"מחמישי אני כבר במחשבה איך ייראה שישי שלי. האם אספיק לקנות, לנקות ולבשל. אני חייב להצטייד בחלה, ויהיה לי יין כשר בבית שאוכל לברך עליו... אני מגביה כוס, מברך על החלה ושומט כל מלאכה".
במילים האלה, בריאיון שהעניק לפני שנתיים ל'ידיעות אחרונות', גילה אסף אמדורסקי לעולם שהוא שומר שבת. אמדורסקי לא ראה את זה בבית. "מעולם לא הלכתי עם אבא לבית הכנסת, מעולם לא ראיתי אותו עורך קידוש. החלל הזה נכפה עליי ואני מורד בגזירה הזאת". ההתקרבות של אמדורסקי ליהדות וההחלטה שלו שלא להופיע בשבת לא היו אמורות להיות נחלת הכלל או לשרת אותו, להפך. "הדברים הפרטיים האלו יפים רק כשהם פרטיים. אני מוכן לומר שאני לא עובד בשבת. אל תזמינו ממני הופעות בשבת, זה לא יקרה. אני יהודי".
ההכרזה הזאת של אמדורסקי, שהיה הילד הרע של תעשיית המוזיקה הישראלית, הייתה מפתיעה. מפתיעה אבל לא מופרכת. ב‑20 השנים האחרונות עשרות אומנים עשו צעד נועז כשהחליטו שהם לא מופיעים בשבת. אצל חלק גדול מהם זה התבקש כחלק מתהליך של התקרבות ליהדות, לפעמים אפילו מעבר לאורח חיים דתי מלא. אבל אחרים החליטו ששבת הוא יום מנוחה, כפשוטו. הופעות בלילות שבת עדיין מתקיימות, אבל בשנים האחרונות, פה ושם, כבר קשה למצוא אומן אורח שיסכים להגיע.
"זה קשור ביכולת של אומנים להודות במסורתיות שלהם ובמזרחיות שלהם מהבית", מנמק נתנאל לייפר, עורך באתר 'כיכר השבת' ומבקר מוזיקה. "רוב האנשים שלא מופיעים בשבתות הם לא כאלה שקמו יום אחד ופתאום התחילו לשמור שבת, אלא גדלו ככה. בשלב מסוים הם 'התקלקלו', אבל היום יש להם את הכוח להגיד 'אני מסורתי, אני לא מופיע בשבת'".
לייפר בהחלט תולה את התרחבות התופעה בסדר הגודל של הזמרים שמצטרפים אליה. "כשאומנים כמו עומר אדם עושים כזה צעד ובכל זאת מצליחים, זה נותן לאחרים רוח גבית. כשישי ריבו וחנן בן ארי, שנחשבים היום לאומנים ישראלים לכל דבר, לא מופיעים בשבת והשמיים לא נופלים, זה סימן לאחרים. הרי פעם היו אומרים לאומן: אם לא תופיע בליל שבת, אף אחד לא ייקח אותך. אתה תהיה עני". לייפר מזכיר את הפרשייה של עומר אדם והפסטיגל. לפני שנתיים הוצע לאדם להשתתף במופע הפופולרי, אך הוא דחה את ההצעה משום שאינו מופיע בשבתות. שנה אחר כך שוב הוצע לו לקחת חלק במחזמר, שהוא המאסט התרבותי של חנוכה. הפעם ניאות הפסטיגל להתפשר ושינה את הלו"ז כולו בשביל הזמר המצליח. הוויתור של ההפקה לטובת אדם, גרר אחריו עצומה של 'ישראל חופשית' להחרמת הפסטיגל. אבל המוחים מחו וההצגה שיחקה כמתוכנן.
מי שהודה בפה מלא שקיבל השראה מאדם הוא יובל שם טוב ("יובל המבולבל"). שם טוב התחיל לקבל עליו כמה מצוות קבועות בשנים האחרונות וגם דילל את הופעותיו בשבת. אבל כאומן של ילדים, הקושי לוותר על הכנסות בשבת אפילו גדול יותר. את ההכרזה הסופית שהוא סוגר את הבסטה בשבתות הוא עשה קצת לפני חנוכה של השנה החולפת. "בעזרת ה' בשנה הקרובה אני מקווה להפסיק את ההופעות שלי בשבת באופן מוחלט. אני רוצה להיות כמו עומר אדם, שהודיע באופן חד משמעי שהוא לא מופיע בשבת".
