הרב מנחם בורשטיין
הרב מנחם בורשטייןצילום: שלומי שלמוני

לפני כמה שנים הגיע זוג למכון פוע"ה, ותוך כדי הכוונתם לטיפולים המתאימים, פתאום פרצה האישה בבכי ואמרה: "הרב, יש לי שאלה שמאוד מציקה לי. אם הקב"ה רוצה שיהיו לי ילדים, הוא לא יודע איך עושים את זה? למה אני צריכה את כל הסבל ואת כל הטיפולים?"

עניתי לה שהקב"ה יודע בדיוק מה שהוא רוצה, ולכן הוא לא הביא אותה לעולם במאה ה-19 למניינם, אלא במאה ה-21. "אם היית במאה ה-19 לא היה שום פתרון רפואי לבעייתך, והיום יש. איננו יכולים להכתיב להקב"ה מה ואיך לעשות. הקב"ה שלח כלים ופתרונות לבעיות שהוא מביא, והאדם צריך לעשות ולהתמודד. אולי הקב"ה רוצה שתהיה לכם משפחה ברוכת ילדים, ועם הבעיה הוא הביא לעולם גם את הפתרון הרפואי, ויש להודות לו על כך".

בשבוע שעבר פרסמה חגית רוזנבאום מאמר מרגש שכותרתו "ואני בחסדך בטחתי", ובו היא מתארת כיצד אחרי שנות ציפייה ארוכות נולד לה בנה הבכור. היא מספרת שעל אף ההמלצות לפנות לרופאים היא דחתה את כולם, ופשוט רק התפללה בקברו של רשב"י במירון וזכתה - אחרי שבע שנים - שתפילתה התקבלה.

תגובות רבות קיבלנו על הנאמר, ושאלות האם אכן כך באמת דרכה של היהדות. אני לא רוצה להתעמת עם הכותבת, ובמיוחד שאנו מאוד מעריכים את עבודתה ומסירותה, וביקורת על אדם שהקב"ה שלח לו ניסיון היא לא דרכי. אני רק רוצה לתת את הגישה שיש לכוון את כלל הציבור, גישה שקיבלתי אחרי התייעצות רחבה עם כל גדולי ישראל מכל החוגים שזכינו לקשר אישי עמהם במהלך שלושים השנים האחרונות.

כעס בדיעבד

תפילה היא אחד היסודות המשמעותיים והחשובים בחיינו, אך הקב"ה נתן לנו דרכי התמודדות נוספות לבעיות השונות. דיונים רבים דנו הראשונים והאחרונים, מה מידת ההשתדלות שהאדם צריך לעשות בכל מצב ובכל מקרה, והאם הדבר אינו סותר את מידת הביטחון שאנו מצווים גם עליה. רוב רובם של חכמינו שדנו בעניין, ציינו שאין סתירה בין הביטחון בקב"ה ובין השתדלותנו. וכבר אמרה התורה "בזיעת אפך תאכל לחם", ואדם צריך להשקיע ולהתפלל ולבטוח בקב"ה שאכן ייתן לו לחם טעים. ולכן גם נאמר: "סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה" (משלי כא, לא).

רבנו בחיי טוען שצריך לעשות את ההשתדלות המקובלת אצל האדם המצוי כשיש לו בעיה זו. הוסיף על כך הרב דסלר בשם הרב זונדל מסלנט, שאדם צריך להשתדל משום שלא תמיד אנחנו ראויים לניסים. ואומרים בשם הראי"ה קוק שאדם צריך לעשות השתדלות כאילו אין אמונה, ולהאמין ולבטוח בקב"ה כאילו אין השתדלות.

אנחנו גם צריכים לזכור שמדובר במקרים אלו בשני בני זוג. ועל אף הזוגיות הנפלאה ביניהם, קשה למצוא מקרים שבהם יש אחדות מלאה ולפעמים קורה שאחד נכנע לשני, אך אם אין לו ילדים או יש לו מעט, הוא מצטער על כך מאוד וכועס על בן הזוג שסחף אותו לכך. כמו כן יש לזכור, שהבעל מצווה בפרייה ורבייה, וכן הקב"ה ברא כמיהה גדולה אצל אישה לילדים, כך שאם הקב"ה הביא בעיה ונתן פתרון, למה לא להשתמש בו? הרי כשאדם חולה הוא אינו מתלבט כלל האם ללכת לרופא, כי "ניתנה רשות לרופא לרפא". כמובן שבמקביל הוא מרבה בתפילה שאכן האנטיביוטיקה שהרופא נתן תעזור. וכן הדבר בכל תחומי החיים שלנו, כגון ההשקעה בפרנסה ועוד.

לכן אני וכל 15 רבני המכון אשר מתמודדים עם 250 פניות ביום, מכוונים את בני הזוג לרופא המתאים ביותר לבעייתם, ובמקביל נותנים את ההדרכה ההלכתית המתאימה. גם אנחנו מעוררים את בני הזוג לתפילה ואומרים להם: "גם אנחנו נתפלל, ויש אבא בשמיים שאוהב אתכם ורוצה שיהיה לכם טוב, תתפללו אליו ובזכות זה תזמינו אותנו לברית או לזבד הבת".