אפרים היבש, יו"ר הנהלת כפר הנוער בית חג"י, מספר על תולדות הכפר ותהליך הקמתו, לרגל מיזם גיוס ההמונים שיצא לדרך.
בית חג''י הוקם בשנת 1983 כהיאחזות נח"ל. עם אזרוח המקום התיישבו בו בוגרי ישיבת ניר קריית ארבע. מקימי היישוב רצו לקוראו על שמם של שלושה מחבריהם שלמדו איתם יחד בישיבה- חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן, שנרצחו בפיגוע טרור בשנת תש"מ (1980) על ידי ערבים בבית הדסה שבחברון (חג"י ראשי תיבות: חנן, גרשון, יעקב).
החברים לשיעור חלמו על גרעין משימתי שיצא מהישיבה ויפעל למען העם והארץ בדרכים שונות. יעקב צימרמן הי"ד, היה מהחולמים המרכזיים ודיבר במהלך שנות הישיבה על רצונו לתרגם את התורה שלמד לעשיה חברתית משמעותית. החברים שנותרו בלכתו החליטו להגשים את חלומו בדרך מקורית.
כיום נושקים בתיה של חברון לבית חג''י, אולם בזמנו עשרה קילומטרים הפרידו בין הישוב לבין חברון, והפכו אותו למבודד. הישוב היה מנותק מתשתיות, מאור, מחיבור למים. מעט מאוד משפחות התאספו במקום וגרו במבנים יבילים. אולם הם לא הסתפקו במשימת החלוציות וישוב הארץ, והחליטו 'להביא את אור עקיבא לבית חג''י' כלשונם.
אחד מבני הגרעין המייסד של הישוב ושל כפר הנוער, הוא אפרים היבש המשמש כיום כיו"ר הנהלת כפר הנוער בית חגי ובעברו שימש כמנכ"ל המועצה האזורית הר חברון.
"כשהקמנו את בית חגי לפני 35 שנה ראינו לנכון לא רק להקים ישוב שישא את זכר החברים אלא רצינו לצקת לתוכו תוכן של טיפול במצוקות של עמ"י. הלכנו לברר במשרד הרווחה מה יהיה הדבר הכי מועיל וטוב שנוכל לעשות למען החברה. שם נאמר לנו פה אחד שנוער בסיכון זו המשימה" מספר אפרים.
"כולנו גדלנו בבתים נורמטיביים ולא הכרנו את חייהם של הנערים הנפלטים אל הרחוב. לאט לאט נכנסנו בעובי הקורה וגילינו שהצרכים העיקריים הם מסגרות עבור נוער בגילאים 13-18. עד אותה שנה היו קיימות פנימיות למתבגרים אולם לא היה קיים שום משפחתון שמלווה נוער אחרי בית הספר היסודי. החלטנו להתמקד בבנים. ובזמן שפינינו את הגבעה בה גרנו לטובת בתי הקבע שלנו שנבנו בינתיים בישוב, הצבנו שלושה קראוונים גדולים ששימשו כמשפחתון הראשון של כפר הנוער שלנו"
כפר הנוער בית חגי קבע עובדות בשטח והיווה את המודל עבור מאות משפחתונים לנוער שנפתחו מאז ברחבי הארץ.
"במובן הזה היינו חלוצים כפליים. גם הקמנו אימפריה לצד חברון עיר האבות וגם היווינו דוגמה למאות שהגיעו אחרינו. היינו גם הראשונים ששכנעו את החטיבה להתיישבות להעניק לנו הלוואה לטובת פרויקט חינוכי זאת אחרי שרק פרוייקטים בחקלאות זכו לתקציבים בימים ההם.
מאחר ולא היה מוסד חינוכי בהר חברון, הקמנו כחלק מכפר הנוער את 'מפתן', בית הספר לנערים הללו, בו הם לומדים לימודים עיוניים לצד מגמות מעשיות- נגרות, חקלאות, גינון, עבודות במסגריה וטיפול בבעלי חיים. הענקת בית חם ומשפחה מאמצת לכל שעות היום, היא פריבלגיה שכל ילד זכאי לה".