אולי גם הציבור עצמו מוותר על יציאה בלילות שבת? לייפר חושב שגם זו תופעה. לדבריו, גם הקהל מחפש יותר את המשפחה, פחות את היציאות והבילויים ואפילו פחות את מהדורות החדשות של שישי בערב, שפעם נחשבו לספינת הדגל של תוכניות האקטואליה. אנשים מרגישים היום שהם יכולים גם וגם, טוען לייפר, הם הולכים להופעות, אבל במוצאי שבת או בחמישי.
"האומנים רוצים לקרוץ לקהל הדתי"
מי שמאוד לא מרוצה מהתופעה הוא יוסי חרסונסקי, מבקר מוזיקה בגלי צה"ל ובעל אתר ביקורת המוזיקה 'יוסימיוסיק'. הוא חושב שדווקא יש ביקוש מהקהל להופעות בלילות שישי, והתופעה ההולכת ומתרחבת של אומנים שלא מוכנים להופיע בליל שבת פוגעת בקהל. "אם יש ביקוש, צריכה להיות גם היענות מצד האומנים. יש שרואים בשבת יום קדוש ויש שרואים בו יום של בילוי ופנאי". חרסונסקי לא מאמין בכנות כוונותיהם של האומנים. הוא חושב שהמניע להפסקת ההופעות בלילות שבת הוא תועלתני גרידא. "אני רואה שהחיבור בין דת ופוליטיקה הולך ומתחזק. פעם אומנים חששו להביע עמדות פוליטיות כי לא רצו לפגוע בקריירה שלהם. היום הם יודעים שאם הם יתקרבו לדת, הם יקבלו קהל גדול יותר".
אז זה בכאילו? אתה באמת חושב שהציבור הדתי עורך רישום מי מופיע בשבתות ומי לא?
"אני לא מאמין שזמרים בהיקפים כל כך גדולים הופכים פתאום לדתיים ולשומרי שבת. חוץ מזה, הציבור הדתי מאוד מדויק ועושה חשבונות. היום זמר צריך לחשוש מלפגוע בציבור הדתי. אני חושב שבחישוב ההפסד הכלכלי של יום שישי מול הרווח - יוצא הפסדם בשכרם. זו מניפולציה ולא דבר אמיתי". חרסונסקי חושב ש"רוב בני האדם עובדים לפי שיקולים מסחריים", וזמרים אינם יוצאי דופן.
מה עם קרן פלס שהכריזה שהיא עושה את זה מטעמים משפחתיים?
"היא כנראה מילאה את הקופה שלה. להופיע כזמר זה לא פשוט. זה מתחים, זה לחץ, יש בזה סוג של הקרבה. לנשים זמרות זו הקרבה אפילו יותר גדולה מאשר לגבר".
לפני שנתיים כתבה פלס ב'ידיעות אחרונות' טור תחת הכותרת "אמא של שבת", שעורר הרבה הדים. "כשהילדים קמים בבוקר לגן אני בדיוק מסיימת לכתוב על חיי כאמא, ואיזו מין אמא אני. כשהם חוזרים - המונית כבר מחכה לי מחוץ לשער לקחת אותי להופעה, שם אתרכז שוב בעצמי. ואז מגיע יום שישי. אז זהו, לא עובדת יותר על חשבון קבלת שבת. כי אם אני לא אפנה לילדים שלי זמן - ההפסד יהיה כולו שלי. אישה לא צריכה לבטל את עצמה ברגע שהיא הופכת לאמא, אבל יש אמצע. גם האמא חשובה. גם בת הזוג". אחרי כמה שורות שמבהירות כמה לא טוב להיות קיצוניים לשום כיוון, היא ממשיכה וכותבת: "רובנו נוטים תמיד להתפוצץ מרוב תחושת צדק, ואז אנחנו מתפצלים למחנות ומתחילים לפחד. אמא'לה! אז כתבו שגם אני מתחזקת. מה יש? קחו אוויר. אין פה באמת מחנות, ואני בסך הכול הפסקתי לעבוד בשבתות, ומדי פעם גם יש לי תפילה קטנה בלב. יודעים למה אני מתפללת? לשיר דואט עם אביתר בנאי".
