חיילים מסיירים במזרח ירושלים
חיילים מסיירים במזרח ירושליםצילום אילוסטרציה: ISTOCK

בעיתון "מקור ראשון" בשבת האחרונה התפרסם ראיון נרחב עם פרופסור רות הלפרין-קדרי, פעילה פמיניסטית העומדת בראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה בבר אילן. וכך נכתב:

"גם כשתנועת Metoo מדיחה ממעמדם עוד ועוד גברים רבי עוצמה פרופ' הלפרין-קדרי עדיין פסימית. מעמד האשה לתפיסתה רק מידרדר. 'הגברים מרגישים שהשלטון ניטל מהם, וכמו בכל מהפכה כשכקבוצה נמצאת בפני איבוד זכויות היתר שלה הקרב מתחיל להיות מכוער'".

הנה שוב ראיון עיתונאי עם אשה "אמיצה", לוחמת היוצאת לקרב נגד הפטריארכיה, שלטון הגברים המדכא נשים. מנגד, שוב הִתקרבנות נשית "אכלו לי", "שתו לי" וכמה שהמצב נורא כי מעמד האשה רק מידרדר. האמת, משעשע לשמוע משפטים כאלה מפרופסורית באקדמיה שהתקדמה עד "לקצה העליון" של הסולם.

נכון, יש הרבה עוולות שצריך לתקן, ישנן לא מעט פעולות שצריך לעשות לקידומן של נשים. אבל הכרזת המלחמה של מיעוט נשי קולני נגד הגברים כבר מתישה. "זה נשמע כמו תיאור המאבק בין ישראל לפלסטינאים", אומר הכתב להלפרין-קדרי כשהיא מתארת את המאבק בגברים, ואותי זה הצחיק.
מול מי היא נאבקת? מול השוטרים והחיילים ששומרים על בטחוננו האישי? מול האבות והבעלים שלנו? הרי הם אלה שיבואו באמצע הלילה לחלץ כל אחת מאיתנו שתקועה עם תקלה ברכב באמצע כביש 60. אנו זקוקות לגברים כי הם מעניקים לנו בין היתר הגנה ותחושת ביטחון (כן, כן, גם הם זקוקים לנו כמובן).

אני בהחלט מעוניינת שנשים יפעלו בכל התחומים כדי לקדם נושאים שחשובים לי כאשה וכאמא ויביאו למרחב הציבורי את קולן. רק בבקשה שלא יעשו את זה כגברים המחופשים לנשים. הגיע הזמן שבבית המחוקקים ובתפקידי מפתח במרחב הציבורי יכהנו נשים הנושאות עמן מהות נשית ומבינות את האיכות המיוחדת להן. לפני משטרת הפוליטקלי קורקט אפשר היה להגיד בגלוי שלנשים יש רגישות בין-אישית ויכולת אמפתית גבוהה, התבוננות הוליסטית על מערכת קשרים, עניין ברווחת הזולת, נכונות לסייע, נעימות, חמימות ועדינות. (כמו גם כושר ניתוח ניואנסי, יכולות מילוליות, תקשורתיות, שְׂפתיות ועוד).

כשנשים מתבטאות בטרמינולוגיה של מלחמות, מאבקים וקרבות אני מרימה ידיים ונכנסת לבונקר. וזה דרדור מעמד האשה לכל הדעות.

עדי בן ישי חברה בתנועת "שוברות שוויון"