ככה ייעשה לאיש

מה שקורה בימים אלו ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה לא צריך להפתיע אף אחד. זו לא הפעם הראשונה, גם לא השנייה ולא השלישית, שבהן מי שמעז להיאבק באליטה המשפטית השלטת מוצא את עצמו מודח מתפקידו במקרה הטוב, ויושב על ספסל הנאשמים במקרה הפחות טוב.

אין לי שמץ של סימפתיה להליכות המופקרות וההדוניסטיות עם נשים המיוחסות לנווה. אבל בנורמות החילוניות ששולטות בחברה שלנו לא משלמים מחיר, בטח לא פלילי, על הפקרות מינית. לא נחשפתי לחומר הראיות, אשר חוסה תחת צו איסור פרסום. אבל יש בליבי הרבה יותר משמץ של חשד שאלמלא היה אפי נווה בעל בריתה של איילת שקד בוועדה לבחירת שופטים, אף אחד לא היה מנסה לתרגם לעבירה חמורה של שוחד את הסיוע שהעניק לשאיפות הקידום של מאהבותיו. אולי נפוטיזם פסול, אולי הפרת אמונים, לא שוחד.

גם נראה לי שאני יודע לנחש איך תיגמר הפרשה הזאת. במקרה הגרוע היא תיגמר בערך כמו שנגמר תיק חיים רמון, שהיה שר משפטים דעתן ועצמאי מדי. הרשעה מהדהדת שהרחיקה אותו מהמשרד, אבל ענישה מינורית בלי קלון שאפשרה לו לחזור לממשלה בתוך זמן קצר, כשבג"ץ דוחה עתירות שדרשו למנוע זאת. כי איש השמאל חיים רמון הוא בסך הכול בחור טוב, אחד משלנו. הוא לא צריך להינמק בכלא, וגם חבל שיישאר מחוץ לממשלה. די בכך שיורחק ממשרד המשפטים ויבין עם מי אסור להתעסק.

במקרה הפחות גרוע, פרשת אפי נווה תיגמר כמו פרשת עו"ד חוטר-ישי, מי שכיהן כמו אפי נווה כיו"ר לשכת עורכי הדין והיה מהמבקרים החריפים של אסכולת האקטיביזם השיפוטי מבית אהרון ברק. חוטר-ישי הועמד לדין בשלושה אישומים שונים. הוא יצא זכאי, אבל כתוצאה מהמאבק המשפטי איבד תמיכה והפסיד בהתמודדותו על כהונה נוספת. המערכת תפרה לו תיקים וקיבלה את שלה – הוא הודח מתפקידו.

גם שר המשפטים העצמאי מדי יעקב נאמן הודח מתפקידו באמצעות תיק שתפר לו היועמ"ש מיכאל בן-יאיר, כיום פעיל שמאל קיצוני. נאמן זוכה במשפטו, אבל בן-יאיר כבר השיג את מבוקשו כי נאמן היה מנוע מלחזור למשרד המשפטים, שכבר נתפס בידי שר נוח למערכת בימים שבהם התנהל משפטו של נאמן.

לאלה יש להוסיף את סיפורו של רובי ריבלין, היום מגדולי סנגוריה של מערכת המשפט אבל בעבר מגדולי מבקריה, שתפקיד שר המשפטים נמנע ממנו באמצעות העמדה לדין. לאחר שזוכה אמר ריבלין: "מי יחזיר לי ולמשפחתי שלוש שנים וחצי קשות שלקחו לי? איך אפשר לחגוג כשאני יודע שיש המון אזרחים שלהם אין יכולת להתמודד מול מערכת הרשע הזאת?". אגב, לא קשה לנחש מה יאמר היום הנשיא ריבלין על מי שיעז לכנות את "שומרי הסף" בשם "מערכת רשע".

אבל יש שרי משפטים נקיי כפיים שאותם אי אפשר לסכל. הם מעולם לא עסקו בכספים, גם לא התעסקו עם נשים. כזה למשל היה פרופ' דניאל פרידמן, שר משפטים לעומתי דעתן וסמכותי, שכהונתו הייתה לצנינים בעיני המערכת. הדרך להיפטר ממנו כמה שיותר מהר הייתה עדות מוקדמת של משה טלנסקי נגד ראש הממשלה אולמרט. העדות ניתנה עוד בטרם הוחלט להגיש נגד אולמרט כתב אישום, אבל הסיפורים של טלנסקי על מעטפות הכסף שהעביר לאולמרט הרגו את אולמרט ציבורית. הקואליציה שלו קמה עליו ואילצה אותו להתפטר, וביחד איתו הצליחה המערכת להיפטר גם מפרידמן. לימים, מבין סעיפי האישום השונים שהוגשו נגד אולמרט, דווקא בפרשת טלנסקי שהפילה אותו פוליטית הוא יצא זכאי.

גם איילת שקד היא שרת משפטים עצמאית ולעומתית למערכת, אך נקיית כפיים. ומכיוון שאי אפשר לתפור לה תיק, מחפשים את שותפיה כדי ללמד את הסוררים לקח ולהותיר אותה חסרת תמיכה. באורח פלא, מכל המעורבים בפרשה, ביניהם שופטת ושופט מכהנים, רק שמו של אפי נווה הותר לפרסום. החומרים נגד אפי נווה הושגו תוך גניבת מכשירי הטלפון שלו, פריצה עבריינית של קוד האבטחה שלו והאזנת סתר עבריינית לחומר שחלקו סודות שבין עורך דין ללקוחותיו. כל זה הושם בצד כי המטרה של הפרקליטות, שבה צריך להתרכז, היא הדחתו של היו"ר הדומיננטי שעשה יד אחת עם השרה הסוררת.

