העולם המודרני מקדש את זכות הבחירה ומעניק לנו אינסוף אפשרויות. אנחנו יכולים לעבור בין מקומות, ליצור קשרים, להחליף עבודות, וכל זאת בלי הרף וכהרף עין.
כיצד אפשר בעולם כזה לחנך את עצמנו ואת ילדינו לקבל עול תורה ומצוות המכוונות אותנו בבחירותינו ובכל מהלך יומנו וחיינו? הראי"ה קוק אומנם נפטר לבית עולמו לפני יותר משמונים שנה, אך ניתן למצוא בכתביו מענה מעמיק לשאלה זו.
לא פשוט להתמיד בקבלת עול תורה ומצוות, שיש בהן לכאורה משום הכפפת הרצון האישי ושלילת מרחב הבחירה האנושי כלפי מה שלמעלה מאיתנו. מרחבי הבחירה האינסופיים שמציע העולם מסביב, מונחים וזמינים בכף ידנו. לא פלא שרבים בוחרים לפרוק את העול, או להתייחס לתורה ולמצוותיה כעוד אחת משלל אפשרויות, קוסמות יותר או פחות. אפשרויות בלבד, שלוקחים מהן את מה שהלב חפץ, ומתעלמים או שוללים את מה שלא עולה בקנה אחד עם הרצונות והתפיסות האישיות. גם מקרב אלה שכיפה מתנוססת על ראשם, ישנם המצהירים על כך שהם מקיימים רק את מה שנראה הגיוני בעיניהם וקרוב לליבם. וככל שהמתקפה של העולם הליברלי על אמיתות ועקרונות התורה הולכת ומתגברת, הרי שבאופן תואם הולכות ומצטמצמות המצוות והאמונות שיש הסכמה גורפת על נכונותן ונצחיותן.
יהודים שאינם מקפידים בקיום מצוות קלה כבחמורה היו בעם ישראל כבר מימים מקדם. אך אלו שראו עצמם כחלק מקהילת שומרי התורה והמצוות לא נפנפו בכך ברבים, ועל פי רוב ראו בכך כישלון וחולשה מצידם, או שנהגו כך מחוסר ידיעת ההלכה על בוריה. כיום ישנם לא מעטים הנוהגים כן באופן גלוי ומוצהר, כחלק מהשקפת עולם אידיאולוגית, מגובשת ומודעת לעצמה היטב. זאת במקביל להמשך השתייכות לקהילות דתיות והזדהות כדתיים.
הרב קוק שפעל בראשית המאה הקודמת ראה סביבו את מגמת היחלשות הזיקה להלכה והחילון ההולך וגובר, שנכרכו לעיתים גם עם כפירה באמונה בבורא ובתורה משמיים. הוא סירב להתייחס לתופעה זו כדבר שולי וחולף מהרה, כפי שהיו שרצו לקוות, ומיקם אותה כשלב משמעותי בתולדות ימי האומה, תוך זיהוי שורשיה ומגמותיה. מאז שהרב קוק כתב את דבריו התופעה הלכה והתפתחה, הלכה והתגוונה, והיא כוללת שילובים ותוצרים מפתיעים, וטשטוש החלוקה הדיכוטומית בין דתיים לחילוניים (או חופשיים, כפי שהם כונו בתקופתו). אולם למרות השוני והגיוון בביטוייה של התופעה בחלוף השנים, דומה שהדברים שהיו נכונים אז לתיאור עומקה של התופעה ושורשיה נכונים גם לימינו, ויכולים לפתוח לנו פתח להבין את עצמנו ואת זולתנו בתוך התהליך הזה.
במאמריו העוסקים בתהליכים ההיסטוריים-רוחניים שעוברים על עמנו (בין השאר מאמר הדור, דרך התחיה, מהלך האידאות ועוד) מבהיר הרב קוק כי בהיות האומה בגלותה, היא התרחקה מהופעת שכינה בתוכה ומחיים אלוקיים מעצימים וממלאים, וכל שהיה לה היו "ד' אמות של הלכה". כלומר, כדי לשמר זהות יהודית בקרב העמים, נדרשנו לדבוק זה בזה בקהילות סגורות שהתנהלו לפי קודים טכניים ונוקשים. עם ההתעוררות הלאומית, התעורר גם רצון בחיים של עוצמה והופעת מלוא קומת האדם, שבין השאר מתבטאת ביכולת הבחירה ובביטוי עצמי שלם ומקורי. רבים כבר אינם מוכנים להסתפק בקיום מצוות בגדר "מצוות אנשים מלומדה". הם רוצים לבחור, להרגיש שחיי תורה ומצוות מבטאים את מרחב עולמם ורעיונותיהם, ואם הם אינם חשים כך, הם מחפשים ביטוי לרוחם ומאווייהם במקומות אחרים. תופעה זו על פניה מצערת אומנם, אך בעומק יש בה נקודת אור גדולה. משום שהבעיטה בעולם ההלכה, כולו או חלקו, הנחווה כגלותי, מצמצם ולא רלוונטי, חושפת רצון להעמיק, לחיות חיים כנים ואותנטיים, לא מתוך פחד ויראה אלא מתוך בחירה ורצון, שהם מגמתה העליונה של התורה. הפתרון לחיפוש הזה לא תמיד נמצא בהליכה לתורות רוחניות, מוסריות או חברתיות מתחרות. פעמים רבות זהו חיפוש ללא כיוון, המוצא את ביטויו ברדיפה בלתי פוסקת אחרי מה שמסומן כערך מרכזי (מודע או לא מודע) – כסף, הנאות, מימוש עצמי, תרומה לזולת וכיוצא באלו ערכים ותחליפים כאלה ואחרים.
