"לא מאמינים שספרי התורה יחזרו אלינו"

הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן קיימה היום (שלישי) ישיבה ראשונה בנושא גזלת רכושם של יהודי תימן עם עלייתם ארצה.

את הישיבה הקדישה יו"ר הוועדה קורן לזכר הרב שלמה קורח זצ"ל שנפטר אמש ועדות בני משפחתו בנושא גנבת החפצים אמורה היתה להיות מוצגת בוועדה. בישיבה נשמעו עדויות אישיות על הרכוש שאבד למשפחות תימן עם עלייתם ארצה.

יו"ר הוועדה ח"כ נורית קורן אמרה בפתח הישיבה, "המסמכים שנחשפים עתה על ידי הוועדה, אינם מותירים מקום לספק בנושא. רואים כי הרכוש לא נעלם אלא נלקח וחולק. ואני שואלת: לא היה ראוי להחזיר את הספרים לאנשיהם? המסמכים מגלים שלא רק שכולם ידעו על הגניבה, גם ידעו בדיוק את היקפה ופרטיה. מדוע לקח אותם משרד הדתות? זוהי גניבה בחסות המדינה שהגיעה העת לתקן. נוכחנו בוועדה לשמוע לראשונה מגופים רשמיים כמו הספרייה הלאומית שמחזיקה בכתבים וספרים של עולי תימן שמודים שזה אכן בידם. איך קרה שמדינת ישראל שמרה על כל זה עד היום בשקט?".

לדבריה, "הנכסים האלו שידועים ומזוהים עם המשפחות, נמצאים בספריות ובמוזיאונים - נדרוש מכולם להשיב את הנגזל. יש כאלו שבעינם אולי היה קל לגרוס רשימות מסודרות של ספרי תורה שנלקחו מאנשים ונמסרו כנראה לסוחרים, אבל יש כאלו שלא פסקו מלבכות על זה עד יום מותם. זו הייתה מורשתם וחיבורם לדורי דורות אפילו לאלפי שנים. גזילת הספרים גדעה באחת את תורתם ומסורתם".

רבה הראשי של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב רצון ערוסי, אמר בישיבה, "הרב שלמה קורח זצ"ל שנפטר אמש והרים את יהדות תימן, זעק כל חייו על גניבת ספרי התורה של עולי תימן. אין גל עד יותר מכך שאנחנו ממשיכים לפעול מכוח זה וזה לזכרו. חורבן בית ראשון זה אותם ילדים שנעלמו והרכוש הגזול. חורבן בית שני, זה שאין פתרון לתעלומה הזאת. על המדינה לתת התנצלות אדירה ולשפות את בני תימן על הסיפור העגום הזה".

ח"כ מיכאל מלכיאלי ציין בדבריו כי הוא "מחזק את ידיה של ח"כ קורן שעושה עבודת קודש בוועדה הנחוצה הזאת. פשע בל יתואר הוא איך העלימו את חיי הרוח של יהדות תימן. ספר שמסביר את התורה, יכול להישאר לנצח נצחים אך הספרות של תימן נעלמה. סבי עלה מאיראן ואמר שהפירוש שכתב על התורה לקחו ממנו בכניסה לארץ והוא לא הצליח לשחזר לעולם את זה. צריכים לקרוא לכל מוסדות המדינה ולהציף את כל הסיפור מחדש עד שיצליחו לעלות שוב את הדברים שנגנבו".

איתמר אלשיך הציג בוועדה מסמכים רבים שכתב סבו מור יחיא אלשיך זיע"א ובהם תבע בפרוטרוט רכוש שהסוכנות לקחו ממנו. "סבי בכה כל חייו על כך ואמר כי עד שגזלו ממנו את הספרים, הוא לא שכח כלום מתלמודו, ומהצער שהמדינה גזלו את ספריו התחיל לשכוח את תלמודו".

אברהם אלשיך, סיפר עדות אישית: "גדלתי בתימן ועליתי ארצה בגיל 16. אבי היה אחראי על בית הכנסת ולפני העלייה אבי תכנן איך להעביר את הספרים ואיך לארוז. הוא הזמין קופסאות מיוחדת לארוז את הספרי תורה. יומיים שלמים ארזנו 18 ספרי תורה בקופסאות מיוחדות. אבא שלי מכר את כל החנויות שלו וכל רכושו רק בשביל המשלוח של הספרים. כשהגיע ליפו אבא שלי הלך לקבל את המשלוח ואכן ראה את זה. אמרו לו 'זה לא שלך'. אמר להם אבי אני יכול להביא עדות את כל הקהילה שאני זה שטיפלתי והעליתי את זה. זה לא עניין אותם".

אברהם חביב תיאר בבכי בוועדה: "כשעלינו למטוס, ראו שאנחנו לא מבינים אמרו לנו לרקון את כל הכיסים שהמטוס לא ייפול. אני ואחי לא נכנענו ולקחנו בכל זאת ספר תורה בן מאות שנים שעבר מדור לדור במשפחה שלנו. הגענו לנתב"ג. צחקו עליי שם השומרים ואמרו לי 'אתה בכלל יודע לקרוא בזה' ולקחו לי את זה. לימים, הלכתי ברחוב אלנבי בת"א וראיתי את זה למכירה באחת החנויות. אמרתי למוכר שזה שלי – זיהיתי לפי סימוני תיפורים מיוחדים שהכרנו במשפחה שהיה על האריזה של הספר תורה. הוא בהתחלה סילק אותי באיומים שיזמין משטרה. כשנענתי לשלם, הוא רצה סכום מופרך של 7000 דולר שלא היה לי וזה על ספר תורה שלי. כמו זה, ככה רכוש וכתבי יד רבים נגנבו לנו וזה כאב לב שלא מרפה מאתנו אך יום ולילה".

אורן וינברג, מנכ"ל הספרייה הלאומית, התייחס לאוסף אילת שבספריה הכולל את כל הרכוש של העולים שהגיע באנייה מיוחדת לאילת, "האוסף כולו מתועד. מה שמגיע אלינו זה מה שנשאר אחרי שאף אחד לא רצה. בכתבי יד תימנים רשום שמות של מעתיקים והם לא בהכרח בעלים. מדובר ב-450 כתבי יד והאוסף ממוחשב וכל אחד יכול להגיע לאותם פרטים. כל מי שיבוא ויוכיח בעלות יקבל את זה".