אורית אביצור, תושבת היישוב סנסנה בדרום הר חברון, המשמשת עובדת סוציאליות ביחידה לטיפולי בית של המרכז הרפואי מכבי בערד, ליוותה מטופלים רבים לאורך השנים ולכולם מכנה משותף אחד – הצורך בטיפול פסיכוסוציאלי לצד הטיפול הרפואי אותו הם מקבלים.
יום יום, בחדרה הצנוע במרפאה ולעיתים בבתי המטופלים אשר מתקשים להגיע, היא בונה תוכנית טיפולית מותאמת לכל חולה ולעתים גם לבני משפחתו.
לפני מספר חודשים הגיע למשרדה המטופל אברהם (שם בדוי), ניצול שואה בשנות ה-70 לחייו שעלה ביחד עם אשתו מגרמניה לפני 15 שנים. הזוג מתגורר בגפו בערד ולהם בן אחד שחי בגרמניה.
אברהם הגיע למרכז הרפואי, על רקע גילוי של גידול סרטני בלבלב, והסתייע בשירותיה של אורית. "מגיע אליי אדם שמגלה בשלב מאוד מתקדם של חייו. למחלה, השפעה על עולמו הפנימי, חייו הזוגיים והמשפחתיים. מרגע זה, ישנן החלטות שונות שצריך לקבל, זה לרוב מלווה בדילמות לא קלות הקשורות להפרת האיזון במערך המשפחתי", היא מספרת.
אביצור החלה לקיים עם הזוג טיפול פסיכוסוציאלי, המתמקד בשני מישורים: פסיכולוגי - להבנת הקשיים האישיים והזוגיים בהתמודדות עם המחלה ומתן סיוע בהתאם, והסוציאלי - למימוש הזכויות להן זכאי המטופל, כדוגמת קצבאות ביטוח לאומי, ביטוח סיעודי ומענקים.
"בחלוף הזמן מצבו הרפואי התדרדר, והוא קיבל החלטה בצלילות מוחלטת - לא לקבל טיפולים כימותרפיים. יש תמיד דילמה בין איכות חיים לבין תוחלת חיים והוא, לאחר לימוד והבנת מצבו, החליט שהוא מעדיף לסיים את חייו בכבוד עם פחות סבל, גם אם מוקדם יותר ממה שניתן".
"אנחנו ליווינו אותו בהחלטתו, והחל תהליך של סגירות מעגל מרתקות עבורו - ברמה האישית, ברמה הזוגית והמשפחתית. הכל על מנת שייפרד מהעולם כפי שמבקש", היא מוסיפה.
במקביל, אשתו של אברהם התמודדה עם הסיטואציה המורכבת גם ברמה הטכנית ועסקה בסוגיות של ניהול הבית בהן טרם עסקה לפני, ושהפכו מורכבות עוד יותר, לאור העובדה שאיננה דוברת כמעט עברית.
"קיימתי שיחות רבות עם כל אחד מהם בנפרד ועם שניהם יחד", סיפרה השבוע אביצור. "מטבעם הם אנשים סגורים ולאט לאט הם הצליחו להיפתח ואחד אל השנייה. לאחר לכתו, הצוות הרפואי ואני הבטחנו שנמשיך ללוות את אשתו, ולסייע בכל שניתן. נעשו מספר פגישות על מנת ליצור תהליך של התמודדות עם האובדן והאבל והמשך קשר רציף על פי צורך".
אלמנתו של אברהם כאמור המשיכה להגיע מפעם לפעם למרפאה כדי להתייעץ עם אביצור ולקבל ממנה מענה בסוגיות שונות עמן התמודדה לאחר לכתו. לאחרונה הגיעה האלמנה למרפאה בערד, ובידה מתנה יוצאת דופן.
אורית מספרת, "היא הגיעה לספר לי שהיא עוברת לעיר אחרת ובאה להיפרד. ניהלנו שיחת סיכום על התהליך שהיא עברה. לקראת סוף השיחה היא סיפרה: ' הגעתי לפה היום גם כדי להביא לך את הטלית של אברהם שהייתה משמעותית עבורו מאד. אברהם אהב אותך וזה זיכרון שהוא היה רוצה להשאיר לך אחריו'. זו סטואציה מרגשת מאוד עבורי".
לאורית ארבעה ילדים, שניים מהם חגגו בר מצווה בקיץ האחרון, והיא החליטה שהטלית רבת המשמעות תשמש אותם בהנחת התפילין מדי יום. כשהיא נשאלת מה החלק הכי משמעותי עבורה בעבודה, היא עונה מיד "האנשים. אני נוגעת באנשים ולכל אחד סיפור אחר".