אמיתי פורת
אמיתי פורתצילום: גרשון אלינסון

התחלה/ לפני 47 שנים. נולד וגדל בכפר עציון שבגוש עציון. השני מתוך עשרה אחים ביולוגיים ואחות אחת באומנה.

אבא/ הרב חנן פורת ז"ל. איש חינוך, חבר כנסת, ממחדשי ההתיישבות בגוש עציון וממקימי גוש אמונים. חלפו שבע שנים מפטירתו. "אבא השאיר אחריו הרבה אור וטוב. בשבילי הוא קודם כול היה אבא במובן הכי משפחתי ואינטימי. הוא העניק לנו אהבה וקבלה, והיה מורה דרך בשבילנו".

תורת חיים/ "הנחמה היא שמשהו מהנשמה של אבא ממשיך להאיר את הדרך. כשאני קורא מהכתבים של אבא, כמו פרשת השבוע מדי שבת, אני מסוגל לשמוע אותו אומר את זה בקולו. הנשמה של אבא מאירה לנו את הדרך, המורשת שהשאיר אחריו נמשכת והולכת".

אבא נפצע/ כשהיה בן שנתיים אביו נפצע במלחמת יום הכיפורים כששירת בחזית הדרום. "הוא נפצע קשה מפגז מרגמה שפגע בו ישירות אבל לא התפוצץ מיד. אני כמובן לא זוכר את תקופת השיקום, אבל אני זוכר את הצלקות שנותרו בגופו. בהמשך אבא סיפר לא מעט על הפציעה ועל התחושות שלו באותם רגעים דרמטיים".

אמא/ רחל (70), בת משואות יצחק. "כולנו למעשה בני הגוש. זה צרוב לנו בנשמה". בזמן השיבה לגוש אמו התייצבה לעזור, ושם פגשה את מי שלימים יהפוך לבעלה. "תמיד הייתה עיקרו של בית. עם רגישות ותשומת לב לכל אחד מאיתנו".

נולד לתוך הנס/ "בסך הכול ארבע שנים לפני שנולדתי עשה דור ההורים מהפיכה היסטורית כשחזרו לאדמת גוש עציון. לעומתם, דור הילדים גדל לתוך מציאות טבעית של חיים בגוש. כל הילדות שמענו סיפורים על הקרבות בכפר עציון ועל שנות הגעגועים לגוש, אבל כילדים לא הבנו את גודל השעה".

רוח חברתית/ "כל השנים אמא עבדה בבית התינוקות בקיבוץ, ובגיל 45 יצאה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, תחום שקרוב לליבה. בכלל, העשייה החברתית והלאומית בערו בה תמיד, כמו הפעילות למען עליית יהודי ברית המועצות או קליטת יהודי אתיופיה".

אחות אומנה/ כחלק מאותה מעורבות חברתית, כשהיה בתיכון הגיעה לביתם לאומנה אחות קטנה, ליז בת השמונה. "אני זוכר שההורים שיתפו אותנו בהחלטה, והתפעלתי מהם למרות שזה היה נראה לי מעשה שרצוי וטבעי לעשות. לא מעשה גדול מהחיים אלא בתוך החיים. היא אחותנו לכל דבר ועניין. לגמרי חלק מהמשפחה".

תנועת נוער/ "כשהייתי בכיתה ו' פתחנו בקיבוץ סניף של בני עקיבא. הייתי תקופה קצרה מדריך". ובכובע של המזכ"ל הוא מסביר כי "בקיבוצים יש גם מדריכי נוער ופעילות בלתי פורמלית ענפה, כך שיש תנועת נוער אבל הנוכחות שלה בגלל המערכות הכפולות היא פחות דומיננטית. אנחנו מנסים לראות כיצד אפשר לשלב נכון בין השניים".

לגדול בקיבוץ/ "בכפר עציון לא הייתה לינה משותפת. לאורך שעות היום היינו כל החברים יחד, ואחרי בית הספר הלכנו לבית הילדים. כילדים היינו שותפים בעבודה בקיבוץ. עשינו רישיון לטרקטור ועבדנו בפלחה ובמטעים".

חקלאות/ "העבודה החקלאית היא חלק משמעותי ממי שאני. היא אומנם סיזיפית ואין בה הרבה הילה, אבל היינו גאים להיות עובדי אדמה. פרט לכך, מדובר בחינוך למשמעת עצמית, ליגיעה ולחריצות. כל ההוויה הקיבוצית הזאת הייתה חלק קסום מהילדות שלי".