"לא מעט חברים שלי התחילו להתפלל שחרית ולהניח תפילין, שזה מקסים בעיניי. אז למה אצלנו בחבר'ה מדברים על זה בערך כך: 'איבדנו עוד אחד', 'גם הוא נפל' או 'גם קרן מתחזקת'. אין חילונית ממני בעולם, ועם זאת שמור אצלי מקום חמים למסורת". באותו הטור היא גם סיפרה על סגירת האייפון בשבת, "לאפשר לילדים שלי כמה שעות של אמא עם עיניים".
רמי קליינשטיין הפסיק גם הוא להופיע בשבת. זה קרה לפני שלוש שנים, תוך כדי התקרבות ליהדות ולשמירת המסורת. קליינשטיין החל להניח תפילין, לשמוע שיעורים וגם לשמור שבת. "המערכת שלי המשיכה לסדר לי הופעות, עד שלפני חודשיים ומשהו הזיזו הופעה מכאן לשם, וכשרצו לקבוע אותה דווקא בשישי בערב אמרתי סטופ. כבר הרגלנו בבית את ארוחת יום שישי, לימדתי את אלכס אשתי לקדש על הנרות, נהניתי מאווירת השבת, אז למה לא לנוח בבית עם תיאו ועם משי ונועם, הבנות", אמר ל'ידיעות אחרונות'. גם קליינשטיין חטף. "לא תיארתי לעצמי שבבת אחת תתחיל מתקפה של 'הוא חזר בתשובה' וכולם יפלשו לחיים הפרטיים שלי כאילו שהם רוצים בכוח להוציא אותי מהארון. יכלו לכתוב עליי דברים הרבה יותר גרועים – שאני גנב, נותן שוחד, נוכל. מצד שני, יש כאלה שחושבים שלחזור בתשובה זה הרבה יותר גרוע מלהעלים הכנסות ממס הכנסה".
"אפשר להופיע גם במוצ"ש"
לפני שנה פורסם ב'בשבע' טור של ידידיה מאיר, ובו הוא גולל רשימה ארוכה של קרוב לארבעים אומנים שאינם מופיעים בשבת, וביקש מעל גבי העיתון שידברו על זה או יותר טוב, שיעשו מה שהם מצטיינים בו - שישירו על זה. הרי עיתונאים משחרים לפתחם והמיקרופון פתוח.
כשניסינו להגיע לאומנים כדי לדבר איתם על הצעד שעשו, על המשמעות החברתית והכלכלית של הבחירה לא להופיע בשבת, לא הצלחנו. כל הניסיונות, שהיו רבים, עלו בתוהו. הם או סוכניהם ענו בנימוס רב "לא", מסיבות מגוונת, חלקן יצירתיות להפליא. התחושה, בניגוד למה שחרסונסקי אומר, היא שאומנים רבים אולי לא מופיעים בשבת, אבל לא קל להם לעסוק בזה. גם כאלה שדבר שמירת השבת שלהם ידוע ומפורסם, לא רצו להתייחס לנושא. אולי הם חוששים להיצבע בצבעי חזרה בתשובה, כפי שכתבה פלס, אולי הם מפחדים ליפול לתוך בור ה"הדתה" שאין לו תחתית, כפי שקרה ל'סטורי של פסטיגל' בשנה שעברה. נדמה שבאווירה הציבורית הנוכחית, גם מה שהיה מותר לומר לפני שנה ושנתיים, היום הוא טאבו. מלחמות הדת החריפו באופן שגם זמרים שאוהבים מדיה ותקשורת צריכים לשקול כל מילה.
נורית כרמל, אשת יחסי ציבור שמייצגת אומנים כבר שנים ארוכות, לא מסכימה עם חרסונסקי. "חד משמעית, מידיעה, האומנים לא קורצים לציבור הדתי. כל אדם רוצה יום מנוחה אחד אם לא יותר מזה, ולא רק אם הוא דתי. אם האומן גדל בישראל והוא יהודי, אז הוא התרגל לכך ששבת הוא יום המנוחה. בבסיס אתה תרצה מנוחה ותרצה להיות עם המשפחה, זו הבחירה הטבעית".
