בית המשפט העליון קבע אתמול (שלישי) כי רכישתם של 522 דונם בגוש עציון על ידי יהודים נעשתה כחוק. בכך נדחתה עתירה פלשתינית שביקשה לטעון לבעלות על הקרקע שעליה הוקמו משרדי מועצת גוש עציון והקיבוץ ראש צורים.
בראיון מיוחד לערוץ 7 מספר גואל הקרקעות ביו"ש, מי שביצע בפועל את העסקה לרכישת הקרקע בגוש עציון, עו"ד אברהם הללי, על האופן שבו מתבצעות עסקאות לרכישת נדל"ן ביהודה ושומרון, חרף איומים ופסקי דין מוות המרחפים על ראשם של ערבים המבקשים לבצע עסקאות ולמכור נדל"ן ליהודים.
הללי מתגורר בחיפה ואולם מאז שנת 67' ועד שנת 2000 החזיק במשרד גם בירושלים וגם בחיפה וכעורך דין ונוטריון היה האחראי על המקרקעין של קק"ל וחברת 'הימנותא', "ופעלתי לרכישת קרקעות בגליל ובמרכז ובעיקר בירושלים והסביבה אחרי ששת הימים, ובין היתר המטרה הייתה לחדש בעלויות שהיו לקק"ל בגוש עציון ולהוסיף קרקעות כדי לאפשר את החזרת הישובים שנעקרו למקומם".
"ביצעתי אני כמי שאחראי באופן אישי עסקאות על עשרות אלפי דונמים ברחבי הארץ כולה. בגוש עציון ביצענו עסקאות ביותר מ-12 אלף דונם", מספר הללי.
כשהוא מתבקש לספר על האופן בו מתבצעות עסקאות שכאלה פורט עו"ד הללי את המורכבות המשפטית שהייתה כרוכה בכניסת השלטון הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים, ובהיותו מומחה לדין הירדני עלה בידו לעמוד מול בתי המשפט השונים ולהוכיח בפני שופטים ערבים באיו"ש את כשרות העסקאות שבוצעו.
מספר הללי: "ישנה ועדה שנקראת ועדת השניים שתפקידה לתאם פעילות של קק"ל ומנהל מקרקעי ישראל בנושא מקרקעין, בעיקר ברכישת מקרקעין על ידי קק"ל באמצעות חברת הימנותא. הימנותא הוא גוף שהיה קיים בארץ עוד בשנת 35', אבל רשמתי את החברה הזו אחרי מלחמת ששת הימים במסגרת צווי הממשל על פי החוק הירדני ברמאללה כגוף פרטי שלא מזוהה בצורה מפורשת עם גופים לאומיים. הסיבה לכך הייתה ששם לא ראו גופים לאומיים בעין יפה. לא ניתן היה לרכוש אדמות שישארו בידי עם ישראל אלא אם כן היה מדובר בחברה יציבה שלא הייתה משתנה גם במצב של חילופי שלטון. הכיוון הוא לרכוש אדמות על שמו של גוף שתמיד יהיה קיים. אצל הירדנים הקק"ל נחשבה אמנם לאויב אבל האפוטרופוס הירדני לנכסי אויב ניהל את הקרקעות של הקק"ל, כולל אלה שבגוש עציון".
על הופעותיו בפני בתי המשפט באיו"ש הוא מספר: "הופעתי בכל בתי המשפט המקומיים שנוהלו באזור יו"ש על פי החוק הירדני, דיברתי בערבית וייצגתי שם. היו לנו כמה תיקים של קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל ונתפסו על ידי תושבים מקומיים וחלקם מכרו את הקרקע וחזרו וטענו שזה שלהם. הייתי צריך לנהל דברים בבית המשפט העליון שלהם ברמאללה".
