אם ההורים מחליטים ביחד זה יותר קל.  סמארטפון
אם ההורים מחליטים ביחד זה יותר קל. סמארטפוןצילום: מתי שריקי, ערוץ 7

בשנה שעברה, כשהבת הגדולה של סיגל רובין סיימה כיתה א' בבית הספר הממלכתי יגאל אלון בהוד השרון, היא סיפרה לה על ילדים בכיתה שכבר מחזיקים בסמארטפון. היא תיארה את חיי החברה בצהרון והעידה שהילדים עם הסמארטפונים כבר לא משחקים כל כך עם כולם, אלא ספונים בתוך המכשיר שלהם.

נורות האזהרה של סיגל החלו להידלק בתחילת השנה הנוכחית, כשהיא הבינה שהנושא מצריך חשיבה מחודשת. "אצלנו, כשהילדים מגיעים לכיתה ג', הם מתחילים ללכת לבד ממקום למקום. הורים רבים מתחילים לחשוב על דרכים לשמירה על קשר עם הילדים ולשם כך קונים טלפונים, סמארטפונים כמובן", היא מתארת. "ממש צבט לי הלב שאנחנו הולכים לקראת הדרך הזאת. זה מוקדם מדי להתמכרות הזאת שאני מכירה כל כך מקרוב".

סיגל הבינה שהכדור נמצא אצלה בידיים והתפקיד שלה כהורה הוא להיכנס לפעולה. "ידעתי שחייבת להיות דרך לא ללכת בסחף הזה. מהצד השני, לא רציתי שהבת שלי תהיה האחרונה שאין לה טלפון. חשבתי איך פותרים את זה, כי להורים חשוב לשמור על קשר עם ילדים, ויש את הלחץ החברתי. מתוך הצורך הזה הגעתי למסקנה שחייב להיות פתרון אחר".

כך עלה אצל סיגל הרעיון של הטלפונים ה"טיפשים", שעונים על הצורך של הקשר עם הילדים. הם זמינים אם צריך ויכולים להתקשר, אבל לא מעבר לכך. "הגעתי למסקנה שאם קבוצה של הורים מחליטה על זה ביחד כהחלטה קהילתית, יהיה הרבה יותר קל להעביר את זה. הילדים לא מרגישים לבד, כי הם לא היחידים בלי סמארטפון".

ההחלטה הייתה פשוטה, אבל הביצוע הרבה פחות. "דיברתי על זה עם הסביבה הקרובה שלי וראיתי שהורים רבים לא מתחברים לרעיון, וכדי לשכנע אותם הייתי צריכה לגייס טובים ממני ולהביא לבית הספר שלנו הרצאות. מתברר שהנושא כל כך בוער עד שכל מומחה שפניתי אליו התייצב בשמחה".

הראשון היה פרופ' יאיר עמיחי המבורגר, מומחה לפסיכולוגיה של הטכנולוגיה. "הוא אמר שהדבר שהכי דרוש היום זה לדחות את הגיל של השימוש בסמארטפונים, היות שזה נחוץ לעיצוב האישיות של הילדים". כעורכת חדשות בחברת החדשות, סיגל הפעילה קשרים אישיים וגם איש התקשורת דרור גלוברמן הגיע. "דווקא אנשים שקרובים לעולם הטכנולוגיה מבינים למה חשוב לא לתת לילדים סמארטפונים בגיל מוקדם. זה לא משאיר לילדים זמן לשחק עם עצמם ולהיות יצירתיים".

כך התקדם התהליך, שלצידו הוקם דף הפייסבוק "תנו לגדול על שקט", ובמהלך השנה טופטף הנושא כמעט בכל דרך אפשרית. כעת, בסוף השנה, אפשר כבר לדבר על תוצאות. "בכיתה של הבת שלי יש רוב מוחלט שלא קונה סמארטפון, חלק גדול הצטרפו אליי לרכישה קבוצתית של טלפונים טיפשים, חלק קנו כבר במהלך השנה באופן עצמאי, וחלק גם לא קנו בכלל והם מרגישים מצוין. הלחץ החברתי ירד באופן משמעותי. יש בית ספר נוסף בהוד השרון ששמע על היוזמה בפייסבוק והצליח לגייס כמעט כיתה שלמה. התחושה שלנו שהבשורה נופלת על אוזניים כרויות".