כרמל מוסיפה ואומרת שאם, מסיבות אישיות ומשפחתיות, עולה הצורך לנוח בליל שבת ורואים שאפשר להתפרנס גם בלי להופיע בלילות שבת, אומנים ייטו היום לבחור באופציה הזאת. "החברה מכילה יותר. יש בה יותר ערכים של מסורתיות ושל משפחה. פעם צעד כזה היה נשמע מופרך, אבל היום זה כבר נשבר. מישהו מחליט שהוא לא מופיע ועוד אחד מצטרף אליו, במיוחד אם הוא מזדהה עם הערכים שלו. אז אם הקריירה של האומן מעשירה וממלאת אותו, הוא ילך על האופציה הזאת".
לא כל האומנים שהחליטו להפסיק להופיע בשבת, עשו זאת מטעם אמוני, דתי או משפחתי. יש גם כאלה שהטעם הכלכלי הניע אותם לקבל את ההחלטה, מתוך הנחה שהכסף שהם מרוויחים מעבודה בשבת, הוא כזה שאין בו סימן ברכה ואין רווח אמיתי מעבודה בשבת. "אני כבר 25 שנה לא עובד בשבת", אומר גם אלי יצפאן, שלא מבין על מה בכלל יש להרחיב בנושא הזה, "קטורזה לא עובד בשבת, גם יעקב כהן לא ועוד רבים. אנשים מבינים שאין בזה ברכה".
"המון אומנים לא עובדים בשבת", אומר גם גורם מרכזי בתעשיית המוזיקה בישראל, שביקש לשמור על עילום שמו, "שי צברי, ברי סחרוף, מזמן החליטו שאין בזה ברכה. הם רוקיסטים, עושים המון דברים, אבל בשבת הם לא מופיעים וזה כבר שנים ככה".
עידן עמדי, שהתראיין לעיתון 'בשבע' לפני כשנה, גם הוא שומר שבת. כשנשאל על ההתמודדות הכלכלית עם ההחלטה, הוא לא ביטל אותה אבל אמר "זה אחד הדברים הפשוטים שעשיתי בחיים. ברגע שאתה מצמצם את הכלכלי למה שאתה צריך ולא למה שאתה רוצה, הכול יותר פשוט". אצל עמדי, שנישא לאחרונה, השבת שייכת לעיר ירושלים, והיא כוללת קידוש וקריאה והרבה חברים.
אצל יצפאן ההחלטה כן נובעת מקרבה ליהדות ולרבנים. "הרב עובדיה אמר לי פעם: אין לי בעיה עם זה שאתה מחלל שבת. אבל זה שאתה מביא איתך עוד אלף איש לראות אותך, זה העניין". יצפאן מחבר את הטעם הדתי לעניין המשפחתי. "האומנים חושבים על זה שמגיע ליל שבת, הילדים בבית, ופתאום הם צריכים לעלות על הסעה ולהרחיק עד באר שבע או חיפה. הם חוזרים הביתה באחת בבוקר ואז קמים ונוסעים לעוד הופעה. כל השבת הולכת. אני מברך את כל מי שמפסיק להופיע בשבת ומקדיש 20 דקות לקידוש, לארוחה משפחתית ולראות את הילדים. תמיד אפשר להופיע במוצאי שבת".
"יותר אינסטגרם – יותר ניתוק בשבת"
"שבת זה יום שמרגיש לי מובן מאליו שלא לעבוד בו", אומר ישי ריבו, ומבהיר: "זה מעבר לעניין הדתי. אני חושב ששבת הוא יום שמפקס אותך. בעיניי להיות בלי טלפון, להיות מנותק מכל המסביב ומחובר למשפחה ולעצמך, זה הנס שלנו".
אומנים משלמים מחיר כבד יותר מאדם רגיל על שמירת שבת. אתה חושב שהם גם זקוקים למנוחה הזאת יותר?
"אני חושב שאומנים פעילים כן. זו השפיות שלנו. אומנם אף פעם לא עמדתי מול הניסיון הזה של שמירת שבת או אי שמירת שבת, בשבילי שבת היא מאה אחוז. אבל אלה שמתעסקים עם קהל, זמרים, אנשי מדיה ופרסום זקוקים לשפיות ולשקט יום אחד בשבוע. זה מעבר לרוחניות. בעיניי, ככל שיהיה יותר אינסטגרם ופייסבוק ומדיה בלי הפסקה, נראה יותר שמירת שבת. אנשים צריכים את זה".