הללי מבהיר כי עם כניסתה של ישראל לשטח לאחר מלחמת ששת הימים קבעה שהריבון בשטח הוא המפקד הצבאי ועל פי החוק הוא ישתמש בחוקים שהיו בשטח, כל עוד הם אינם סותרים את קיומו, אך אין לו כל זכות קניינית על הקרקע אלא רק לנהל אותה. את הריבונות הקניינית הותירה ישראל לבעלי הזכויות הפרטיות על הקרקע. במציאות שכזו הטענה המובילה בבתי המשפט הייתה שככל אזרח יש להם זכות לרכוש קרקע. "כל טענה מולנו לא הייתה יכולה לעמוד כי רשמנו כל קרקע שרכשנו על פי ספרי הטאבו הירדניים. את הכול עשינו כדי למנוע טענה שלא שילמנו כדין כמו כל אזרח".
לנוכח דבריו אלה על ההתנהלות המשפטית בבתי הדין המסתמכים על הדין הירדני, נשאל עו"ד הללי אם לא ראוי היה שישראל תתנער מהדין הירדני, מאחר ומדובר במשפט של שלטון שנלקח בכוח למשך 19 שנה ולא היה מוכר בדין הבינלאומי, זאת מאחר וכזכור, רק בריטניה ופקיסטן הכירו בכיבוש הירדני של אדמות יהודה ושומרון בין שנת 48' לשנת 67'.
"יש טעות בהבנה ובהתבטאויות בציבור ובקרב מומחים. השטח שנקרא הגדה המערבית הוא שטח שנתפס בכוח הזרוע על ידי ירדן כי לא הייתה שם שום ישות מדינית קיימת באזור", משיב הללי ואומר: "צריך לזכור שבשטח שהיה פעם כל ארץ ישראל הייתה חקיקה עותומאנית שאומצה על ידי שלטון המנדט הבריטי, ואז התקבל חוק המעבר שאומר שהחוק הקיים ימשיך להיות קיים אלא אם כן הוא סותר את שלטון המנדט. קיבלנו חוק מקביל".
עו"ד הללי מעיר כי גם כיום "חוקי הקרקעות ביהודה ושומרון הם עדיין על פי החוק העותומאני עם תיקונים שהוכנסו במהלך השנים. עד 69' החוק שלנו קבע שכל חוק שלא הוסדר על פי חוק הקרקעות יתנהל על פי החוק העותומאני".
ולאחר הפרק המשפטי היסטורי הזה סיפר עו"ד הללי על העסקה לרכישת הקרקעות בגוש עציון:
"היו שתי נשים נוצריות בבית לחם. הן היו הבעלים של הקרקע הזו מתוקף ירושה. נוצרים שהיו בעלי קרקעות בגוש עציון לא עיבדו אותם בעצמם אלא נתנו אותם לעיבוד על ידי הפלאחים המוסלמים. כך למעשה הייתה הקרקע מוחזקת על ידי חקלאי שהועסק על ידיהן כאשר אין לו כל זכויות על הקרקע", אומר הללי ומציין כי הוא עצמו היה חי באזור, מכיר את הקרקע וקובע כי אותו פלאח ערבי יושב על אדמה זו בחסד בלבד. בהמשך ניסה אותו פלאח להפריע לביצועה והשלמתה של עסקת המכירה.
"הנשים האלה לא ראו תועלת רבה מהקרקע והציעו אותה למכירה. הקק"ל שפעלה בכל תחומי הארץ התעניינה בכל קרקע שהוצעה למכירה ופתחה במו"מ מקדים לרכישת הקרקע הזו מבעלי הקרקע הנוצרים. בשנת 42' או 45' התנהל המו"מ הזה אבל הוא לא המשיך. אחרי מלחמת ששת הימים ביצעתי בדיקות לזכויות שלנו לבעלות על אדמות בגוש עציון וראיתי שהיה מו"מ וכמעט הסכם לרכישה. פניתי באמצעות עורך דין יהודי שהיה לו קשר עם אותן נשים. יצרנו קשר עם היורשים שלהן שהיו מפוזרים בכל העולם וחידשנו את המו"מ. מצאנו שהם ביקשו מחיר מסוים. התמקחנו איתם והגענו למחיר מוסכם באמצעותו של אותו עורך דין".
