לפני כשבוע וחצי נהרג יונתן ינקלוביץ בן 18 לאחר שנפל מצוק סמוך למודיעין. הוריו, עידו ויודית, מספרים לערוץ 7 על העוצמה השקטה והתכונות המיוחדות שלו: "הלך לעולמו בגיל 18 אבל הספיק לחיות חיים שלמים".
אמו סיפרה כיצד באחד הימים הוא ניגש אליה וסיפר על החלטה שקיבל על עצמו, "אני זוכרת את היום שבו הוא אמר לי, 'אמא קיבלתי על עצמי לחייך לכל אדם'. זו הייתה מין החלטה כזאת בגיל מאוד צעיר, אני זוכרת שאמרתי לו בהצלחה. ולפי מה שמספרים הוא עמד בזה ממש בכבוד".
"הרבה אנשים עצרו אותי ברחוב ואמרו לי כמה התפילה שלו משרה עליהם אוירה של תפילה, כמה הוא חייכן וכמה הוא נותן כוחות לאנשים. הוא פשוט ניגן והלחין וכתב מנגינות ובאמת רצה לקרב אנשים דרך המוסיקה. הוא קנה לעצמו קלרינט כי הוא אמר שזה כלי מאוד חסידי ונורא שמח כי הוא נורא רצה לשמח. זה הילד. זה הבן אדם. האיש הקטן הגדול", סיפרה יודית על חיבורו למוסיקה ולאנשים.
אביו עידו הוסיף, "הוא היה אדם שאוהב אנשים, ראה את עצמו וקיווה להיות סוג של קרליבך. אנחנו שמענו אותו במשך כל השנים מדבר על עם ישראל, בוכה על עם ישראל וחי חיים של שמחה וביטחון כשהוא מאיר לכולנו ולכל מי שמסביבו את הדרך".
יונתן ז"ל היה קשור מאוד לתורה כפי שמספר אביו, "הוא התחיל ללמוד תניא בגיל 11 וחצי. היה קם בשעה 4:30 בבוקר לומד תניא עד למניין הראשון ואז בזמן שבבית הספר היו מתפללים הוא היה ממשיך בלימודי קודש אחרים. בכיתה ח' כשהחבר'ה מחפשים ישיבות הוא חיפש מקום שלומדים בו רק תורה. הוא אמר לנו, 'אני אוכל תמיד להשלים את הבגרויות אחר כך' והוא גם הוכיח לנו".
יודית סיפרה על המניע שגילתה בדיעבד לרצון של יונתן ללמוד סנפלינג, "הוא למד סנפלינג ואני חשבתי לתומי שהוא למד את זה בתור אקסטרים של נער, התלהבות כזו. החבר'ה מהסנפלינג סיפרו שהוא אמר להם שהמטרה שלו זה ללמד אנשים להתגבר על הפחד שלהם".
ההורים סיפרו על אהבתו לארץ ישראל שהובילה אותו ללמוד סנפלינג, "הוא מאוד מאוד אהב את ארץ ישראל כל מה שקשור אליה, אהב לטייל".
"יונתן עבר קורס מאוד רציני עם הרבה דגש על בטיחות, ידע היטב לעבוד בצורה בטוחה וגם עשה בזה בלי סוף אימונים. ברגע אחד של קלות דעת הפנס שלו היה ללא בטריות, החבר'ה עוד לא הגיעו והוא חיפש בחושך מקום לגלוש. לא עושים דבר כזה".
אביו מדגיש כי לא מדובר בתאונת סנפלינג, "זו הייתה תאונה של חוסר תשומת לב. יונתן אפילו לא הספיק להוציא את תיק הסנפלינג מהרכב. הוא קבע עם שני חברים לאימון גלישת לילה, דבר שהוא ידע והכיר. יונתן לא חיכה להם והוא הגיע לפניהם ברכב שלו יום קודם. בפנס שלו לא היו בטריות ובמקום להמתין הוא יצא וחיפש נקודה לגלוש. הוא נקלע לאזור מאוד מסוכן וקשה ואולי המסר פה זה מה שיונתן לימד אותנו תמיד 'אני נער. נערים צריכים להתנער ולזוז' אנחנו מכירים בזה ואנחנו בעד שתתנערו אבל טיפה להיזהר. לא על קצה המצוק, שם לעצור".
האב עידו משתף בהתלבטות מה המסר שהוא מבקש להעביר, "אנחנו יכולים ללכת למקום הזה של 'ונשמרתם לנפשותיכם' וזה מקום חשוב אבל אנחנו לא רוצים, יש פה דברים כל כך הרבה יותר גדולים. יונתן היה לב הנוער בנווה צוף הוא הכניס למקום הזה רוח של תורה, של אהבת ישראל ושל שמחה. כולם אומרים לנו את זה. מהחניכים שלו, דרך המדריכים שלו וכל מי שהיה מסביבו. אנשים הלכו אחריו. הייתה לו מנהיגות שקטה. השבוע יוצאים החבר'ה לטיול לזכרו עם המילים שהוא הנחיל בהם: נחת רוח. הכל צריך להיות בנחת רוח".
בשנים האחרונות היישוב נווה צוף התמודד עם מספר אירועים קשים כאשר לפני כשנתיים בעקבות הצתת היער הסמוך נשרפו ביישוב 20 בתים ולפני שנה נרצחו שלושת בני משפחת סולומון. עידו מספר על ההתמודדות של הנוער ושל אנשי היישוב עם האירועים, "הנוער המקסים לקח על עצמו את כל המשימות האלו בצורה הכי רצינית שאפשר. לפני שנתיים שבת חיי שרה שרפו פה 20 בתים ביישוב, ובמשך כמה חודשים יום ולילה נוער היישוב נרתם לצבוע, להכין, לשפץ, לסייד, לסחוב, לפרק להרכיב ועבדו קשה ביותר כולל תמיכה נפשית באנשים וחיבוק".
לדבריו, "אחת הנשים שהבית שלה נשרף אמרה לנו, 'אני שלא הסתמכתי מעולם על אף אחד, הנוער הזה החזיק אותי והסתמכתי עליהם. את אותו נוער פגשנו אחר כך אצל משפחת סולומון אחרי הרצח וכל האתגרים. הפעם גילינו על עצמנו כמה שהנוער הזה יודע ולחבק ולתת. הם היו איתנו מהרגע הראשון לאורך כל הדרך. ישבו איתנו, לא משו מהמקום יום ולילה וזה עזר כל כך. עזר לפרק את הכאב כמה שאפשר ועזר לנו לעבור את הימים הללו".
"כשיצאתי מאבו כביר, וזה רגע שלא מאחלים לאף אחד להיות בו, והפקידה שואלת האם אתה צריך טלפונים של חברה קדישא לא הבנתי על מה היא מדברת כי בנווה צוף לא נתנו לנו לטפל בשום דבר כל היישוב עשה ודאגו להכול", מספר עדו.
ההורים מסיימים במסר אופטימי ובאמונה שדרכו של יונתן תמשיך, "הדרך הזו שהוא כל כך רצה להוציא החוצה דרך של אהבה גדולה, ביטחון ואמונה, הדרך הזו תצא החוצה. אנחנו רואים את זה בנוער נווה צוף איך שזה הולך ופורח, אנחנו רואים את זה בסניפים אחרים ואנחנו מקווים שנצליח גם אנחנו לתת את חלקנו כדי שזה יתפשט".