דברים ברוח זו השמיע הזמר קובי אפללו לידידיה מאיר לפני שנה. "ברגע שיורדת השבת, הנפש שלי נכנסת לאיזה מצב ניוטרל כזה, שבו אני מרגיש טוב עם עצמי, מרפה מעצמי, קצת מתנתק מהעולם שכופה עליי לא פעם ולא פעמיים להיות חלק מעבדיו במהלך השבוע. מה לעשות, כדי לשרוד בעולם הזה אתה צריך להיות חלק מזה. אבל בשישי-שבת יש לך את המותרות לבחור פשוט להפסיק עם זה ליום אחד, כאילו חוזרת לך השליטה. יש איזה שהוא מקום כזה שבו אתה מרגיש שהחיים שלך חוזרים אליך ולא כופים עליך משהו אחר".
לדעת ריבו, חוץ מההתקרבות למסורת והצורך בפסק זמן מול המדיה, ההחלטה שלא להופיע בלילות שישי היא כבר לא הימור כלכלי כל כך גדול. זה, הוא אומר, קורה בזכות הקהל הדתי שיוצא יותר להופעות. הביקוש של הקהל הזה הוא להופעות באמצע השבוע, מה שמאפשר לאומנים להישען על מקורות פרנסה נוספים. "אם פעם הייתה אפשרות לעשות הופעות רק בחמישי-שישי, היום יש מוצ"ש ואמצע שבוע. אז אולי האומנים לא רוצים לדבר על זה כי הם מפחדים מתגובת התקשורת, אבל הגיבוי של ההופעות באמצע השבוע מאפשר להם לעשות את הצעד הזה, שלפני עשור היה התאבדות".
גם לקהל יש צד בהחלטה שלא להופיע בשבתות, אומר ריבו, שמסביר כי מקומם של שומרי המסורת בתוך הקהל משמעותי מספרית באופן כזה שהופעה המונית לא יכולה להתרחש בליל שבת. "אף אומן, אפילו לא אביב גפן, יעשה הופעה בקיסריה בליל שבת. גם מי שמופיע בליל שבת יימנע מהופעה המונית בערב הזה, כי הם יפסידו קהל גדול שלא יגיע".
דבורה קיציס, עורכת המוזיקה ב'כאן מורשת', מדברת על היבט אחר של השינוי שחל באומנים. היא מכוונת לתכנים של השירים עצמם, שעברו מזמן את הגבול של מה שבעבר היה לא מקובל. "הראשון שהנכיח את הדוסיות שלו בלי לפחד הוא שולי רנד. הוא לא התבייש באף מילה והעז להיות דוס בשירים, בטקסטים וגם במראה. הוא לא התחבא ולא עמעם את עצמו". במקביל יצא אביתר בנאי עם האלבום 'לילה כיום יאיר', שירים אינטימיים על מערכת היחסים שלו עם התורה והיהדות. שני האלבומים, של רנד ושל בנאי, זכו להצלחה מסחררת. הם פתחו לבאים אחריהם את השער לעסוק בנושאים שבין אדם לבוראו.
"יש תנועה נוספת והיא באה מהעולם המסורתי-ים תיכוני. בטקסטים של עומר אדם, ליאור נרקיס, ליאור פרץ, משה פרץ ועוד, אלוקים תמיד היה נוכח. העובדה שהם הכריזו שהם לא מופיעים בשבת העמידה את כל זה במקום מאוד מרשים". לדברי קיציס, גם בטקסטים של אומנים שלא נחשבים דתיים יש שיח עם הקדוש ברוך הוא - ארז לב ארי, נתן גושן, ברי סחרוף, וגם בניה ברבי, "הוא לא דתי אבל התכנים שלו עוסקים בנושא הזה ממש". וכמי שמלווה את עולם המוזיקה היהודי הרבה שנים, היא אומרת שזו תופעה שהולכת ומתרחבת. ואולי זה מה שנתחיל לראות כאן. אחרי שהאומנים למדו לעשות סטופ ולהרגיש גם את הרוח, אולי נזכה לשמוע את זה גם בשירים שלהם.