מדינה פלשתינית בחבל עזה ובצפון רצועת סיני היא יוזמה חדשה שמציע תא"ל (במיל') אמיר אביבי, לשעבר מפקד בית הספר להנדסה צבאית, סגן מבקר מערכת הביטחון ומפקד חטיבת שגיא המופקדת על הנגב וגבול מצרים.
במסמך שחיבר אביבי יחד עם בנג'מין אנטוני, קצין (במיל') שלחם במלחמת לבנון השנייה והשתתף במבצע צוק איתן, מדברים השניים על בניית מדינה פלשתינית ריבונית, רציפה ורחבת ידיים בעזה ובצפון סיני לאורך חוף הים, תוך הישענות על הצורך של מצרים לחזק את מעמדה הבינלאומי. הם מציעים גם מתן אזרחות פלשתינית לתושבים הפלשתיניים ביהודה ושומרון. במתווה שלהם, איש לא אמור לעזוב את ביתו בכוח, אולם המדינה הפלשתינית בדרום תעודד את הפלשתינים שלא גרים בתחומה להגר אליה, ובכלל זה תושבי יהודה ושומרון.
"בתוכנית שלנו אין יותר ויתורים טריטוריאליים מצד ישראל. מצד שני לא לוקחים מהפלשתינים מה שכבר יש להם אלא מוסיפים שטח גדול בסיני", מסביר אביבי. לדעתו כיום קברניטי המדינה לא מבינים שחובה לייצר סדר יום מדיני-לאומי. "מדינת ישראל שבויה בקונספציה שאין באמת פתרון ושצריך לנהל את המצב בתוך מציאות של סטטוס קוו. אין הפנמה של גודל השינויים ההיסטוריים שמתרחשים מסביבנו וההזדמנויות החדשות שנוצרו לפתרון מחוץ לקופסה".
הוא גם חושב שהתוכנית שלו תיתן פתרון לאחת הסוגיות הבוערות של מערכת הביטחון – עזה. "יש הבנה בכל העולם ובארץ שעזה היא פצצת זמן מתקתקת שדורשת טיפול. לכן יש תומכים רבים לרעיון של עזה תחילה. בניית מדינה פלשתינית בת קיימא בעזה ובצפון סיני ועיסוק ביהודה ושומרון בשלב מאוחר יותר. כמובן שזה יהיה פשוט בהרבה אחרי שכבר קמה מדינה פלשתינית שבסיסה בעזה".
להפסיק לגמגם
הטלטלות הביטחוניות והפוליטיות של השבוע-שבועיים האחרונים מציפות מחדש את אחת השאלות המשמעותיות שמטרידות אזרחים ופוליטיקאים: לאן מועדות פניה של מדינת ישראל מבחינה מדינית? כיצד אפשר לפתור את המצב הקיים – הן מול עזה והן מול הרשות הפלשתינית?
"הבעיה היא שהימין יודע מצוין להגיד מה לא. לא לפתרון שתי המדינות, לא לאוסלו, לא להתנתקות. אנחנו יודעים להסביר יפה מאוד למה התוכניות הללו הרות אסון, אבל כששואלים אותנו 'אז מה כן?' אנחנו מגמגמים", אומרת ל'בשבע' שרה העצני-כהן, יו"ר תנועת 'ישראל שלי'. ביום חמישי הקרוב, כ"ט בנובמבר, תקיים 'ישראל שלי' את "ועידת האינטרס הלאומי", ועידה מדינית שתביא אל שולחן הדיונים תוכניות מדיניות שונות של נציגי המחנה הלאומי. התוכנית של אביבי ואנטוני תוצג שם במלואה, לצד מנעד רחב של תוכניות נוספות, מבצלאל סמוטריץ' ומשה פייגלין שמציעים סיפוח מלא של כל שטחי יו"ש ועידוד ההגירה הערבית, ועד חתן פרס נובל פרופסור ישראל אומן שמדבר על סיפוח היישובים היהודיים ואוטונומיה פלשתינית שיש לה מינימום ממשק עם מדינת ישראל.
מנעד הרעיונות הוא רחב ומסקרן, ומוצג כולו באתר שהוקם במיוחד לקראת הוועידה. גם המשתתפים שעתידים להגיע לוועידה מעידים על כך שדמויות רבות מההנהגה הפוליטית של המחנה הלאומי רוצות להשמיע את עמדתן, ואולי אפילו לאתגר את ראש הממשלה מימין. אז מה הן האפשרויות העומדות בפני מי שמבקש לשלול את פתרון שתי המדינות, ובכל זאת להציג תכנית בת קיימא? זה תלוי את מי שואלים.
התוכניות הטוטאליות ביותר נהגו על ידי משה פייגלין, בצלאל סמוטריץ' והעיתונאית קרוליין גליק. כל אחד מהם מציע מתווה מעט שונה בדרך לתוצאה דומה – ביטול הסכמי אוסלו, פירוק הרשות הפלשתינית, גירוש גורמי הטרור אל מחוץ לגבולות הארץ וסיפוח כל שטחי יהודה ושומרון למדינת ישראל.
ח"כ סמוטריץ', שהגה את תוכנית ההכרעה, מסביר כי בבסיסה "עומדת ההבנה שבארץ ישראל קיימות במאה השנים האחרונות שתי שאיפות לאומיות סותרות שלא ניתן ליישב ביחד באמצעות חלוקה טריטוריאלית כזו או אחרת של השטח. זה או אנחנו או הם. אנחנו כמובן לא מתכוונים לוותר על מימוש השאיפה הלאומית שלנו בארץ ישראל, בעיקר כי אנחנו הצד הצודק, אבל גם כי אין לנו לאן ללכת ולכן זה אומר שהם יצטרכו לוותר על מימוש השאיפה הלאומית שלהם כאן".
תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' מבוססת על מה שהוא מגדיר "גדיעת התקווה הלאומית הפלשתינית", באמצעות הכרעה תודעתית ובמידת הצורך גם הכרעה צבאית. "מאחר שהתוכנית שלי מבוססת על גדיעת התקווה הערבית להקמת מדינה בארץ ישראל, ומאחר שהדרך לעשות את זה היא באמצעות קביעת עובדות בשטח שיפעלו על התודעה, כל פעולה בכיוון הזה משרתת את התוצאה. התקדמות לעבר נורמליזציה של החיים ביהודה ושומרון, ביטול הממשל הצבאי והעברת האחריות על מתן השירותים לתושבים הישראלים ביהודה ושומרון למשרדי הממשלה השונים, בנייה, ועוד בנייה, ועוד בנייה, כל אלו יביאו בסוף בהכרח לתוצאה הרצויה", אומר סמוטריץ'.
אבו-מאזן לא רצוי בחברון
לעומת סמוטריץ' יש מי שמציע תוכנית צנועה יותר: סיפוח של שטחי ההתיישבות היהודית תוך מתן אוטונומיה לשטחים הערביים, הקטנת הממשק עם מדינת ישראל מחד ומניעת פריחה של גורמי טרור בעייתיים מאידך. ההוגים של תוכניות ברוח זו, דמויות כמו פרופ' אומן, ד"ר יועז הנדל, השר נפתלי בנט וח"כ יואב קיש, מציעים דרכים שונות למנוע את היווצרותה החוזרת של רשות שלטונית שתעודד בפועל טרור, תשלם למשפחות של מחבלים ותנציח את החיכוך עם מדינת ישראל.
פרופ' אומן מסביר לנו כי התוכנית שלו כוללת כמה אלמנטים חשובים. "אף אדם – יהודי או ערבי – לא יגורש מביתו, תהיה הפרדה מלאה בין יהודים וערבים, החוק הישראלי יוחל על החלק היהודי ותהיה שליטה ביטחונית מלאה בכל השטחים". אז למה בעצם לא ללכת לתוכנית כזאת, שנשמעת כמו משהו שמרבית החברה הישראלית תוכל לעכל? לדעת פרופ' אומן תוכנית כמו שלו תיתקל בכמה משוכות. "תהיה התנגדות מהשמאל, ממערכת המשפט ובמידה פחותה גם התנגדות מחו"ל", הוא מסביר.
עמדה שונה לגמרי ודי ייחודית בנוף, מוצגת בתוכנית שהגה המזרחן ד"ר מרדכי קידר. לטענתו יש להפסיק להסתכל על החברה הפלשתינית כמקשה אחת ולראות אותה כאוסף לא-אורגני של שבטים וקבוצות. "לא בכדי", הוא אומר, "כף רגלו של אבו-מאזן לא דרכה כבר שנים בחברון, שכם או קלקיליה. הוא לא בן השבט, וממילא איננו רצוי שם".
ד"ר קידר מציע לפרק את הרשות הפלשתינית לאמירויות קטנות, מעין מועצות אזוריות של השבט באזור חברון, באזור קלקיליה ובאזורים אחרים, כך שכל אחת מהן תתנהל באופן אוטונומי מול ישראל. "הישראלים לא מבינים ולא מכירים את האופי השבטי של החברות הערביות בכלל ושל החברה הפלשתינית בפרט. לכן פתרון המבוסס על תרבות השבט כלל לא עולה בדעתם. בנוסף לכך, הפוליטיקאים הישראלים תפוסים בקונספציה של מדינה פלשתינית אחת. לכן רעיון של שמונה אמירויות לא עולה על דעתם", הוא מסביר.
לדבריו אפשר ליישם את התוכנית הזאת גם בשלבים תוך ניסוי ותעייה. "אפשר להתחיל עם אמירות ראשונה בחברון הערבית. אחרי שיראו שזה עובד, יעודדו גם אחרים לאמץ ולקדם את הרעיון. הרי הרשות הפלשתינית, אם היא תישאר חיה וקיימת, תנהל מלחמת חורמה נגד תוכנית האמירויות, כי התוכנית הזאת מבוססת על התפרקותה".
יש מי שמבקש לנצל דווקא את הקשרים האזוריים של מדינת ישראל, ולכונן תוכנית שמבוססת על שיתוף פעולה. יגאל כהן-אורגד, שר אוצר לשעבר ונשיא אוניברסיטת אריאל, מציע שיתוף פעולה אזורי עם ירדן, שבמסגרתו ירדן תקבל חלק מהאחריות על האוכלוסייה הפלשתינית ותאפשר להם להצביע לפרלמנט שלה.
גם מי שנוטה להסכים עם תוכנית כזו או אחרת לקידום מצבה המדיני של ישראל, חייב לשאול מהן ההשלכות של יישומה. ביטחונית, כלכלית, בינלאומית וערכית – יש השלכות רחבות לצעד ישראלי דרמטי כל כך. בוועידת האינטרס הלאומי ינסו שרים, חברי כנסת, אנשי צבא ואחרים – כולם אנשי המחנה הלאומי, להסתכל קדימה ולחשוב איזה פתרון מבין הפתרונות המוצעים יכול להיות הריאלי והרלוונטי ביותר, כדי שמדינת ישראל תוכל לשמור על שלומה וביטחונה בעתיד.