בשנים האחרונות גוברת בארץ ובעולם מגמת העדפת הליכים אלטרנטיביים להתדיינות המשפטית הקלאסית.
מגמה זו הובילה למתן סמכות רחבה לשופטים להציע לצדדים פסק דין בפשרה והקמת מאות מוסדות לבוררות וגישור. תקנות הדין האזרחי החדשות אף מקבעות את הפניית הצדדים לפגישת גישור טרם התדיינות בבית המשפט. למגמה זו יתרונות רבים, ובהם יעילות ומהירות הגעה לפתרון לסכסוך, הוזלת הוצאות ההתדיינות לצדדים ולכל המעורבים בה, פתרון בדרכי שלום שעשוי לצמצם את העוינות האישית בין הצדדים ועוד.
גם במשפט התורה הבאת הצדדים לידי פשרה היא בעלת מסורת ארוכת שנים. הגמרא במסכת סנהדרין מביאה דעות חכמים בשאלה האם פשרה בדין היא רצויה אם לאו, ומכריעה כרבי יהושע בן קרחה המגדיר את הפשרה (המכונה "ביצוע") כמצווה. כך גם נפסק בשולחן ערוך: "מצווה לומר לבעלי הדין בתחילה: הדין אתם רוצים או הפשרה? אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושה פשרה תמיד, הרי זה משובח" (חו"מ יב, ב). חכמי הדורות הוסיפו ודנו בצדדיה השונים של הפשרה, והגדירו באיזה שלב של הדיון נכון להציע אותה לצדדים, כיצד ובאילו תנאים. זאת בין השאר על מנת לוודא שהפשרה לא תהווה פתרון קל וזמין לדיין תחת הצורך לשקול ולהכריע, ולא תפגע בצדק.
דוגמה מאלפת למקרה שבו פשרה עשויה הייתה לחסוך לצדדים ולמערכת המשפט משאבי זמן והוצאות רבות מיותרות, נמצאת בפסק דין שפרסם לאחרונה סגן נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, השופט משה דרורי.
לפני כארבע שנים הגיש פרופ' מנחם כהן, מייסד מפעל 'מקראות גדולות הכתר' והעומד בראשו, תביעה כנגד פרופ' יוסף עופר, ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן וד"ר יהונתן יעקבס, מרצה בכיר לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן ובמכללת הרצוג. הוא טען כי השניים פגעו בזכויות היוצרים ובמוניטין שלו, בספרם 'תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל', בהעתיקם מרכיבים ייחודיים וחדשניים פרי מחקר של עשרות שנים מתוך פירוש הרמב"ן המופיע במקראות גדולות, שאותו הגדיר כמפעל חייו. בגין פגיעות אלה תבע פרופ' כהן סך של 800,000 שקלים, וכן צווי עשה שימנעו את המשך הפצת הספר ומכירתו. בסיכומיו הבהיר כי הוא "נפגע עד עמקי נשמתו מהתנהלות הנתבעים ומעזות המצח כלפיו", במיוחד לאור זאת שלנתבעים יש היכרות מוקדמת עמו והם קיבלו ממנו, לדבריו, חלק לא מבוטל מניסיונם והכשרתם (ופרופ' עופר אף עבד במסגרת מפעל 'הכתר').
הנתבעים טענו לעומת זאת, בין השאר, כי 'מקראות גדולות הכתר' הוא מהדורה עדכנית של נוסח היצירה הקלאסית המכונה 'מקראות גדולות', יצירה שהיא נחלת הכלל ואשר כוללת את הטקסט התנ"כי המקורי ("טקסט אשר שייך לבורא עולם ואינו מוגן על פי חוק", כלשונם בכתב ההגנה), על פרשניו ותרגומיו השונים (יצירות שאינן בנות הגנה בשל חלוף הזמן מאז יצירתן). בנוסף לכך הבהירו כי פרופ' כהן אינו מחבר 'מקראות גדולת הכתר' כי אם עורך ומהדיר בלבד, כאשר לצידו צוות גדול של חוקרים ועובדים השותפים לפרויקט זה. הנתבעים אף הדגישו כי ספרם העוסק בתוספות הרמב"ן הוא ייחודי וחדשני והוא פרי מחקר של כמה שנים, יחד עם צוות עובדים ועוזרי מחקר שכלל בחינת עשרות כתבי יד של הרמב"ן. בסיכומיהם הבהירו כי קבלת התביעה תהיה בגדר פגיעה קשה ומהותית בחופש הביטוי והיצירה האקדמיים, והדגישו כי הם נתנו לפרופ' כהן קרדיט מספק ברשימות הביבליוגרפיות של הספר, ובוודאי שלא העלימו את שמו במכוון ובזדון. הם אף הצהירו כי הם "מכבדים ומכירים בחשיבותו של מפעל 'מקראות גדולות הכתר', שפרופ' מנחם כהן עומד בראשו... ואת מחקרם שלהם הם עשו כדי להגדיל תורה ולהאדירה".