מה לגבי הגורמים הרשמיים של בית הספר?

"מנהל בית הספר שמע על היוזמה והתלהב ממנה מאוד. הוא אמר שזה לא מתפקידו להתעסק בנושאים שמחליטים עליהם בבית, אבל אמר לנו 'הפעם אחרוג ממנהגי ואברך'. בבתי ספר יסודיים עדיין לא מוציאים את מכשיר הטלפון מהתיק בזמן הלימודים, לפחות עד כיתות ד'‑ה'. כך שבתי הספר הם פחות הזירה, אנחנו צריכים להתעסק בנושא כקהילה. זה בידיים שלנו. אנחנו רוצים ופונים למשרד החינוך לאמץ את הרעיון ולחשוב איך הוא מעודד אותו ברחבי הארץ. אנחנו סבורים שיש כאן ערך חינוכי מהדרגה הראשונה".

אז מה בעצם הגיל הנכון?

"המומחים אומרים שהגיל הנכון להתחיל להשתמש בסמארטפון הוא חטיבת הביניים, אבל המציאות היא שזה קורה קצת קודם. מבחינתנו גם דחייה בשנתיים היא פרס גדול ומשמעותי לילדים שלנו וליכולת שלהם ליצור קשרים חברתיים, לתקשר זה עם זה ולבנות את העולם הפנימי שלהם - בלי להיות תלויים בתגובות של הסביבה, בלייקים ובשיתופים".

מערב פרוע של סלולרי

סיגל מזכירה שהאייפון יחסית טרי בעולם, "הוא קיים רק 11 שנה ואנחנו עדיין בשלב הניסויי, אנחנו עדיין לומדים מה זה עושה לנו כחברה. אני מרגישה שזהו אחד מהצעדים הראשונים לניהול טוב יותר של הטכנולוגיה הזאת. יש לי בבית את כל הטאבלטים והמחשבים, אבל יש משהו שונה בסמארטפון - בזמינות בכף היד, ובהתמכרות למתח הבלתי נגמר 'האם קיבלתי התראה או ההודעה'. זה משהו שאשמח לדחות לשלב מאוחר יותר. היוזמה הזאת עושה חסד עם הילדים".

"הקמפיין הזה הוא רק ההתחלה", מבטיחה יעל מן-שחר, אשר מתמחה בתחום הפסיכולוגיה של הטכנולוגיה, תחום שחוקר את השפעות הטכנולוגיה על האדם מההיבט הפסיכולוגי. "זה מזכיר מאוד את התהליך שעבר עישון סיגריות במקומות ציבוריים. זה לא קרה בבת אחת, אבל היום אין דבר כזה. בכל מקום יש שלט שאסור לעשן. זה אותו תהליך בדיוק. הרגולציה המקסימה הזאת התחילה מההורים ולאט לאט נראה חוקים שמיושמים בשטח".

מן-שחר בטוחה שבעתיד נראה שינוי בכל נושא ההתנהלות עם הסלולרי. "איך שהדברים מתנהלים כרגע זה מערב פרוע", היא קובעת. "כל אחד בכל גיל יכול לרכוש אקדח ולירות בו כמה שהוא רוצה. אמא אחת סיפרה שהיא קנתה סמארטפון לילדה שלה בת השלוש. אם היה חוק במדינת ישראל שאוסר זאת, כנראה זה לא היה קורה. באנגליה יש חוק שאסור לחשוף ילד לסמארטפון לפני גיל ארבע. קודם מתחילה רגולציה בבתי הספר, אחר כך במקומות ציבוריים וכן הלאה עד שזה יחלחל אצל כולם".

