רודף העפיפונים
רודף העפיפוניםצילום: ישעיה פיינברג

לפני מספר שנים, כאשר קראת בשקיקה את הספר "רודף העפיפונים", עלו במוחי תמונות מחיי הסיפור והספר. חלקן קשות, חלקן קשות מאד וחלקן איך נאמר? מציאות החיים הקשה באפגניסטן.

כשראיתי שתיאטרון גשר מעלה את ההצגה העונה לשם הזה חשבתי כיצד זה ניתן להביא לקשי הבמה סיפור כה מורכב, כה עלילתי ותמונתי באמצעות מספר שחקנים ותפאורה.

וכאן הופתעתי ונדהמתי. כשרון אדיר של הבמאי נועם שמואל וצוותו לצד צוות שחקנים מוכשר ביותר שמיטיבים לאורך שעתיים ורבע להביא את עולם החיים המורכב, עולם שנשלט בידי הטאליבן מחד ואנשים תאווי בצע ורשע מאידך. הסיפור אינו קל, אבל איכותו מדהימה.

סיפור הצגה עוסק בכמה רבדים של שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת בקאבול בירת אפגניסטן. זהו סיפור על חברות, בגידה ועל מחיר הנאמנות. סיפור על אבות ובנים. אב שלא אוהב את בניו בצורה שווה, פעמים מתאכזר להם ופעמים יודע גן לבכות. ויש לו סיבה טובה לכך.

כל זה על הרקע של קאבול, בירת אפגניסטן - עיר קסומה, ססגונית, מלאת ריחות אקזוטיים, בזארים שוקקי חיים ותחרויות להפרחת עפיפונים.

והתחרות הזו היא שגורמת לכל עלילת הסיפור והמחזה.

שני ילדים, אמיר וחסן, גדלים באותו הבית, באותה השכונה אך שניהם שונים. אמיר (אבי אזולאי) יוצא הדופן בכישרונו הבימתי בתפקיד כפול. הוא גם המספר, בעל רהיטות ונוכחות בימתית יוצאת דופן והוא גם אמיר בחיי ההצגה והסיפור. הוא בנו של איש עסקים מכובד בעוד שחסן הוא בנו של עלי, משרת בביתו של אמיר.

אמיר הוא פאשטוני, ("התלמידים" בלשונם) המנהל אורח חיים מוסלמי סוני. חסן (אף שטוח) הוא האזארי, בן למיעוט אתני נחשל ומנודה. לשניים קשר אמיץ, עד שאחד מהם בוגד בחברו. ספק חברים, ספק אדון ומשרת אבל גורלותיהם נשזרים זה בזה במעשה שירדוף את אמיר שנים רבות אל חיים אחרים ביבשת אחרת.

ההצגה הינה עיבוד לרומן הראשון של הסופר האמריקני ממוצא אפגני, שהפך גם לרב מכר חאלד חוסייני ומאז צאתו בשנת 2003 זכה להצלחה מסחררת, כולל עיבוד לסרט שהיה מועמד לפרס "גלובוס הזהב".

הלל קפון עושה עבודה נפלאה בתפקיד חסן המשרת הנאמן ובהמשך בתור בנו של חסן, שבו הוא מצליח לצקת עומק ייחודי לדמות. לצידם דורון תבורי הוותיק בתפקיד באבא (האבא הכל יכול), כולם כאמור מוכשרים ותורמים ליצירת תוכן נפלאה ואיכותית.

הצגה נפלאה, איכותית ומלאת עניין ויופי.