12,500 שקלים בלבד
בפסק הדין מפורטים ניסיונות רבים שנעשו מצד כבוד השופט דרורי להביא את הצדדים לידי פשרה, בין השאר באמצעות מגשרים מומחים לנושא, החל מהישיבה הראשונה שהתקיימה בפניו ולכל אורך ההליך. השופט סבר כי העניין הסתבך הרבה מעבר למימדיו הנחוצים, וכי די היה במתן קרדיט ופיצוי כספי מסוים בכדי לסגור את העניין בשלבים מוקדמים. למרבה הצער, כישלונם של ניסיונות אלה הוביל לארבע שנות התדיינות, 14 ישיבות ארוכות של דיונים שכללו תצהירים, עדויות, חקירות והגשת סיכומים ארוכים ומפורטים על ידי הצדדים (ולצד אלה תשלומים של מאות אלפי שקלים – שכר טרחתם של עורכי הדין המובילים שייצגו את הצדדים בתיק זה) ופסק דין ארוך שלו הקדיש השופט חודשים ארוכים.
בפסק דינו התייחס השופט דרורי, מלבד לתשתית משפטית תאורטית של זכויות קנייניות ובכללן זכויות יוצרים בדין הכללי והישראלי, גם לעמדת המשפט העברי בסוגיה. הוא הדגיש כי חוק זכויות יוצרים בישראל, הכולל הכרה בזכותו המוסרית של יוצר על יצירתו, נחקק בין השאר לאור ההלכה היהודית, ולכן נכון לפרשו על פי עקרונות ההלכה (כמו כן ציין את התיקון האחרון שנערך לחוק יסודות המשפט המפנה שופטים למשפט העברי, ולא רק למושג המעורפל: "מורשת ישראל", כפי נוסחו של החוק בעבר).
ביחס לזכות המוסרית של היוצר ביצירתו, הביא השופט דרורי את דבריו של הריא"ה הרצוג: "אין בתלמוד כל התייחסות ישירה לזכות מסוג זה. למעשה, לא הייתה יכולה להיות כל התייחסות מסוג זה, מאחר שבמשך מאות השנים הרבות שבהן יצרה התורה, במשמעות הרחבה ביותר של המונח, את המרכיב העיקרי של הלימוד, היה איסור על העלאת התורה שבעל פה על הכתב, ומה שכן הועלה על הכתב העלאתו נעשתה בפרטיות מוחלטת והוא נשמר כמגילה סודית, מגילת סתרים. ופרט לזאת, אין זה בטוח כלל שהחכמים הקדומים תמכו בהגנה שכזאת, מאחר שהם לא העניקו כל הגנה כנגד תחרות לחכמים הדגולים ולסופרים של המגילות הקדושות, משום שהמוטו שלהם היה 'קנאת סופרים תרבה חוכמה'". השופט הביא בהרחבה מקורות נוספים, ולמסקנה הביא את דברי הרב ווזנר: "דעת תורה נוטה דאיכא (שיש) איסור גזל וכו' במה שחברו המציא לגמרי מחדש, הן בספר הלכה וכיו"ב, וכן בשאר דברים – וכן הוא בדינא דמלכותא בכל מקום בעולם" (ראו הרב מיכאל אברהם, תחומין כה, עמ' 350).
לצורך הכרעה בעניין הקונקרטי הביא השופט, בין השאר, את תשובתו של הרמ"א (סימן י') שעניינה זכויות יוצרים של מהדיר ומוציא לאור של ספרי הרמב"ם מאות שנים לאחר פטירתו, לאחר שערך בו הגהות, תיקונים והתאמות. הרמ"א קבע כי דין מהדיר כדין מחבר ואין להעתיק את ספרו. לאור זאת נבחן פירוש הרמב"ן במהדורת מקראות גדולות הכתר, ונקבע על ידי השופט דרורי כי פירוש הרמב"ן במהדורת מקראות גדולות הכתר הוא יצירה מוגנת על פי דיני זכויות היוצרים, שכן הוא כולל אלמנטים חשובים של בחירת כתב היד והנוסח, וכן עזרי טקסט שונים. אולם השופט קבע כי הנתבעים לא העתיקו או סילפו את היצירה, והיא מהווה אך קומה נוספת על הקומה שהציב פרופ' כהן, ויש בה משום מימוש הזכות האקדמית למחקר. עם זאת הוא קבע כי היה ראוי שהם ייתנו לפרופ' כהן קרדיט הולם, יותר מזה שניתן לו. מכיוון שהוא הגיע למסקנה שהמוטיבציה שלהם בפרסום ספרם הייתה עניינית, מדעית ומחקרית, בלי כל אג'נדה אישית כלפי פרופ' כהן, ואי אזכורו כיאות נבע מתום לב, נפסק פיצוי בסך של 12,500 שקלים בלבד.
הנה כי כן, תביעה שהועמדה בתחילתה על סך של מאות אלפי שקלים, שאבה במשך שנים משאבים עצומים מהצדדים, מבאי כוחם, מהעדים ומהשופט, נגמרה כמעט בלא כלום. כל זה היה נחסך לו השכילו הצדדים לנטרל את המשקעים הרגשיים ולהגיע לפשרה כבר בתחילתו של ההליך. נוכל לפחות להתנחם בכך שזכינו בפסק דין תקדימי, יסודי ומעמיק, אשר מתווה דרך להמשך מחקר המעמיד את אוצרות פרשנות התורה על דיוקם תוך מתן הכרה והערכה למחקרים קודמים.
ד"ר שפרה מישלוב היא מנהלת הקליניקה למשפט עברי באוניברסיטת בר אילן
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)