כמו אוהבים
מה הפתרון לדרישה הנוקבת הזאת לחיים מקוריים ועצמיים, שאין בהם כפייה וכפיפות לכללים שרירותיים ולא מובנים? רבות נחלקו חכמי הדורות הקודמים בדבר הנחיצות והחובה לדרוש בטעמי המצוות, אולם הרב קוק אינו משאיר פתח להתלבטות. הוא מבהיר כי בדורנו הנשמות הן גדולות, והן דורשות גם תשובות גדולות: "בעל הנשמה הגדולה, תכף שהוא עוסק במצווה, נשמתו ממנה שואלת, מה היא תכליתה של המצווה, איך היא פועלת לטובה, באיזה אופן אפשר לקשור אותה עם הדעת ועם הרגש"? הוא ממשיך ומבהיר כי תשובה לקונית בדמות "זהו רצון ה'" אינה יכולה לספק, ויש צורך להעמיק בטעמי המצוות כדי לקבל כוח ושמחה לקיומה של המצווה (שמונה קבצים, א, ת). במקום אחר הוא מבהיר כי כשהמעשים נשארים בגדר "מצוות אנשים מלומדה", "לא לבד שלא יועילו, אלא גם ישפילו עוד את הרעיון, וסוף שפלות הרעיון להיגמר בביטול המעשים בשאט נפש" (שמונה קבצים, א, ח).
מכאן שאם אנו חווים ורואים בעצמנו ובסביבתנו מאיסה במצוות, תחושה של חוסר התאמה בין עולם ההלכה לעולם המוסר והמעשה שלנו, הרי יש כאן קריאה פנימית מתוככי נפשנו להעמיק עוד ועוד בהבנת מהותה ואורה של המצווה. המלאכה אינה קלה, ולא תמיד אנו פנויים ונכונים לה, אך אין דרך אחרת ואין אנו רשאים להיבטל ממנה. העולם על פיתוייו ושלל גווניו קורא לנו ומחייב אותנו להעמיד דרך חיים גדולה ומוארת שנרצה בה, שנשמח בה, שנבין לעומק כיצד היא מבטאת את כל פינות חיינו בצורה הטובה ביותר.
ומה עושים בינתיים? האם נבעט בכל דבר שאין לנו הבנה בו וחיבור אליו? האתגרים גדולים ונדרשת עבודת התאמה ובירור בין עולם ההלכה לעולם הדעת, המוסר והרגש שלנו, שהם מעורבבים עם שלל העולמות המקיפים אותנו. יש לנו אילנות גדולים להתלות בהם, תלמידי חכמים העסוקים בעבודת הבירור, אך לא תמיד יש לנו את הזמן, הכוח, היכולת והפניות לחבור לעבודה הנוקבת הזאת. לכן מדריך אותנו הרב קוק, כי לצד ההבנה של מקור הרצון הקיים בנו למרוד בעשייה הטכנית, החיצונית, ובד בבד עם החיפוש אחר מהותם של הדברים, יש צורך להמשיך ולאחוז גם במוכנות הישנה והטובה של קבלת עול. מי שמאמין בתורה מן השמיים ושואף לקרבת ה', הרי שקבלת העול הרי היא כמצוי לעיתים בין אוהבים הסומכים זה על זה. שאיפתם היא להתחבר מתוך שיח והבנה הדדית, אך הם נכונים גם ללכת כעיוורים באפלה אחרי אהובם ולעשות את חפצו בידיעה שיש תכלית לבקשותיו מהם.
יחד עם המוכנות לקבלת עול לעיתים, חשוב גם להימנע מהגבלת מרחב הבחירה האישי במקום שאין הדבר נחוץ. הרב קוק מבהיר כי חוסר ידיעת ההלכה מרחיב את גבולם של האיסורים ופוגע בביטוי הבריא של הנטיות הנפשיות והמעשיות של האדם. התוצאה היא מחנק בלתי הכרחי ובלתי אפשרי, שמביא את האדם לרצות לחטוא ובונה "מחיצה של ברזל המפסקת בינו ובין אביו שבשמיים" (שמונה קבצים, ח, פב). עיקר האדם הוא רצונו, שהוא כוח החיים המרכזי שבו, וכל דבר שמחליש ומטשטש אותו אינו רצוי. מטרת התורה היא לנתב את הרצון אך לא לבטלו.
יחד עם זאת, הרב קוק מזהיר מפני המחשבה המוטעית כאילו כבר חלף זמנן של המצוות המעשיות שכן העולם נעשה כל כך מוסרי, עד שהוא לא צריך לכאורה הדרכות מעשיות להנחות את דרכו. הוא מבהיר כי העולם והאדם יגיעו לרמת התפתחותם הגבוהה ביותר רק אם ימשיכו לאחוז ב"שמירת המנהגים והמסורת, האמונה והמצוות".
ד"ר שפרה מישלוב היא מנהלת הקליניקה למשפט עברי באוניברסיטת בר אילן
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)