תיכון/ למד בישיבה התיכונית נווה שמואל באפרת. "תקופה חשובה בחיים. קצת לצאת מהחממה הקיבוצית. פגשתי חברים חדשים וזה הוציא אותי קצת מהבועה. גם עצם הלימוד הישיבתי היה חשוב ומצמיח".

הגדרה עצמית/ "בגיל ההתבגרות היו לי הרבה שיחות בירור עם אבא, חלקן נוקבות, אבל זה היה שיח חשוב ומשמעותי בשבילי. הרבה סביב שולחן שבת או הלמידה המשותפת. כנראה באופן טבעי היה לי איזה צורך לבדל את עצמי, כדי להגדיר את עצמי ולגבש תפיסת עולם השקפתית, פוליטית ודתית משלי".

צבא/ עם סיום התיכון התלבט לאן לפנות, ולבסוף הלך לישיבת עין צורים של הקיבוץ הדתי, "שנה חשובה בעיצוב העולם הדתי-אמוני שלי". אחריה התגייס לשלוש שנים בסיירת צנחנים. בהמשך נשלח לקורס קצינים ואף נשאר בקבע.

מה עם שליחות?/ "בשירות לחצו עליי ללכת לקורס קצינים, ולא אשכח שיחה שניהלתי על כך עם אבא. הוא שאל למה בעצם ללכת לקצונה. דיברתי איתו על הגשמה עצמית ועל האופקים שזה פותח, ואז הוא הסתכל עליי ושאל בתמיהה: 'ומה עם שליחות?!'. הוא האמין שתחושת השליחות חייבת להיות בתשתית של העשייה שלנו, אחרת לא באים עם הרוח הנכונה".

לומד/ אחרי הצבא חזר לשנת לימודים בישיבת הקיבוץ הדתי, "כשעוד הייתה בעין צורים", ובמקביל עבד במטעים בקיבוץ. בסוף אותה שנה נישא למיקי (מיכל). כזוג צעיר הם קבעו את ביתם בכפר עציון.

החצי השני/ מיקי (46), פסיכולוגית חינוכית. עובדת בשירות הפסיכולוגי-חינוכי של מועצת גוש עציון ובמרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים. נשואים מזה 23 שנים. "אישה מסורה ואהובה. שותפה הכי חשובה שלי בחיים. בצומתי החלטות בחיים היא שם כדי לכוון ולעזור ולשקול דברים בצורה מאוזנת ונכונה".

הנחת/ ארבעה. הבכור אייל (19), "אוטוטו מתגייס", אחריו עופרי (17), שחקנית נבחרת ישראל בכדורגל נערות, "ממש עבודה קשה אבל מספקת מאוד ומאתגרת מבחינת דתית", נועם (14), תלמיד כיתה ט', ויותם הקטן, בן עשר. "חבורה מתוקה מאוד".

אקדמיה/ תואר ראשון למד באוניברסיטה העברית במדעי הרוח עם דגש לתנ"ך והיסטוריה, "תחום שתמיד עניין אותי. גם בבית האהבה לתנ"ך הייתה מורגשת". בהמשך עשה גם תואר שני במקרא.

מחנך/ עם סיום התואר החל לעסוק בחינוך והוראה. "לימדתי בתיכון הקיבוצי בקבוצת יבנה". קרוב לעשור לימד שם, ובמקביל הפך למנהל קהילה ומזכיר הקיבוץ בכפר עציון.

מזכיר הקיבוץ/ "בסוף זו אחריות למקום שגדלת בו. כפר עציון בימים ההם קצת שקע. הרב אלישיב קנוהל ז"ל פנה אליי ואמר שצריך לחזק את הקיבוץ, ואני צללתי לתוך זה. זה היה משהו עמוק של משימת התיישבות. האתגר היה לקלוט משפחות צעירות חדשות, לבנות הרחבה של היישוב ולהצמיח את המקום. זה תפקיד חשוב ולמדתי בו המון".

לתנועה/ חמש שנים כיהן בתפקיד, ואז במשך כמה חודשים למד בבית מורשה בירושלים, "לקצת חמצן רוחני". בעקבות פנייה של מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי דאז נחמיה רפל, הוא מונה לרכז מחלקת חינוך בתנועה.

מכינה/ "כמו כל התנועות המיישבות, באותן שנים כבר לא היו הקמות של יישובים חדשים אלא התמקדות בצמיחה ופיתוח מוסדות. אחד הפרויקטים היה להקים מכינה קדם צבאית. באו חניכים מהשטח וביקשו מכינה ברוח הקיבוץ הדתי. לשלב לימוד ועבודה חקלאית, תורה ועבודה במובן הכי בסיסי. כך הוקמה מכינת יונתן בעלומים".

