חבירתו של אלון שוסטר, ראש מועצת שער הנגב לשעבר, לבני גנץ מלמדת על הכיוון הפוליטי הברור של מפלגת חוסן לישראל.
לצד תשבחות שהורעפו עליו כסגן אלוף בצה"ל ובשש עשרה שנות שירותו כראש מועצת שער הנגב, היו לו כמה אמירות שכדאי לשים לב אליהן. משקלן וערכן של אמירות פוליטיות משתנה בהתאם לזירה שבה הן נאמרות. הציבור הרחב זכאי לדעת מה חושב ראש מועצה אזורית המבקש לשרת כחבר כנסת ואולי אפילו כשר בממשלת ישראל.
לפני כשנה וחצי, בריאיון לרדיו דרום, אמר אלון שוסטר: "אני מוכן למסור את המועצה שלי לחמאס תמורת שלום". לפני שדנים בהיגיון ההצהרה הזאת, צריך לבטל מכול וכול את הקביעה שהמועצה האזורית שער הנגב שייכת לאלון שוסטר והוא רשאי ויכול לעשות בה ככל העולה על רוחו. האם כל אזרחי המועצה מסכימים לוותר על בתיהם ואדמותיהם בתמורה לשלום דמיוני שכזה? ומה מקומה של החלטה כזאת בדיוני ממשלת ישראל?
אדם רציני, קל וחומר איש ציבור, צריך לבדוק טוב טוב מה חושב על אמירה כזאת ארגון חמאס. לא צריך להתאמץ הרבה, אלא רק לחפש בגוגל את אמנת החמאס. אמנה זו עונה לנכונותו של אלון שוסטר תשובה חד-משמעית ובלתי מתפשרת. האמנה מתייחסת בזלזול רב לכל ניסיון של הסכמים והסדרים, וטוענת שהדרך היחידה היא השימוש בכוח: "זוהי הדרך היחידה לשחרר (את פלסטין). אין כל ספק באשר לעדותה של ההיסטוריה. זהו אחד מחוקי היקום ואחד מכללי ההוויה. לא יגבר על הברזל אלא הברזל" (סעיף 34), "אין פתרון לבעיה הפלשתינית אלא באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, להצעות ולוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים" (סעיף 13, מתוך ויקיפדיה).
באותו ריאיון למנדי ריזל ברדיו דרום הוסיף אלון שוסטר: "מכיוון שאני לא פוליטיקאי, הסכם שלום, קץ כל התביעות, הכרה במדינה יהודית-דמוקרטית, התשובה היא חד משמעית: כן".
זאת ועוד: "הסבא שלי שרד פוגרומים באוקראינה, אבא שלי שרד את האיום הנאצי, הגיעו לכאן בתור ציונים סוציאליסטים כדי להקים מדינת מופת ולא כדי לקדש לא את שער הנגב, לא את נצרים ולא את העיר העתיקה בירושלים. שום דבר".
כל שנשאר לשאול את המועמד לכהונה בכנסת ובממשלה הוא: לאן הגיעו אבותינו אחרי הגלות הנוראה? היכן תקום מדינת המופת? ואם לא נקדש שום דבר בארץ הזאת, יבואו אלה שכן מקדשים אותה, מוכנים למות למענה מות קדושים ומתים עליה זה שנים באלפיהם. התשובה של החמאס היא אפוא ג'יהאד.