יש לה סיבה טובה להיות מודאגת מחוסר אמון הציבור. חיות
יש לה סיבה טובה להיות מודאגת מחוסר אמון הציבור. חיותצילום: הדס פרוש, פלאש 90

1

בשנים האחרונות מנהלים בכירי מערכת המשפט בישראל, נשיאי בית המשפט העליון, הנשיאים בדימוס וכן שורה ארוכה של שופטי בית המשפט העליון בדימוס, מסע של דה-לגיטימציה לביקורת על דרכו של בית המשפט העליון.

בקריאה ראשונה זו עשויה להישמע לכם קביעה מעט מרחיקת לכת, לכן אני מציע לכם להצטרף אליי לקריאה מודרכת של כמה קטעים נבחרים מנאומה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בכנס שנערך בבית הנשיא ביום שלישי השבוע.

"למרבה הצער, בעת האחרונה אנו עדים לכך שיש מי שהתנהלותה של המערכת כמערכת עצמאית ובלתי תלויה ברשויות האחרות היא לצנינים בעיניהם", אמרה חיות, "אותם אלה אף הרחיקו לכת ותיארו אותה כאנטי-דמוקרטית, אנטי-ציונית ואפילו כדיקטטורה שיפוטית שיש לרסק - כך ממש". הדברים נשמעים חריפים מאוד, אז הלכתי לבדוק, ואכן את צירוף המילים "דיקטטורה שיפוטית" אפשר למצוא פה ושם בדבריהם של מבקרי בית המשפט העליון, אבל מישהו שקרא "לרסק" את הדיקטטורה השיפוטית לא מצאתי, וזאת כשחיפשתי לא מעט, והיום גוגל, ישתבח שמו, זוכר הכול. תיאור חריף מהמציאות של דברי מבקרי המערכת הוא שיטה מצוינת להפוך אותם בהמשך למטרה טובה למתקפה.

"יש מי שטוען כי בהפעלת הביקורת השיפוטית מנתקת עצמה הרשות השופטת מהעם. האומנם?", תהתה חיות והשיבה, "ובכן, אם בודקים את מדד הדמוקרטיה הישראלית שפורסם בסוף שנת 2017, מגלים כי בית המשפט העליון זוכה לרמת האמון הגבוהה ביותר מבין מוסדות השלטון בישראל, אחרי הצבא ונשיא המדינה". חיות, מתברר, חושבת שאנחנו אידיוטים. הרי אם אמון הציבור בבית המשפט העליון היה כה גבוה, היא לא הייתה נזעקת לשאת את הנאום הזה. מתברר שחיות אומנם צודקת בנוגע לדירוג האמון של המוסדות השונים, אבל שוכחת לספר לנו נתון חשוב לא פחות. האמון בבית המשפט העליון לפי המדד הספציפי שעליו היא מדברת צנח מ‑76 אחוזים בשנת 2004 ל‑46 אחוזים בשנת 2017. שלא לדבר על כך שלפי מדדים אחרים מצב האמון בבית המשפט העליון נראה גרוע בהרבה. חיות מודאגת, ולמען האמת יש לה סיבות טובות מאוד להיות מודאגת.

בהמשך חזרה חיות על הקלישאה החבוטה שמקומה לא נפקד באף אחד מנאומיה של חיות ובאף אחד מהנאומים של קודמיה: "עלינו לזכור כי אנו, ככל רשות שלטונית אחרת, איננו חסינים מביקורת. עם זאת, מותר לצפות כי כל ביקורת וכך גם הביקורת המופנית כלפינו, תהיה עניינית ומכבדת". את מס השפתיים הזה מקפידים ראשי מערכת המשפט לשלם תמיד, אך תרשו לי לתהות, האם קרה לכם פעם ששמעתם ממי מהם על איזושהי ביקורת מוצדקת שהוטחה בהם? מישהו שם עשה פעם אחת איזשהו סימן שהוא קשוב למשהו מדברי הביקורת שנשמעים נגד המערכת? הרי לא ייתכן שמכל הררי הביקורת המוטחת במערכת המשפט אי אפשר לחלץ אפילו קורטוב של ביקורת עניינית וראויה. הלוא כן?

