סוף היהדות בארצות האיסלם
סוף היהדות בארצות האיסלםצילום: הוצאת כרמל

בשבוע הבא, יחול יום ציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן. ספר חדש "סוף היהדות בארצות האיסלאם" מנסה להסביר את האירועים שהביאו לתופעה זו.

בין השנים 1940 ל-1970, לאחר השמדתה של יהדות אירופה, התרחש אירוע שמידת ההתעלמות ממנו לא היתה פחותה מהיקפו העצום. הקהילות היהודיות של העולם הערבי-מוסלמי נעלמו כמעט כליל.

כמיליון יהודים נאלצו לגלות מארצותיהם. 600,000 מתוכם מצאו מקלט בישראל, שהם היוו בה את רוב האוכלוסייה. ייתכן שבלעדיהם ישראל לא היתה שורדת. ואף על פי כן, תולדות עלייתם הסתירו את צידה האחר של אותה היסטוריה: הצד של הגירוש, של ההדרה, של העושק, של ההפליה מתוך מניע לאומני ואסלאמי.

השלטון הקולוניאלי שיחרר את הדמהי, הלא מוסלמים ממצב ההשפלה שהם היו שרויים בו, אך משהוא הסתלק, אלה נועדו שוב לסגת למעמד של נתינים מסוג ב'. הוכחה חותכת לכך היא עוינותו של העולם הערבי-מוסלמי הרודף אחריהם כישראלים במדינת ישראל, שהם הפכו בה לאזרחים חופשיים.

מדוע וכיצד היסטוריה זו הודחקה, על ידי הישראלים, ואף בידי חלק מן הספרדים עצמם, וגרוע מזה בידי האקדמיה והאליטות הפוליטיות? זהו הסוד השמור ביותר של הסכסוך המזרח תיכוני. השלכותיו על תדמית ישראל במדיניות הבינלאומית מזיקות במיוחד. הוא סולל את הדרך למלחמה האידיאולוגית שמנהלים הפלסטינים נגד מדינת ישראל. באופן מעמיק יותר, הוא אוסר על הספרדים להלביש במילים את הטראומה שלהם ומונע מהם לשאת בהיסטוריה שלהם.

הספר בעריכת שמואל טריגנו, נכתב בחלקו בידי היסטוריונים ישראלים, והוא מתאר כיצד 11 קהילות יהודיות (מצרים, עיראק, לוב, תימן, טורקיה, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, לבנון, סוריה, איראן) נעלמו תוך שנים ספורות.

הספר מקבץ במאמץ חסר תקדים את הנתונים הנחוצים לכתיבתה של היסטוריה פוליטית כוללת של העולם הספרדי בעידן המודרני. הספר יצא לאור במקור בהוצאת Denoël, פריז, 2009.