תמיד קשוב, תמיד אוהב, תמיד מחבר. הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
תמיד קשוב, תמיד אוהב, תמיד מחבר. הרב אלישע וישליצקי זצ"לצילום: מאור דוד רביבו.

הלב החם של כולנו מסרב להאמין ולהעריך את גודל האבידה שאבדה מאיתנו, הבריח התיכון שהבריח את כולנו, התקווה והרוח שהטמיע בתוכנו. מיוחד היה מו"ר הרב אלישע, מיוחד בהליכותיו, מיוחד בתורתו הגואלת ובהיקפה האדיר, מיוחד בדרכיו ובענוותו, מיוחד בחלומותיו ומיוחד במעשיו. כל חייו שליחות, כל חייו כלליות, כל חייו מסירות נפש ממש עד כלות ועד ליומו האחרון. אין לו מעצמו כלום, אבל ממש כלום, אבד חסיד מן הארץ, אבד עניו מן הארץ.

המפגש איתו החייה בתוכנו את הרוח, ואת המימוש של דברי חז"ל על רגע האמת של כל אדם מישראל באשר הוא. כדבריו: "כי אחרי פרק השליחות בעולם הזה, מגיעים לבית דין של מעלה. ושם המבחן חד, בהיר וקצר, ללא כחל וללא שרק, על כל פריסת חיינו, דגשים, כוונות, סדרי עדיפויות, הלב והמעשה גם יחד".

הסרגל של חיינו, המראה שלנו, הלב של רבבות ואלפי משפחות, תלמידים רבנים ועמך ישראל, נדם. אי אפשר היה לזייף לידו, כולו אמת לאמיתה. איש של עקרונות מחד ואיש של תמימות שלמה וזכה מאידך. הרב אלישע הניח על כתפיו משימה ענקית, נדירה, מופת לכולנו, לרומם מציאות וגאולה מתוך חיבור וענווה לכול, ממש לכול, שליחות מתוך שותפות, אמת וענווה "להיות ראויים להיות שיירים לכנסת ישראל" כפשוטו. הובילו אותו לצפון ולדרום, לגרעינים ולישיבות, לבית שאן ולכרמיאל, לנתיבות ולשדרות, לקריית גת ולאשדוד, לראש העין וליפו. אין נקודה בארץ שלא שם פעמיו אליה, להחיות עם רב.

חז"ל במסכת שבת שוללים את אפשרות חטאם של בני שמואל, ומבארים: "שלא עשו כמעשה אביהם שמואל. שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל'. והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם". מבאר הרב קוק זצ"ל: "המעלה העליונה של מנהיג האומה, היא שיהיה מרגיש בעצמו שהוא כ"כ נתון לטובת המונהגים על ידו, עד שהוא מרגיש את ערכם ומצבם ואת טוב הסדרים שהם צריכים להם, לא כפי אותה ההשקפה המצטיירת לו בנפשו, כי אם כאילו ירד למצבם בבירור, וכאילו הוא עומד עמם על מצב אחד ומקום אחד. זאת התכונה העדינה, כשהיא מתגברת בשופט צדיק, תמשיכהו להיות הוא יורד אל העם, נוסע ומסבב למקומות מושבותיהם, וממילא גם כן מנמיך את רוחו למצבם פנימה הרחוק מאוד מערכו, ועל ידי זה יעלה אותם וינטלם, וישפוט אותם משפט צדק והדרכת אמונה". כדרכו של שמואל כך דרכו של הרב אלישע, ולא נטעה אם נאמר שהשבוע נפטר ממשיך ונאמן דרכו של שמואל הנביא.

הודעה מטהרת לערב שבת

ציפיית הישועה של הרב אלישע לא ידעה מנוח. תמיד האיץ, תמיד העיר. כל כותרת לשיעור של הרב הייתה מלווה במילים גאולה ומשיח. ציפיית הישועה אינה נעצרת בתחום האמונה שיבוא משיח וכדברי הרב אלישע: בציפייה לישועה נשאל האדם האם "ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך". רבנו אכן ציפה, ציפה ולא ויתר, המשיך את דרכי רבותיו ולא התפשר עם רוחות זמניות הנושבות במחוזותינו. רבנו בעין הטובה שלו, בעין התמימה שלו, בעין הגאולית שלו, ראה בכל צעד ושעל, בכל שינוי ומהפך, בכל מצב נתון פתח להתקדמות, פתח לשינוי חיובי, פתח לגאולה שלמה.

גם לפני החולשה של פינוי יישובי גוש קטיף, תמיד היווה מקור כוח והשראה, תמיד ידע להיות שותף של אמת גם לפני וגם אחרי, ראה פתח למהפך אמוני גדול באומה. תמיד הרים את הדגל, כל חוברת וכל פרסום היו חייבים להיות מעוטרים בדגל המדינה. היווה כתף ומשענת לרצוצים ולחלושי כוח והפיח בהם נשמה מתחדשת ונתן בנו אמון.

חירותו לא ידעה גבולות, "אנו לא משועבדים", "אנו לא עיתונאים", נהג לומר. הוא הגיע לשחרור העליון מכל כבלי העולם הזה, לא השתעבד לתפקידים ולהגדרות חיצוניות, תמיד ראה את החזון המורכב, אך תמיד שמר על תמימותו שלא פגעה בגדולתו ובחלומותיו מתוך דרישה עצמית ולא מתוך דרישה מאחרים. דבר ה' הופיע מתוכו בכלליות: "בדורות האחרונים של חבלי משיח, עת צומח מושג העצמיות ונוכח בכל מקום. עלינו לטהרו ולגאלו מקטנות האנוכיות, אשר על כן, אין צמיחת העצמיות בלי זיכוך וניקוי בלתי פוסקים". ומתוך כך עבודת ה' בקהילות ובגרעינים, בישיבות ובתנועות הנוער, בפרטים ובכללים.

רבנו עלה בסערה השמימה, עם תפילות עמוקות ונוראיות, עם תורה שלמה וגואלת, והותיר חיסרון ענק, אבל גם תורה ענקית ודרך חיים ליחיד וליחד. תודה רבנו אלישע בן בלהה ברטה זצ"ל, תודה על היותך תמיד קשוב, תמיד אוהב, תמיד מחבר, תמיד מרומם, תמיד בענווה, תמיד בטבעיות, מילה טובה, הודעה מטהרת ומקדשת לפני שבת, משלוח מנות וסתם עוצמות. תודה. אוהבים מאוד.

הרב גבריאל קדוש הוא מרבני קרן קהילות ורב הגרעין בקריית גת, לשעבר רבם של היישובים גני טל בגוש קטיף ושומריה