"כאשר מושמעות כלפינו השופטים התבטאויות הרחוקות מלהיות ענייניות ומכבדות, ניתן לצפות כי יהיה מי שיטרח לגנותן בשם הממלכתיות, על מנת לתבוע את עלבונה וקלונה לנוכח התבטאויות כאלה. למרבה הצער גינוי כזה מאחר לבוא, אף כי לעיתים גובלות ההתבטאויות בהסתה ממש, וזאת בין היתר מפי נבחרי ציבור", הוסיפה חיות לטעון. ואני, הדיוט משפטי שכמוני, פתחתי את חוק העונשין וגיליתי שהמילה "הסתה" היא לא סתם ביטוי גנאי שכזה. מדובר בעבירה בספר החוקים של מדינת ישראל, הנושאת בצידה עונשי מאסר לא קלים. כאשר חיות טוענת שהביקורת שנשמעת נגד בית המשפט העליון "גובלת בהסתה", היא מייצרת דה-לגיטימציה לשיח הראוי שחייב להתנהל סביב דרכו של בית המשפט העליון. חיות איננה אדם מהרחוב. מדובר באישה שיושבת על כס המשפט יותר מחצי יובל שנים. לכן אי אפשר לתת לה את ההנחה לפיה היא לא התכוונה בדיוק למה שהיא אמרה. מה שמסוכן כאן איננו הביקורת המוטחת בבית המשפט העליון, אלא הניסיונות להשתיק אותה באיומים מרומזים ואלגנטיים, תופעה שמזכירה משטרים פחות דמוקרטיים מזה שבו אנו חיים.

2

דין רדוף

אני אומנם פרנואיד, אבל זה לא אומר שלא רודפים אחריי, זו תמצית האסטרטגיה של בנימין נתניהו בימים אלו סביב סוגיית הבחירות לכנסת ה‑21. ביטוי בוטה במיוחד לאסטרטגיה הזאת היה ביום רביעי על שער העיתון 'ישראל היום'. בתמצית, בשביל מי שלא קרא או שמע, דווח שם שנתניהו החליט בדקה ה‑90 להימנע מבחירות ולנסות להחזיק מעמד עד למועד הקבוע בחוק, בנובמבר 2019. הסיבה, כך על פי הדיווח, היא "אינדיקציות" שקיבלו "מקורבים לנתניהו", לפיהן לאחר הבחירות, גם אם גוש הימין בראשות הליכוד יזכה לרוב מוצק, נשיא המדינה יבחר להטיל את מלאכת הרכבת הקואליציה על מישהו אחר ולא עליו.

לאחר שבבוקר התברר כי האפקט של הטלת הרפש בנשיא לא עובד כמצופה, עברו בסביבתו של נתניהו לקורבן השני, גדעון סער. "המזימה שפורסמה היום ב'ישראל היום' לא נולדה בבית הנשיא אלא אצל בכיר לשעבר בליכוד, שגם דיבר על כך עם כמה מהשותפים לקואליציה", אמר "גורם בסביבת נתניהו", ורמז באופן שאיננו משתמע לשתי פנים לשר לשעבר גדעון סער, שפתאום מצא את עצמו בלב הקלחת.

בבית הנשיא טענו הבוקר שמדובר בפראנויה, אך האמת היא שבשביל נתניהו הפראנויה היא כלי עבודה. לנתניהו טוב שהמערכת הפוליטית עסוקה רק בשאלת הבחירות, במקום בסוגיות החשובות שבאמת עומדות על הפרק. קל הרבה יותר לנהל ספינים על הקדמת הבחירות או דחייתן, מאשר לטפל בבעיית המסתננים או לפנות את חאן אל-אחמר. לנתניהו טוב גם שהבייס, תומכיו בימין, ירגיש שהוא חושש מהבחירות. נתניהו הכי טוב כשהוא אנדרדוג, ואם הסקרים לא יעשו אותו אנדרדוג אז גם כתבות שער שמקורן בספינים יעשו את העבודה.

3

בין פורמלי למהותי

ביום שני השבוע קיבל בית המשפט העליון בתוך שעות ספורות שתי החלטות מעניינות. הראשונה נוגעת להתמודדותו של יצחק פינדרוס על ראשות העיר אלעד והשנייה להתמודדותה של עינת קליש על ראשות העיר חיפה. שתי ההחלטות מעניינות במיוחד משום שהן לא היו זהות. מועמדותו של פינדרוס נפסלה ואילו מועמדותה של קליש התאפשרה בכפוף להגשתה מחדש כמו שצריך.

עקב לוח הזמנים הקצר עד לבחירות, שבוע ויום בסך הכול, ניתנו שני פסקי הדין ללא נימוקים, אולם מהתבטאויות השופטים באולם אפשר ללמוד משהו על הסיבות לכך שהפסיקות נראות אולי במבט ראשון לא תואמות זו לזו. מתברר שבבית המשפט העליון מבדילים בין דרישות פורמליות הנוגעות להגשת מועמדות ובין דרישות מהותיות. אם מועמדותה של קליש לא נחתמה בדיוק כמו שהיה צריך, אז אפשר לתת לה להגיש אותה מחדש כמו שצריך. אולם אם פידרוס לא גר באלעד, שום תיקון טכני לא יהפוך אותו לתושב העיר.