עו"ד הללי מציין כי על מנת להתקדם במו"מ עד לכדי השלמת העסקה היה צורך "להתרוצץ בעולם כדי למצוא את היורשים ולתאם ביניהם. כשביצעתי את העסקה נסעתי למקסיקו ומקומות נוספים".
על מנת למנוע התכחשויות מאוחרות הקפיד הללי לצלם ולתעד את כל העסקאות, וכדי שלא לעורר חשד תיאר את התיעוד כחלק מצילום חגיגי של הרמת כוסית לרגל העסקה: "ביצעתי את העסקה כעורך דין ונוטריון, וכל פעולה שעשיתי צילמתי אחרי שסיימתי אותה. הזמנתי אותם לארוחה אחרי הסיכום למעין חגיגה של ההסכם, אמרתי ש'נרים לחיים' ואז נתתי לצלם כאילו את המסיבה הזו, אבל גם צילמתי את מסירת התשלום, כי הם מתכחשים בהרבה מקרים אחרי שמתבצעת החתימה. היה חשוב להוכיח שהעסקה בוצעה מרצון".
כאמור, מאוחר יותר נטען על ידי החקלאי הפלשתיני שעיבד את האדמה כמעין אריס של המשפחות הנוצריות כי לו נתונות הזכויות על הקרקע ואולם בהליך משפטי ארוך, חלקו אף לאחר פרישת הללי מתפקידו אך בנוכחותו כשנקרא להופיע בפני בית המשפט "הוכחתי את הכול בצורה חוקית". הללי מציין כי הרישומים העותומאנים הישנים אינם מדוקדקים על גבי מפות, עובדה שהופכת את ההתדיינות למורכבת יותר. "ברישום הישן זה לא מבוסס על מפה אלא על תיאור של השטח, גבולותיו מהשטח של פלוני עד השטח של אלמוני וכו', ולפי תיאור הגבולות ניתן להגיע לגודל השטח, והרישום הוא רק בהערכה".
עוד נשאל עו"ד הללי כיצד מתנהלות עסקאות תחת איומי פאתוו'ות המכריזות על מוכרי קרקעות כמועדים לגזר דין מוות. לדבריו "זה יותר סיפורים מאשר אמת. הם אומרים שמאיימים עליהם ברצח, אבל העובדה היא שלא הורגים אותם. יש מקרים של חיסול חשבונות שאחר כך מספרים שזה היה בגלל עסקה. בכל זאת צריך לעשות את הדברים בחשאי כדי לא להזמין עליך גורמים קיצוניים".
כיום, כמו לאורך כל חייו בישראל, חי הללי בחיפה, העיר שהעניקה לו גם את תואר יקיר העיר, שם הוא מכהן כיו"ר קהילת יוצאי חלב וחבר במרכז העולמי למורשת ארם צובא. "יש לנו בית כנסת מפואר בשכונת הדר", הוא מספר ורואה בהגעתו של הגרעין התורני לעיר תרומה חשובה לעם ישראל ולעיר חיפה, תרומה להשבת הדרה של העיר והחזרת עטרה ליושנה, מהלך שהוא מבטיח לסייע לו בכל דרך שיוכל.
על רב הגרעין, הרב שמואל ששון, הוא אומר: "הוא לא רק רב אלא גם חכם, אדם מקרב לבבות ועבודתו נאמנה. זו הזדמנות רבה להודות לו, וכל פעולה שנוכל לסייע לו לחזק את חיפה ולהחזיר את העטרה ליושנה, נעשה".
כשהוא נשאל על תיוגה של חיפה כעיר "אדומה" המרוחקת מערכי דת ומסורת, אומר הללי כי כשהוא מדבר על החזרת עטרתה של חיפה ליושנה הוא מדבר על הנוכחות היהודית בעיר, מבלי להתייחס למגזרים השונים בקרב היהודים. "יהודים גרו כאן והיום המקומות ריקים. מדובר במקומות שכונו אצל הערבים 'אדמת היהודים'. להחזיר את הנוכחות היהודית זו תרומה חשובה לעם ישראל ואנחנו עושים זאת בהכרה מלאה".