מכינה מעורבת/ המכינה בעלומים משותפת לבנים ובנות. "כרגיל בחינוך יש אתגרים. סביבה מעורבת היא התנסות חשובה אבל מחייבת התייחסות מיוחדת מצד הצוות. אני לא טוען שיש דרך אחת בלבד, אבל אני מאמין שיש מקום גם למוסד כזה. לחלק מהחבר'ה זה יותר מתאים".

מזכ"לות/ לפני כשנתיים נבחר לעמוד בראש תנועת הקיבוץ הדתי. "הבחירה בי הייתה סוג של העברת הלפיד לדור הבא". כיום תנועת הקיבוץ הדתי מונה 23 יישובים, חלקם במעמד עמיתים. "אנחנו עשרה אחוזים מהתנועה הקיבוצית הכללית".

רלוונטיות/ "התיישבות, פיתוח והרחבת יישובים קיימים והקמת התיישבות חדשה ומתחדשת תוך שמירה על הרוח המיוחדת לקיבוץ הדתי, רוח תורה ועבודה. לצד זה הקמה והרחבת מוסדות החינוך ופיתוח דרכים להגשמת משימות לאומיות - זה האתגר וזה רלוונטי לחלוטין גם בדור הזה".

עוצמה/ ולמה להתאגד כתנועה? "יש קבוצה מכובדת של יישובים חקלאים דתיים שחיים מתוך הגשמה של ערכי תורה ועבודה, מקיימים ערבות הדדית ועם מכנה רעיוני משותף. כתנועה הם מקבלים את הדבק החברתי והרעיוני ואת התשתית הארגונית להרים יחד משימות רחבות וכלליות".

עם הפנים לעם/ "התנועה ראתה ורואה את קיבוציה גם כמכשיר למשימות לאומיות, כמו מוסדות החינוך, אולפני גיור ועברית, גרעיני הנח"ל, מוסדות רווחה, קליטת עלייה ועוד. כיום המשימות משתנות וצומחים למשל גרעינים לחיילים בודדים ובתים לבעלי מוגבלויות ועוד. לקיבוץ הדתי יש בהחלט תפקיד לאומי חשוב".

אם זה לא היה המסלול/ "מי יודע, אולי עוד אמשיך לעסוק בחינוך ותורה בדרכים שונות".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קם בדרך כלל בין חמש לשש בבוקר, מתארגן ונוסע לעבודה ולתפילת שחרית, "או בסדר הפוך" - לפעמים נוסע ישירות למשרד, לפעמים לפגישות עבודה בקיבוצים ברחבי הארץ, לפעמים למקומות אחרים, הכול בהתאם ללו"ז. הולך לישון בסביבות חצות.

דיסק ברכב/ שירים עבריים מכל הסוגים ובמיוחד אהוד בנאי, אתי אנקרי, אביתר בנאי וישי ריבו.

השבת שלי/ "זמן להתחבר לקודש, לנשמה היתרה. זמן ללימוד תורה ופרשת שבוע, לשמוע את קול ה' הקורא לנו מתוך המקרא, להתחבר לאוצר האדיר והעמוק של פירושים ומסורת ישראל. לפעמים זמן ללמד שיעור בפרשת שבוע, זמן למשפחה הגרעינית והמורחבת בסעודות משותפות, בסיפורים, בדיבור ובניגון".

דמות מופת/ בנימין זאב הרצל. "בגלל הפיכת הלב של אדם מתבולל כביכול שמחובר לעמו בעומק הנשמה ובכל נפשו ומאודו לתחיית ישראל ותקומתו, בגלל החיבור בין חלום ומעשה כדבריו בסיום ספרו אלטנוילנד: 'בני אדם יסודם בחלום וסופם לחלום - בנפשו יביא חלומו'".

מפחיד אותי/ "בעיקר הפחד מהפחד, הפחד שמשתק וגם אובדן אמונה ואמון".

משאלה/ "שתהיה לי באופן אישי ולעם ישראל הגבורה של ההגשמה, שמחייבת לפעול בהווה, והגבורה של הסבלנות, שיודעת שהתוצאות אינן תמיד בכאן ועכשיו".

כשאהיה גדול/ "עוד לא מספיק יודע, אבל לעסוק במה שיחבר את ההתיישבות והחברה בכלל עם תיקון עולם, ותמיד להמשיך לחלום ולהגשים".

לתגובות: [email protected]