"הצבא לא עושה מספיק". מחאת תושבי עוטף עזה
"הצבא לא עושה מספיק". מחאת תושבי עוטף עזהצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"אנחנו במתח יומיומי כאן. הילדים בפוסט טראומה שהולכת וחוזרת מסבב לסבב. כל טריקת דלת בבית נשמעת כמו טיל באמצע הסלון. אנשים לא יכולים ללכת ברחוב כי הם חושבים שעוד שנייה ייפול עליהם טיל, והילדות בבית הספר לא שלוות כי הן לא יודעות מה יקרה בעוד חמש דקות. המצב הסוציו-אקונומי בשדרות גרוע כי אנשים מפחדים לעבוד כאן", במילים אלו מתאר ל'בשבע' אלירן ג'רבי משדרות את המציאות בשבוע החולף בגזרה הדרומית, שבוע שבו נשבר שיא חדש: יותר מ‑40 רקטות נורו לעבר יישובי עוטף עזה ושדרות, כאשר כיפת ברזל יירטה 17 מתוכן. מדובר בירי הכבד ביותר מהרצועה מאז תחילת אוגוסט.

בתגובה לירי הרקטות פתח צה"ל בשורת תקיפות רחבה על מטרות טרור של חמאס ברצועת עזה, אך הדבר רחוק מלספק את התושבים. לדברי ג'רבי התושבים מרגישים שמפקירים אותם. "אנשים אומרים עלינו 'יש להם מיגונית', אבל בצבע האדום האחרון המיגוניות ברחוב היו סגורות ואנשים ברחו לחדרי מדרגות. אחרי הירי אף אחד לא הרים טלפון לזקנים או לאימהות חד הוריות לשאול מה שלומם". את האשמה הוא מפנה לממשלה. "הממשלה מפקירה אותנו כבר 18 שנה, מהיום הראשון שלא דאגו שהירי הזה ייעצר. וזה שהם לא הגיבו בחומרה כשזה נחת על שדרות, גרם לכך שבסופו של דבר כל הדרום הופגז".

ג'רבי החליט לא להיכנע למצב הנוכחי ולא להתרגל לשגרת הירי, ובימים אלו הוא בשיאו של מאבק, כולל ביום הבחירות המקומיות, כאשר מאות מתושבי הדרום הפגינו נגד מדיניות הממשלה בעזה וחסמו את הכניסה לעיר אשקלון. "ביום שלישי שעבר נתניהו הגיע לכאן לחגוג יומולדת, קיבל ברכות מקיר לקיר, וכאות מחווה קיבלנו באותו ערב קסאמים. ראינו שכששיורים על באר שבע משביתים את כל הדרום, אבל כשיורים על שדרות, הצבא לא עושה מספיק, ולכן הציבור החליט שהוא כבר לא שותק. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, ובמוצ"ש פתחנו במחאה וסגרנו את הכבישים בכניסה לשדרות. יותר מ‑500 איש הגיעו לאירוע במפגן כוח מרשים ביותר. דתיים, חילונים ועולים חדשים, כולם הגיעו. ביום שני יצאנו באוטובוסים מהסינמטק בשדרות לסגור את איילון ולחסום את הכבישים בתל אביב, כי דין שדרות כדין תל אביב. הם לא שונים מאיתנו. מדינת ישראל צריכה לתת מכה חזקה לעזה, ואם מישהו לא יכול להחזיר את השקט שיניח את המפתחות וילך הביתה. אם מישהו לא יעשה משהו זה יגלוש לבאר שבע, אשקלון ואשדוד, והמדינה תהיה שוב משותקת כמו בצוק איתן".

לעשות מלחמה מהאוויר

לצד תושבי שדרות, מי שחטפו פגיעות ישירות הם יישובי עוטף עזה הקרובים לגדר. "בחמישי החלו אצלנו האזעקות, וביום שישי באחת וחצי בלילה היה שוב צבע אדום ולאחריו נפילה בקיבוץ. זה היה מלחיץ. יש לנו משפחות דתיות שלא היו יכולות להגיע לטלפון בשבת, ומהלחץ אם הם בסדר או לא, לא ישנתי כל הלילה", אומרת מיכל לנשנו מקיבוץ כרם שלום. "גם בעשר בבוקר בשבת היו אזעקות ויצאנו לממ"ד, ובסוף זה נפל בצד של עזה". אנשי כרם שלום יצאו להפגין גם הם, ואף ניסו לחסום את מעבר כרם שלום לסחורות לרצועת עזה. "יצאנו לסגור את המעבר כי יש לנו תחושה שהמדינה לא יודעת מה אנחנו עוברים, ילדים רוצים שגרת חיים רגילה".

