנייבסקי, מתעקש שאם ירוץ מועמד חרדי הרי שהוא צריך להיות מטעם הליטאים, אולי יצחק פינדרוס. אבל כאמור, ההנהגה הרוחנית בירושלים הרבה פחות מעוניינת להתמודד בחמש השנים הקרובות עם השאלות ההלכתיות הכרוכות בניהול עיר כמו ירושלים, ועם המחיר הציבורי הכבד והאיבה לחרדים שתגדל. הרבנים מאמינים שאת האינטרסים החרדיים אפשר למקסם בשקט וביעילות דווקא באמצעות ראש עיר מחוץ למגזר שיהיה חייב להם את כיסאו, ולכן ההכרעה מתעכבת.

ומה עם ש"ס? דרעי עדיין תומך בליאון בכל הכוח. הוא מאמין שהליטאים יצטרפו אליו לבסוף, כך שדייטש יוותר על ההתמודדות וליאון יהיה מועמד החרדים. כמה אנשים ששוחחו עם דייטש השבוע דווקא שמעו ממנו סיפור קצת אחר, לפיו דרעי הבטיח לו שאם ישיג את תמיכת הליטאים גם ש"ס תתיישר מאחורי המועמד החרדי. הפרטים הפוליטיים הללו אולי נשמעים כמו פוליטיקה מקומית או מעשייה מהשטייטל, אבל עיריית ירושלים היא לא עוד עירייה. המאבק הזה מושפע ומשפיע על הפוליטיקה הארצית, ומשקף במדויק גם את משברי ההנהגה החרדית. אחרי עוד חודש של כיפופי ידיים וסחר פוליטי מעל ומתחת לשולחן, רשימת המועמדים תתקצר, המחנות יתגבשו, ותושבי העיר היפה והחשובה והמורכבת הזאת יבחרו ראש עיר, והוא יצטרך לדאוג שהיא תישאר פתוחה, מזמינה ושייכת גם למי שאינם ירושלמים.

לתגובות: [email protected]