פסילתו של פינדרוס טרפה את הקלפים של 'דגל' וש"ס באלעד, והביאה את שתי המפלגות לנקוט צעד אחרון של ייאוש ולנסות להביא לדחיית הבחירות המקומיות בעיר. לכאורה מוסמך שר הפנים להחליט בנושא, אלא ששר הפנים הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי שנמצא בניגוד עניינים, ולכן עברה ההכרעה בנושא במהלך בזק לשר צחי הנגבי. אי אפשר לדעת בוודאות מה יקרה בסוף באלעד, אבל הסיכוי שהבחירות בעיר באמת תידחינה הוא קלוש. גם אם השר הנגבי ישתכנע, הסיכוי שבתי המשפט יסברו שפסילת מועמדות של מועמד שבכלל לא גר בעיר היא עילה ראויה לדחיית הבחירות, הוא קטן עד אפסי.

*** הפינה הכלכלית ***

לא נבחרים - לא משלמים

ביום שלישי הקרוב תתקיימנה כמעט בכל רחבי הארץ הבחירות לרשויות המקומיות. במרבית הרשויות הסאגה הפוליטית תסתיים באותו יום, ובחלק קטן מהן היא תימשך עוד שבועיים עד לסיבוב השני. מדובר כמובן באירוע פוליטי עצום מימדים, שני בחשיבותו אולי רק לבחירות לכנסת, אבל גם באירוע כלכלי בקנה מידה גדול מאוד. מימון הבחירות שמעניקה המדינה למתמודדים בבחירות המקומיות השנה יעמוד בסך הכול על כ‑600 מיליון שקלים. בהערכה שמרנית, הסכום שמגייסים המועמדים והרשימות המתמודדים ברחבי הארץ עומד על סכום דומה, כך שתקציבי ההתמודדות בבחירות המקומיות עומדים, בהערכה גסה, על כ‑1.2 מיליארד שקלים. מדובר בסכום משמעותי ש"נשפך" כולו בתוך תקופה קצרה של חודשים ספורים. מהסכום הזה נהנים הרבה מאוד גורמים במשק. כלי תקשורת (בעיקר מקומיים), בתי דפוס, חברות הפצה, וגם אלפים רבים של עובדים זמניים שנשכרים על ידי המועמדים והרשימות בכל רחבי הארץ.

אלא שהעסקים שעובדים מול המועמדים והרשימות הם ברובם בעלי ניסיון ויודעים שבבחירות עובדים רק במזומן. אין הכוונה כמובן לשטרות כסף, אלא לתשלומים שמועד פירעונם הוא מיידי, ולא הבטחות לתשלום עתידי, אחרי הבחירות או לכשירווח. מי שפחות מכיר את העסק ופחות יודע כיצד הדברים עובדים, הם העובדים הזמניים. מדובר בעיקר בבני נוער שמועסקים בעבודות שחורות כדוגמת תליית שלטים, חלוקת פלאיירים, עמידה בדוכנים ושלל משימות נוספות כפי מסת הדמיון האנושי של המועמדים והרשימות. בשביל נערים רבים זו נראית הזדמנות מצוינת להכנסה קטנה מהצד, באופן זמני ובלי צורך להתחייב לזמן ארוך. אולם רבים מהם לא מודעים לכך שהם שמים את זמנם ומרצם על קרן הצבי.

השבוע עלתה לדיון בכנסת התופעה הנפוצה מאוד של אי תשלום שכר לאותם נערים חרוצים, שעבדו קשה ויום למחרת הבחירות מעוניינים לקבל את שכרם. הבעיה קיימת אצל כולם, אבל היא חריפה במיוחד במקומות שבהם המעסיק הוא רשימה שלא עברה את אחוז החסימה. הרשימות הללו לא מקבלות מימון מהמדינה, ובניגוד להוראות החוק חדלות למעשה מלתפקד יום למחרת הבחירות. הנערים, שמבקשים בסך הכול לקבל את מה שמגיע להם, מוצאים את עצמם רודפים אחרי הרוח, וכסף - אין.

אז מה אפשר לעשות? אם הרשימה שבשבילה אתם עובדים איננה בעלת רקורד ארוך טווח במועצת העיר או הרשות המקומית, דרושה זהירות רבה. עדיף לדרוש לקבל לפחות חלק מהתשלום לפני הבחירות, או לקבל ביטחונות בדמות צ'קים דחויים אישיים של המתמודדים. אם זה בלתי אפשרי תצטרכו להחליט האם לקחת את הסיכון או פשוט לוותר על העבודה.

לתגובות: [email protected]