רק רצה להיות תרנגול
רק רצה להיות תרנגולצילום: משה שי, פלאש 90

כאשר אדם אומר לחברו שהוא יודע מה טוב עבורו התגובה הטבעית היא התקוממות, אך כאשר הקב"ה הוא האומר לנו מה טוב לנו, ובהתאם הוא גם נותן לנו תורה ומצוות, ברור שהדברים נובעים מתוך ידיעת מהותנו באופן טוב בהרבה מכפי שאנחנו עצמנו יודעים את מהותנו.

כל חייו מחפש האדם משמעות. שוב ושוב הוא מתקן את דרכו, משנה כיוונים ומחשב מסלול מחדש, אבל אולי אנחנו שקועים בדימוי עצמי לגבי מי שאנחנו, אולי אנחנו רק מדמיינים את מי שאנחנו?

ידוע סיפורו של רבי נחמן על בן המלך שחשב שהוא תרנגול והחל לנהוג כתרנגול. רק חכם אחד חילץ אותו מהדמיונות שלו. בסיפור החכם אינו מרפא ומשנה את בן המלך, אלא מציע לו להמשיך ולחשוב שהוא אכן תרנגול אבל שינהג כתרנגול הנוהג מנהגו של בן מלך, יקום וישב ליד השולחן, יאכל מצלחת כבן מלך ובמחשבותיו ימשיך לחשוב שהוא בן מלך.

מעשה המצוות עוקף את הדימויים שלנו כלפי עצמנו ובכך הוא מגלה לנו את עצמנו האמתי. משום כך אותה כפיית הר כגיגית היא אמנם כפיית מחויבות על עם ישראל, אך זאת מתוך היכרות עמוקה עם עצמיותו, מטרותיו, שליחותו וייעודו בעולם, היכרות שיש לבורא מתוקף היותו מי שברא אותנו.

כך במקום שישקע האדם בשנים רבות של חיפוש עצמי הוא עושה מצווה ומגלה בכך את מהותו תוך עקיפת הדמיון שמתעתע בו לא פעם. אין כאן התנגדות לרצונו של האדם, אך יש התנגדות להיות האדם תלוי מוחלטת ברצונו, תלות שבה הוא עושה רק את אשר ברצונו המקומי והזמני. עשיית המצווה המגלה את מהותו היא תוספת על רצונו הטבעי.

פרשת יתרו מספרת גם את סיפור גיורו של יתרו שעבד את כל העבודות זרות שבעולם, כמאמר חז"ל. מאחר וזהו עברו, עולה השאלה מדוע לקרוא על שמו את הפרשה בה ניתנת תורה, ולא לקרוא לה 'פרשת מתן תורה'.

בעל 'מי השילוח' שם ליבו להבדל שבין קירוב גוי לקירובו של יהודי. בעוד את המתגייר הגוי אנחנו חוקרים שבע חקירות לבירור הסיבות שמביאות אותו להסתפח לעם ישראל, הרי שאצל יהודי אין בוחנים את המטרות הנסתרות ולעיתים בית דין כופה עליו לעשות עד שיאמר רוצה אני. בית הדין מניח שבפנימיותו רוצה האדם את המצוות ועל כן ניתן ונכון לכפות עליו כדי שיוכל לעקוף את הרצון הזמני העכשווי והמבלבל.