לאחר שלמדו חברי הישוב את החומר, הם גייסו מחנכים ראויים וזוג מאמץ, עם ילדים ביולוגיים משלו, המהווה משפחתון, והתחילו עם שמונה נערים מכל הארץ.
כיום יש שישה משפחתונים המונים יחד 60 נערים מכל הארץ שזוכים לבית חם, לליווי אישי, מקצועי, לימודי והתפתחותי.
לחצו כאן ועזרו לבנות לנערים את ביתם החדש
מניית החסד
"הפרוייקט הזה התחיל כפרויקט קהילתי" מספר אפרים. "כל משפחה שהגיעה לישוב לקחה הלוואה של 5,000$ לטובת תמיכה בבניית הכפר. קראנו לזה 'מניית חסד' והבטחנו להחזיר לכל משפחה את ההלוואה. 30 המשפחות הראשונות בנו איתנו לבנה אחר לבנה את המקום.
כך אספנו את ההון הראשוני לחלום שחלמנו עליו. כל הישוב שותף לפרויקט הזה מרגע ההקמה ועד היום. מידי שנה יש תמיכה רחבה במקום ותושבי הישוב רואים בתמיכתם קיום למודל 'עולם חסד יבנה'. אנו סמוכים לחברון, למערת המכפלה, לאברהם אבינו איש החסד ואנו משתדלים להמשיך בדרכו.
המשפחתון הפך להיות מודל מוביל של משפחתונים מסוג זה במשרד העבודה והרווחה.
"כשהתחלנו את העסק, אנחנו עצמנו גרנו בקראוונים ובנינו את בתי הקבע שלנו למרגלות הגבעה ואת כל הגבעה הכשרנו לכפר ילדים. בהתחלה חיברנו שלושה קרוואנים לצורת ח. מימין ומשמאל היו חדרי הילדים ובאמצע היה קרוואן ששימש כסלון וכבית המשפחה.
חיפשנו בזמנו אדריכל שיתכנן את כפר הנוער על פי השקפתנו החינוכית. חשבנו שיהיה נכון להתייעץ עם מי שתכנן את הבית הכי חשוב במדינת ישראל- בית הנשיא. אבא אלחנני ז"ל, אחד מגדולי האדריכלים בארץ, פגש אותנו בשמחה ובתמורה לסכום סימלי תכנן את הבית על פי המודל הטיפולי שלנו ואיך שאנחנו תופסים את המקום. עד היום, כל אחד מהבתים החדשים שנבנה בכפר, וגם הבית החדש שאנו מעוניינים לבנות כעת- נבנים על פי אותו מודל שטבע אלחנני.
השגחה פרטית נוספת שחווינו בדרך, היתה כאשר שלומית עמיחי, מי ששימשה כמנכ"לית משרד החינוך בימי יוסי שריד ז"ל, הגיעה 'במקרה' לישוב, על מנת לנחם אבלים אצל משפחת דידובסקי, שאמם- רינה הי"ד, נרצחה בדרכה הביתה מקרית ארבע. בקשתי ממנה לעלות איתי למשפחתון לראות את מפעל החיים שלנו ולהציג בפניה דברים שהיו חשובים לרינה ז"ל. עמיחי התפעלה מאוד מהמקום, ומיד שאלה אותי- "אז תגיד- מה אתם צריכים בעצם?", עניתי לה מיד ובלי היסוס- מבנה קבע לבית הספר שלנו.
כבר בשבוע שלאחר מכן כינסה עמיחי את צמרת המשרד וכן את משרד העבודה והרווחה, ודרשה מכולם לתת מענה, של מי האחריות ומי בפועל יתמוך תקציבית בבית הספר. בתוך שנה נבנה לנו בית ספר משוכלל עם חדר כושר, חדר מחשבים, ספריה, כיתות טיפוליות קטנות וחדרים טיפוליים.
זו היתה עבורי עוד הוכחה שהפרויקט הזה חוצה מגזרים וחוצה דעות פוליטיות ומאחד את כל עמ"י.
כדי להמשיך בעשייה הזו - אנו זקוקים לך!