ההתמודדות של מיכל היא בראש ובראשונה כאמא לילדים. "לא קל בתור אמא, מצד שני זה לא משהו שגורם לי לארוז את הפקלאות ולנסוע לסבא וסבתא בצפון. אני משתדלת לעשות מה שאני יודעת, ולא משחררת את הילדים אם אני לא יודעת מה המצב. הכי בטוח לי שהם בבית, שם יש לי שליטה על המצב. כשהם מפוזרים אני לא יודעת מה קורה. לילדה בת השלוש אני לא נותנת להסתובב לבד, אבל הגדולים הולכים לחברים, ומכיוון שבכל בית יש ממ"ד אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא שאנחנו יודעים את תמונת המצב רק מהרגע להרגע, בלי שמישהו מתריע לנו איפה ייפול קסאם".

את הזהירות היא מקפידה ליישם גם כשמוכרזת הפסקת אש. "ההודעות על הפסקות אש מגיעות מהצד הישראלי ולא מעזה, ולכן צריך יותר להישמר ויותר להיזהר. אני תמיד מקפידה שנהיה ליד מבנה סגור ולהרחיק ילדים מהחלונות, אז למשל אנחנו לא הולכים לפינת החי. לקיבוץ אומנם מגיעה תקשורת וגם השרים בנט וליברמן היו אצלנו, אבל בשורה התחתונה אנחנו לא רואים שמגיבים. מצד שני אני לא יודעת אם אנחנו רוצים מלחמה. אם אפשר לעשות מלחמה מהאוויר בלי להכניס את החיילים שלנו פנימה, אני בעד".

הדרום אומנם עלה לכותרות בסוף השבוע האחרון, אבל בשביל מיכל ושכניה מדובר רק בתוספת לשגרה השבועית של ההפגנות בגדר. "מדי יום שישי אנחנו עדים להפגנות ורואים את החיילים מרחיקים מהגדר את אלו שמתקרבים מאוד. טווח המרחק הוא כזה שהגז המדמיע שיורים שם עף עלינו, וזה ממש לא נעים, כי הגז צורב בעיניים ובאף. התוצאה היא שבימי שישי אנחנו פשוט לא יוצאים מהבית מארבע אחר הצהריים עד שבע בערב".

למרות האמור מיכל מקיימת חיים שגרתיים. "אנחנו הולכים לעבודה, שולחים את הילדים למסגרות, ורק דואגים שתמיד יהיה מבוגר אחראי ביישוב, ויש רבש"ץ שמגלה פי שמונה ערנות. אפילו בימים האחרונים אנחנו בשגרה רגילה, ולא שקלתי לשנות משהו בגלל המצב. בסך הכול ביומיום האווירה לא כזאת נוראית".

פחד מתמיד

גם ביישובי עוטף עזה היותר מרוחקים התחושות לא קלות. "אנשי הדרום חווים פה משהו שלא נתפס בשכל. ההשפעה על הילדים זה קטסטרופה מתגלגלת, ולא ברור אם לא יהיה להם נזק בלתי הפיך. השבוע עשרות טילים שרקו כאן, וניצלנו רק בחסדי ה' יתברך ובעזרת מערכת כיפת ברזל ותפילות", אומר הרב יהודה חורב, תושב היישוב מעגלים. "האווירה לא פשוטה. הזעקה היא קשה, יש חרדות ויש בהלות, כבר לא ישנים בלילה, השינה היא לא שינה, פחד מתמיד וקטסטרופה משתוללת, ה' ירחם. אישה שקמה בשתיים בלילה עם ילדים קטנים ובדרך למקלט הילד נופל לה, ובוקר אחר כך קורה שבגלל המצב בעלה לא עובד. יש כאן זעקה גדולה של 'מאין יבוא עזרי' ממש. רואים אוזלת יד של כולם". את התקוות היחידות במצב הנוכחי הוא תולה בקדוש ברוך הוא. "זה כבר לא צבא ולא משטרה וזה לא ביטחון. רואים בחוש שזה משהו אלוקי להעיר את כולם מהתרדמה. רואים את רחמיו על כל מעשיו כמה הקב"ה מרחם עלינו. התחושה לא פשוטה, אומרים שמי שמאמין לא מפחד, אני אומר הפוך, מי שמאמין כן מפחד, כי מי שמאמין ולא מפחד, לא יודע".

למרות המצב, הרב חורב לא מתייאש. "חס ושלום שלא ניפול ולא נתייאש. טיל קסאם יכול להרוג 50 איש, וכשרואים בחוש שהטיל מפספס זה מחזק את תחושת גודל הנס. כולנו צריכים תפילה ותשובה לחזק את עם ישראל. כל אחד צריך לעשות תשובה, כל אחד הוא יונה בתוך מעי הדג. תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה. כל אחד בעצמו יכול לשנות את המציאות עם מילה טובה או חסד", אומר הרב חורב. "השבוע התפללתי על כלל ישראל אצל אבי הרב ברוך חורי זצ"ל כדי שנצא מאפילה לאור גדול. אין לנו דאגה, מודים לבורא עולם. ונפלאותיך בכל רגע ממש. בני אדם פוחדים מהאווירה אבל יש ביטחון בבורא עולם".