המחקרים שיעל נחשפה אליהם מדברים על כך שאין לתת לילדים סמארטפון לפני גיל תשע, מאותה סיבה בדיוק שלא נותנים לילד לחצות כביש לבד בגיל הזה. "הסיבה היא הבשלה מוחית. משהו קורה למוח של הילד בגיל תשע, הוא יכול להסתכל על משאית ולהחליט שהיא מספיק רחוקה. ילד בן שמונה טועה יותר בשלב הזה והסיכוי שלו להידרס גבוה יותר. כך גם עם סמארטפון. אם הורה מגביל את הילד בהורדת משחקים ואפליקציות מסוימות, בגיל תשע יש סבירות גבוהה יותר שהוא יידע להתמודד עם החוקים".

שיעורי זהירות בדיגיטל

יעל נמצאת היום בשנה השלישית למחקר, וגילתה נתונים מפתיעים במיוחד. מתברר שהשימוש בסמארטפונים וגם במחשבים משפר בהכרח תפקודים של המוח, כאשר בתווך ישנה נקודה מסתורית. כשעוברים אותה – הדבר גורם לניוון של אזורים במוח. כלומר, השימוש בסמארטפון מפתח עד נקודה מסוימת ואז גורם נזק, מה שכמובן משתנה לפי הגיל ומאדם לאדם. "יש דרך לדבר על הנקודה הזאת, כל אדם יכול להרגיש איפה היא עוברת אצלו".

כך למשל במקרה של ילד שיושב שעות רבות מול המחשב. אם כשהוא עוזב את המחשב הוא ילד חברתי שיוזם מפגשים חברתיים ויודע להתמודד עם חידות קוגניטיביות גם בלי עזרה של מחשב, מה טוב. אבל אם אחרי שהוא עוזב את המחשב הוא יושב על הספה בלא מעש, לא רוצה לפגוש חברים ולא יודע להתמודד עם תרגילים פשוטים - יש כאן בעיה.

לדידה של יעל, פתרון מוצלח של הנושא מצריך טיפול משולש של הגורמים הרלוונטיים. "צריך שהילדים יעברו שיעור זהירות בדיגיטל, כמו זהירות בדרכים. כשמסבירים להם - הם מבינים. במקביל צריכה להיות הסברה להורים, איך כמה ולמה. ואחרי זה - הסברה גם למורים. רק כך נצליח ליצור שינוי של ממש. ילדים שמקבלים מכשיר פשוט בלי תהליך, זה עלול ליצור קרע בינם לבין הורים וכאוס גדול".

בחברות סינון התוכן מברכים, אבל גם מעלים לא מעט תהיות. "אנחנו מעודדים כל יוזמה שגורמת לילדים פחות להתמכר לשימוש בסמארטפון ולהימנע מתכנים פוגעניים. זו משימת חיינו. המטרה היא לפתח מערכת הגנה, במיוחד שמדובר בילדים בכיתות ב'‑ג'", אומר צביקה אילן, סמנכ"ל שיווק בחברת נטספארק. "צריך רק לראות בעיניים מפוכחות האם היוזמה תחזיק מעמד גם מצד הילדים, או שהם כבר עם ישויות עצמאיות שלא ממש בקלות אפשר לגרום להם להיפטר מהרגלים שקשורים לצריכת תוכן, משחקים ומדיה - אלא צריך יותר לנהל אותם בתחום הזה".

"במכשירים הפשוטים אני לא בטוח שאפשר לגשר על הפער בין מה שמספקת הטכנולוגיה הזאת ובין מה שהילד רוצה", הוא אומר בספקנות, "זה פער שעלול לגרום לכך שהילדים יחפשו את מה שאיותה נפשם במקומות אחרים. קצת דומה לתופעת שני הטלפונים בחברה החרדית, אחד כשר והשני פחות".

לדידו של אילן, העבודה צריכה להתרכז בשני מוקדים: ציר החינוך - ההורים, וציר הטכנולוגיה - שבו המומחים נותנים מענה טכנולוגי של הגנה מיטבית למי שכבר משתמש בסמארטפון. "לתפיסתי, הגיל הנכון להתחיל להשתמש בסמארטפון הוא בתיכון. אבל העולם לא סובר כמוני והגיל הולך ויורד. רק מבחן הזמן יעיד האם יוזמה כזאת תחזיק מעמד או לא".