רס"ן ע' עם אחד החניכים בקורס
רס"ן ע' עם אחד החניכים בקורס צילום: דובר צה"ל

רס"ן ע', מפקד מתקדם נווטי קרב ומי שעומד בראש צוות ההדרכה של נווטי הקרב, מודה שלמרות הפאסון הצבאי גם הוא מתרגש רגע לפני שהצוערים בקורס הטיס מקבלים את כנפי הטיסה.

"זה מרגש והופתעתי כמה זה ריגש אותי בתור מדריך. המעמד הזה של לראות היכן החבר'ה האלה היו לפני שלוש שנים ואיפה הם עכשיו - הוא מדהים. גם עבורי, שמפקד עליהם רק בחצי השנה האחרונה, הפער הזה בין מה שהם עשו לפני שהכרנו ומצבם היום - זה פער של שמיים וארץ. אתה מסתכל בסיפוק ואומר לעצמך שזכית להיות חלק מהדבר הזה. מרגש לראות כל אחד בפרט וגם את כל הקבוצה כיחד", מספר ע' לערוץ 7.

מה בעצם ההבדל בין נווט לטייס?

"המטרה של הטייס והנווט כצוות היא להוביל לביצוע המשימה ברמה הכי גבוהה שאפשר. בתוך הדבר הזה, הטייס אחראי יותר על פעולות ההטסה והנווט אחראי על הפעלת מערכות ודברים נוספים הקשורים לעולם הטיסה. המינון באחריות על המשימה משתנה בין גיחות ומשימות שונות.

אני לא אכנס לרזי המיון בבית הספר לטיסה אבל יש תכונות מסויימות שבכל מקצוע צריך, בתובלה, במסוקים, במטוסי קרב. קודם כל מחפשים את מי שיהיו מסוגלים גם להטיס מטוס וגם לעשות דברים נוספים ואחר כך ממיינים את האנשים באופן שיתאימו למקצוע שלהם בצורה הכי טובה ויצליחו להביא את עצמם לידי ביטוי כמו שצריך. לפעמים אדם מסויים ברור לנו שהוא יכול להצליח יותר בתור טייס קרב, לעתים הוא מסומן כמי שיצליח דווקא בתור נווט".

לצד ההדרכה, אתה עצמך ממשיך לשמש כנווט בטיסות מבצעיות?

"אני לגמרי משמש גם כנווט מבצעי וטס לפחות פעם בשבוע במסגרת הטייסת המבצעית שלי. גם במהלך תקופת ההדרכה שלי עשיתי פעילות מבצעית מאוד מעניינת במגוון גזרות - וזה חלק מהעשייה שלנו. זה מאוד חשוב כי זה שומר אותנו בכשירות מבצעית כל הזמן".

איך אתה מתייחס לחניך שחווה קשיים במסע המפרך הזה שנקרא קורס טיס?

"זה קורס מאוד קשה - ולכל החניכים, מהראשון ועד לאחרון - יש קשיים ועליות ומורדות. לכולם יש תקופות טובות יותר ופחות, גיחות טובות יותר ופחות. אני חושב שחלק מהתפקיד שלנו כמדריכים הוא גם לנסות ולזהות את המקומות שבהם החניכים מגיעים לנקודות היותר מורכבות ולעזור להם לפתח כלים כדי להתמודד עם הקשיים. יש המון נקודות ביקורת שאנחנו מסתכלים עליהם והמון אנשים שנותנים להם משובים לאורך כל הדרך וכל אחד כזה מאיר פן אחר באישיות של אותו צוער".

אנחנו מכירים את הדיסטנס הצבאי. בתהליך הכשרה כל כך ארוך, הקשר לא הופך אישי יותר ומרוחק פחות?

"ודאי שנוצרים קשרים אישיים. אני מסתכל על הפקודים שלי כאילו עוד רגע הם איתי בטייסת - מדברים בגובה העיניים. הקשרים האישיים הם לא סותרים את זה שאני המפקד והם החיילים על פי ההיררכיה הצבאית, אבל עדיין יש צחוקים ויש אוירה טובה ולעתים נהנים. הרי בסך הכל כולנו עובדים ביחד בשביל העתיד וההצלחה של הטייסת".

לרס"ן ע' חשוב להזכיר לא רק את הקשרים האישיים עם המפקדים אלא גם את הקשר האישי בין חניך לחניך. "אני חושב שלא פחות חשוב לדבר על הקשרים האישיים בין החניכים לבין עצמם. הדינמיקה שנוצרת בקורס טיס, על אף מה שנוטים לחשוב שכל אחד הוא לעצמו, החשיבות של הקבוצה היא דומיננטית והמרכיב של כל פרט בקבוצה והדבק הקבוצתי הם דברים שמאוד חשובים".

"החבר'ה שהיו איתך בקורס מלווים אותך לאורך כל החיים. יש כל כך הרבה חוויות שחווים בקורס, שאני לא חושב שבשום סיטואציה אחרת חוויתי כל כך הרבה חוויות משפיעות עם הרבה אנשים טובים מסביבי", הוא מסכם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו