נתניהו: דרשתי עימות עם עדי המדינה וסורבתי

דרמטית. מילה אחת מיותרת במסרון שנשלח לתפוצת העיתונאים הכניסה מדינה שלמה לסחרור. לא הודעה מיוחדת, גם לא חשובה, דרמטית.

בלשכתו של נתניהו בהחלט התכוונו לעורר עניין בהצהרה שמסר בשעת פתיחת המהדורות, אבל ספק אם צפו את עוצמת התבהלה שתאחז בעיתונאים ובציבור. תסריטים שנעו בין התפטרות, חבירות פוליטיות ומלחמה שטפו את המדינה בארבע השעות ההן, וגם הושיבו את עם ישראל מול הטלוויזיה עם יותר מ-43 אחוזי צפייה.

ראש הממשלה ידע שהוא שולט באופן מוחלט בסדר היום התקשורתי, אבל נראה שכמעט שכח איך כל תנועה קלה, כמעט בלתי מורגשת, של ההגה, מטלטלת ומאיימת להפוך את מכונית האקטואליה הדוהרת. וכגודל הבילד-אפ גודל האכזבה. שום דבר חדש לא באמת נאמר שם. נתניהו ניסה לשווק את הדרישה לעימות עם עדי המדינה כגילוי מסעיר, אבל היה זה רק הצלופן למסר המחודד שאותו קידם אחר כך בכל דרך אפשרית, כולל באינסטגרם. "אין שוחד בלי כסף", הוא אמר, והזמין את הגולשים לתת עוד דוגמאות מופרכות ומקבילות ל"שוחד בלי כסף" כמו "חביתה בלי ביצה". ואולי שוחד בלי כסף זה כמו הודעה דרמטית בלי דרמה.

זכותו של נתניהו להשתמש בתרגילי קמפיין. הוא מוכשר הרבה יותר מכל מתחריו, ענק בין גמדים, ולכן גם משיג תוצאות מוצלחות. אבל קשה להבין את ההיסטריה שהובילה אותו לירות בכל התותחים כבר בשלב הזה, כשעוד שלושה חודשים של מערכה מתישה לפנינו. התעלול הזה חד פעמי. הוא לא יוכל שוב למתוח את עצביהם הרופפים גם ככה של הכתבים הפוליטיים, ולהפקיע זמן שידור יקר בפריים טיים. בנימין צעק זאב זאב, וגם כשיהיה לו משהו דרמטי באמת לספר לאומה, כולם כבר יגיעו ספקניים.

ואולי בעצם כאן הסתתר הסיפור האמיתי - לא בתוכן אלא בצורה: נתניהו עמד שם לבדו תחת אותו גג דולף. בית ריק. רעייתו נמצאת הרחק באוסטרליה הרחוקה. עיתונאים לא הוזמנו אלא קיבלו קישור לשידור אינטרנטי. לכאורה התנאים הנוחים ביותר שאפשר לבקש, בלי הפרעות והסחות דעת, רק הוא והמצלמה שאיתה ודרכה כבר למד מזמן לדבר אל ההמון מעל ראשיהם של העיתונאים. אבל פניו שידרו לחץ. הוא לא חייך, גם לא זכר לשלוח בפתח הדברים, ולו מטעמי ממלכתיות, תנחומים למשפחת החייל שנהרג באותו יום, או להזכיר את משה ארנס, האיש שנתן לו את הדחיפה הראשונה לפוליטיקה כשמינה אותו לציר בשגרירות ישראל בוושינגטון ואחר כך גם ליווה אותו בליכוד. בטח שלא את תושבי הדרום שהתעוררו באותו לילה מאזעקה בגלל שיגור רקטה מרצועת עזה. רק הוא והחקירות. הוא ועדי המדינה.

המתח שבו הוא נתון כבר נותן את אותותיו. את מערכת הבחירות הקרובה הוא ינהל סביב החקירות. הציבור יהיה חבר המושבעים ואליו כוונו הדברים, לא אל אביחי מנדלבליט או אל ראשי הפרקליטות. ובהיעדר אלטרנטיבה בסקרים, לא המפלגות המתחרות הן היריב אלא רק החקירות, ומה הפלא שבמקום להזמין לעימות פומבי את גבאי, לפיד ובני גנץ, הוא מציע עימות בשידור חי עם עדי המדינה פילבר, הרו וחפץ. נתניהו כבר לא עסוק בלבחון את מצבו של גוש הימין. עכשיו הוא מתמקד בגוש אחר, מצומצם יותר, גוש ההמלצות. מבחינתו יש רק שאלה אחת חשובה בבחירות הקרובות: האם לאחריהן יהיו 61 ח"כים שיישארו בממשלתו גם אם היועמ"ש יודיע על הגשת כתב אישום.

הרשימה המשותפת

כמעט בכל מערכת בחירות נזרקת לחלל האוויר ההצעה לריצה של החרדים בבלוק אחד, אבל נראה שהפעם התרחיש הזה עשוי גם להתגשם. באופן אירוני דווקא על רקע הפיצול הדרמטי והקרע שנפער בבחירות המקומיות, צברה היוזמה לרשימה חרדית גדולה תאוצה. השטח שידר לפוליטיקאים מיאוס מאווירת המלחמה בתוך הנגמ"ש החרדי, והיה חשש שמערכה נוספת בסגנון הזה תפצע פצעים בלתי ניתנים לאיחוי במגזר, או פשוט תשאיר רבים מהמצביעים בבית. הראשון לתמוך היה הרב חיים קנייבסקי, המנהיג הליטאי הבכיר, ומרגע שהוא נתן את ברכתו המהלך החל להתגלגל. גם עכשיו רבים המכשולים בדרך והסיכויים להצלחת המהלך עדיין פחותים מהסיכויים שהוא ייכשל, ובכל זאת - אם זה בכלל אפשרי, בחירות 2019 הן הזמן.

ביום ראשון הגיע סגן השר ליצמן לפגישה חשאית עם נכדו של הרב קנייבסקי, יענקי קנייבסקי, המושך בחוטים בדגל התורה. שיחה כזאת לא מתרחשת בלי עדכון ואישור של האדמו"ר מגור, והוזמן אליה גם מזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. כשהבינו שאין כאן תרגיל עוקץ נגדם, החסידים דווקא התלהבו. אחרי הבחירות המקומיות הליטאים דרשו, ובצדק, לשנות את האיזון בתוך יהדות התורה, ודווקא רשימה משותפת עשויה להבטיח שכל נציגי החסידויות ייבחרו גם לכנסת הבאה. מזכיר המועצת כבר החל בסבב בין בתי האדמו"רים שהביעו תמיכה עקרונית ברעיון.

בבחירות הקודמות איבדו המפלגות החרדיות חמישה מנדטים. במקום לצמוח עם הריבוי הטבעי, יהדות התורה ירדה משבעה מנדטים לשישה. ש"ס אחרי פטירת הרב עובדיה ועם הפילוג היצרי של דרעי וישי נחתכה מ-11 מנדטים לשבעה. ולכן לפי התוכנית לא מדובר רק בריצה משותפת של דגל התורה, אגודת ישראל וש"ס, אלא גם בהשבה הביתה של הזרמים החרדיים שפרשו, כולל הפלג הירושלמי ואפילו מפלגתו של אלי ישי.

דרעי הוא לכאורה המתנגד העקשן ביותר. חבירה של ש"ס ליהדות התורה עלולה להרחיק ממנו מצביעים מזרחיים מסורתיים שהולכים אחרי הרב עובדיה, אבל לא מסוגלים להצביע לליצמן. וכמובן, יש מבחינתו וטו מוחלט על ישי. לבעיה הזאת כבר הוצע פתרון: לנציג מטעמו של הרב מזוז יובטח שריון בעשירייה הראשונה, ובלבד שלא יהיה זה אלי ישי. כך יישמט מישי הגב התורני, והרב מזוז על קהילתו יוכל לשוב ולהתקבל כחבר מן המניין בכותל המזרח החרדי.

דרעי משדר שהוא קשה להשגה, אבל בסתר ליבו הוא דווקא מוחמא מהחיזור של האשכנזים אחריו, וגם מודע ליתרונות של המהלך הזה בשבילו: אם אכן יוקם בלוק כזה, הוא יעמוד במקום הראשון ויהיה מנהיג הציבור החרדי. את החשש מבריחת המצביעים המסורתיים של ש"ס יש מי שפוטר בכך שהם כבר ממילא ברחו. ש"ס נשארה עם גרעין של בני תורה שיבואו כך או כך. רשימה כזאת גם תמנע את הסיכוי הנמוך שמשתקף בחלק מהסקרים, גם אם לא בשטח עצמו, שש"ס לא תעבור את אחוז החסימה.

יש כאן גם יתרון משמעותי במשא ומתן הקואליציוני. בזמן שהמערכת הפוליטית מתפרקת לשברי מפלגות, אם החרדים יופיעו כגוש אחד הם יהיו מהמוזמנים הראשונים לכל ממשלה. דרעי כידוע גם מקורב לרב קנייבסקי. בשנה האחרונה הוא למד בהוראתו מאות דפי גמרא וערך סיומי מסכת כסגולה להינצל מהחקירות. פעמים רבות הוא מגיע להתברך בביתו, ושם במטבח נרקח גם הציר שהמליך את משה ליאון בירושלים. וגם לזה מסכימים כל הח"כים החרדים: לאחדות חרדית יכול להיות אפקט שילהיב את הציבור שלהם. במה אחת ועליה כל צמרת הרבנים החרדים מקצה לקצה, בראשות הרב קנייבסקי, חכם שלום כהן והאדמו"ר מגור, תהיה שלם שגדול מסך חלקיו. רשימה כזאת יכולה להגדיר מחדש את גבולות החרדיות של 2019. מי שלא שם גם לא חרדי, ומי שכן יגיע ירגיש בבית. אחמד טיבי פירק השבוע את הרשימה הערבית המשותפת, אבל יש סיכוי לא רע שבמקומה נראה רשימה חרדית משותפת.

לתגובות: [email protected]