התיק הזה ייגמר כנראה בקול ענות חלושה. אפי נווה לא יורשע בקבלת שוחד, והשופטת לא תורשע במתן שוחד מיני. אולי אפילו היא תוחזר לתפקידה, והאיסור לפרסם את שמה לא יוסר לעולם. כי המטרה העיקרית כבר הושגה: גם אם איילת שקד תצליח לקבל שוב את תיק המשפטים, היו"ר החדש שייבחר ללשכת עורכי הדין יתקשה מאוד להמשיך בשיתוף הפעולה ההדוק איתה.

וכך יבוא הכול על מקומו מבחינתה של החונטה המשפטית שמנהלת את חיינו. ורק אמון הציבור במערכת המשפט ילך ויפחת, ילך וישקע.

שם השמש זורחת והגפן פורחת

דווקא בחורף שופע העננים והגשמים הזה עבר עלינו השבוע ט"ו בשבט בהיר ושמשי במיוחד, שהזכיר לי מכתב שנכתב בהשראת חגיגות ט"ו בשבט לפני 83 שנה בפולין. הכותבת היא הילדה שושנה שילסקי, תלמידת "המחלקה הרביעית" (כיתה ד'?) בבית הספר בית יעקב בלודז'.

שושנה שילסקי הייתה דודה צעירה של אבא שלי, אחת משתי אחיותיו של סבא שלי. היו לו שם בלודז' גם חמישה אחים וזוג הורים – כולם נספו בגטו ובמחנות ההשמדה. סבא, מרדכי שילסקי (לימים שילה), נותר בודד מכל משפחתו.

הוא הקדים לעלות ארצה בחנוכה תרצ"ה (1935), חמש שנים לפני המלחמה. שערי הארץ היו אז סגורים לעלייה, אבל קרוב משפחה תעשיין הצליח להשיג בשבילו סרטיפיקט בודד, בתירוץ שהוא זקוק לו כמלטש זכוכית במפעל המראות שלו בארץ. סבא לא עבד יום אחד בייצור מראות, אבל אישור הכניסה לארץ שזכה בו על תקן של עובד נדרש העלה ארצה גם את סבתא - שגם היא הייתה קרובת משפחה של אותו יצרן מראות. סבתא הייתה אמורה להינשא לסבא פיקטיבית, רק כדי להעלות שני יהודים בסרטיפיקט אחד. בפועל היא הייתה לאשתו האמיתית והיחידה, כדת משה וישראל, עד אחרית ימיהם בשיבה טובה.

עד פרוץ המלחמה סבא עמד בקשרי מכתבים עם משפחתו, שאותה לא זכה לראות מאז שעלה ארצה. רוב המכתבים שקיבל ונותרו בעיזבונו כתובים יידיש או פולנית, חלקם הקטן כתוב עברית. השאיפה העזה, לעיתים הנואשת, לעלות ארצה היא נושא שחוזר ועולה בכמה מהמכתבים.

הנוגע ללב מכולם הוא המכתב הבא, שכתוב בעברית מנוקדת, בכתב יד ילדותי ויפה. השמטתי את הניקוד והוספתי מעט פיסוק לצורך ההבנה. מלבד תיקונים מעטים בסוגריים, את רוב שגיאות הכתיב והשפה השארתי כפי שנכתבו במקור. זהו מכתב אהבה לארץ ישראל ולשפה העברית, שכתבה בעברית ילדותית וחגיגית תלמידת בית יעקב ממשפחת חסידי גור, אי שם בלודז' הקרה והרחוקה. ילדה שהייתה לנערה צעירה שנספתה בדמי ימיה בידי הנאצים הארורים ולא זכתה לראות את הארץ, אבל אפשר ללמוד ממנה שיעור באהבת הארץ.

ב"ה שבט תרצ"ו

מרדכי אהובי! בייחוד אני כותבת לך בשפת עמנו, רוצה אני להדגיש בזה את אהבתי להשפה העברית ותשוקתי הרבה לארץ ישראל.

אחי יקירי, מיום שהתחלתי להכיר את ההיסתוריה היהודית, בזמן שהיה לישראל מלך וכל אחד היה יושב תחת גפנו ותחת תאנתו, מאז חולמת אני בהקיץ תדיר מארצנו. וכה כשאני קוראת ב'הקינדער גארטן' (עיתון ילדים?) מאמרים ושירים יפים אודות ארץ ישראל

ששם השמש זורחת

והגפן פורחת

שם אור ושם חום

והאביב שם מתחיל היום

מה גדלה אהבתי.

מקנא(ה) אני אותך שאתה כבר בארצנו. זאת נחמתי אחי היקר, שאתה לא תשכח אותי לעולם. כתוב לי בכל פעם ופעם איזו מילות בעברית, כי מכתבך נותן בי תקווה שעוד אהיה בארץ ישראל.

את השיעורים אני עושה על פי רוב בעצמי, והדבר הקשה אחי אהרן דוד פותר לי.

ט"ו בשבט הייתה בבית הספר חגיגה נהדרה, והייתה שיחה מארץ ישראל.

כתוב לי אם בתל אביב יש בית יעקב, אם לומדים שם הכול בעברית, ואיך חוגגים חמישה עשר בשבט בתל אביב.

ומה עוד יקירי, בפורים הבאה הוא יום היוולדי, בטח זכור אתה את זאת.

מביע(ה) אני בזה המקום את תודתי לאחי אברהם בעד עזרתו בעריכת מכתבי. הלא אני לעת אתה (עתה) במחלקה הרביעית.

אני מברכת אותך בברכת שלום,

אחותך שושנה.

לתגובות: [email protected]